שאלות ותשובות בנושא הרפורמה

[יעל ניסן]

אוקיי

את צודקת. יהיה בלגן אחד גדול.
&nbsp

 

[יעל ניסן]

ברור

את הכל אני הגיתי...

&nbsp
תקשיבי, יש משהו היסטורי שאנשים לרוב לא יודעים.
כשבשנת 1995 חקקו את חוק בריאות ממלכתי, והגדירו את קופות החולים מי שאחראי ליישמו, השאירו שלושה נושאים מחוץ לכל מה שהם קיבלו על עצמם, ובאחריות משרד הבריאות - בעיקר מכיוון שהכל היה יותר מדי:
&nbsp
גריאטריה
פסיכיאטריה
מכשירי שיקום וניידות
&nbsp
כל אלה עומדים בתור להיכנס לאחריות קופות החולים מתוקף התוספת השלישית לחוק בריאות ממלכתי, ראשון נכנס התחום הפסיכיאטרי.
&nbsp
משרד הבריאות כגוף מיניסטריוני, אמור להיות בעמדת רגולטור ולא בעמדת ספק שירותים. ולא מדובר בתהליך מרמה או מחטף או מה שאת חושבת שזה. מדובר בתהליך חקיקה שהתחיל כבר אז ולוקח לו את כל הזמן הזה לממש. בין היתר כי באמת לא פשוט. אלו לא הבטחות שווא או שקרים אלא תהליך שקוף (אך מורכב) שקשה לנבא בדיוק נמרץ "מה יהיה" ברמת הפרט.
&nbsp
את מוזמנת להשוות בין מדינות שונות ותכניות הבריאות הממלכתיות שלהם ולראות כמה איומים ונוראים המעסיקים שלי.... שקרנים בני שקרנים שמוליכים את הציבור לאבדון.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[יעל ניסן]

רעות

אני לא מנפנפת שום דבר
את תוקפת אותי כאילו אני בכבודי ובעצמי אחראית לתהליך.
&nbsp
כל מה שהיה בכוונתי לעשות זה לפחות לתת את האינפורמציה הרשמית שקיימת ומי שיכול להשתמש בעזרה שניתנת, שישתמש. התהליך התחיל ועוד לא יודעים איך בדיוק יהיה ומה יהיה.
אי אפשר לנבא ב-100% דברים כאלה.
&nbsp
&nbsp

 

[יעל ניסן]

ומה שהבנתי עכשיו

זה שאת מדברת על טיפולים פסיכולוגים. פסיכותרפיה.
&nbsp
נכון - זה לא יהיה כמו שהיה עד עכשיו. אין אף מקום בעולם שמממן טיפולים פסיכולוגיים ארוכי טווח מקופה ציבורית. מה שהפסיכולוגים העובדים בשירות הציבורי נותנים יותר קשור לתהליכי אבחון/אבחנה, ויחידות מדודות של טיפולים קצרי מועד וממוקדי מטרה. לא עוד להגיע כל שבוע שנה שלמה. בזה את צודקת. השירות הזה יורד.

 

[אופירA]

בסדר, את מסבירה את התהליך והסיבות לו

אבל לא מסבירה את הסתירות בין מכתב של קופ"ח להצהרה באתר משרד הבריאות.
זה לא בעיה ברמת הפרט שקשה לנבא בדיוק מה יהיה.
זו סתירה בוטה, שצריך להסביר מדוע היא לא נכונה!
אני בטוחה שיש הסבר, אבל הוא לא ידוע לי. ידועה לי הסתירה...

 

[אופירA]

אבל באתר היה כתוב אחרת... במפורש. וזו הבעיה.

לא מעניין אותנו העולם. מעניין אותנו שיגידו את האמת. שיידעו אותנו שפוגעים בצורת/איכות הטיפול שניתן במרפאות לבריה"נ דרך משרד הבריאות עד כה.
אם כותבים הפוך, זו רמאות, שיכולה בהחלט ללמד גם על שאר הדברים שטרם הובאה להם הוכחה סותרת...

 

[יעל ניסן]

שאלות ותשובות בנושא הרפורמה

שמדאיגה את כולם ומעלה המון שאלות
מתוך האתר של משרד הבריאות, אך אפשר לשמור גם כקובץ
http://www.health.gov.il/subjects/mental_health/reform/pages/faq.aspx

לא, זה לא יהיה קל אבל נכון להיום נחושים להצליח. יהיו בעיות, יש מנגנוני הצפה טיפול והתייחסות.
חשוב שתכירו אותם

 

[אלון דובובי]

מעולה, תודה רבה יעל!

 

[עפרה מהודר]

 

[אופירA]

מבחינת האדם החלש, בדיכאון או במצוקה רגשית קשה

זה קצת מזכיר את ה-"אם אין לחם תאכלו עוגות".
אולי אף אחד לא אשם בכך, בטח לא יעל שהביאה את המידע לנוחיותנו - ותודה על כך. אבל זו המציאות במסגרת השינוי, והיא לא נוחה למשתמש.

23 ביוני, עוד שבוע לרפורמה, ואף אחד במרפאות או בקופ"ח לא פנה למטופליו המוכרים לו והסביר להם בעברית פשוטה מה יהיה ומה הם צריכים לעשות (ועם אילו כוחות...).

אני לא יכולה לנבא מה קורה במשרדי הסניפים והמחוזות של הקופות בנוגע לרפורמה בבריה"נ.
אבל אני יכולה לספר מה קרה בנוגע לפרוצדורה הניתוחית "קיצור קיבה" הקיימת בסל הבריאות כבר עשרות שנים(!):
הסובל מהשמנה מורבידית מטלטל את שומניו במדרגות למשרד קופת החולים, ושם נתקל בחוסר ידיעה, במידע שגוי, בבלבול ובחוסר אונים של הפקידים. לפעמים הוא נאלץ לבצע פרוצדורות כפולות ומיותרות בגלל חוסר הידע. לרוב הוא נתקל באטימות ובתורים בלתי סבירים והגיוניים ובדרישות מוזרות של הקופה, וכשהוא מתייעץ בבעלי הניסיון מקרב ציבור המנותחים, הוא מגלה שהבעיות האלה נפתרו רק עם יצירתיות + אסרטיביות... (ולא פעם בליווי הרמת קול, ולרוב ע"י פנייה לממונה על הפקיד, ולממונה המחוזי על הממונה הסניפי).
ברוב רובם של המקרים רופאי המשפחה בורים לגמרי בנושא הזה, מדברים דברים לא נכונים, לא מבינים איזה בדיקות צריך לרשום למעוניין בניתוח, ומטעים אותו שהאחריות על אישור ניתוח היא בידיהם, ובלעדיהם לא יקום דבר...

אז כנראה גם כאן יהיו הרבה בעיות, שהנכה בנפשו יצטרך לפתור ביצירתיות עם הכוחות שאין לו, דווקא ברגע הצורך האקוטי בטיפול.
יהיו עבירות על חובת חיסיון המידע, כמו שתמיד יש, מניעת זכויות, כמו שתמיד יש, והנכה הפגוע יצטרך לדעת את זכויותיו המפורטות ולהתלונן על הפרתן כי אין בעצם אכיפה מסודרת.
אם במשרד הבריאות יש חששות גדולים על שימוש לא מתאים של הקופות בתוספת התקציב - בראשו של הסובל הם יהפכו מהר לייאוש טוטאלי. אין שם הרבה מקום לעומס בעיות, באיזור של הרגשות במוחו של הסובל.

 

[עפרה מהודר]

ומה האלטרנטיבה?

נכון שזה קשה לעשות שינוי. אבל הרפורמה הזאת נדחתה כבר כמה שנים.
שנשאיר את בריאות הנפש למשרד הבריאות? שהאנשים החלשים ימשיכו לחכות חצי שנה בתור למרפאה שתטיל עליהם סטיגמה?

 

[אופירA]

עופרה, האם את רואה בכל מקרה של אדם שאומר: קשה לי

הזדמנות להתרסה מסוג של "אז מה אתה מציע? (ובהמשך רעיונות שמבטאים את ההתרסה)"
הזדמנות לוויכוח עם האמירה שקשה לו?
אולי בעצם קשה לך לתת לגיטימציה לאמירה "קשה לי" כשהיא בפני עצמה?

את באמת חושבת שאין אלטרנטיבה לציור שציירתי בנושא ניתוחי קיצור הקיבה בקופות החולים? אני רואה המון אלטרנטיבות אפשריות.
וגם ללדת קשה מאוד. האם הקושי מונע להמציא עזרה והקלה קצת ע"י אפידורל, תמיכה רגשית ועוד?

הרפורמה נוגעת באנשים חלשים, וקצת שכחו שם במערכת את החולשה שלהם. האם יש חובה שמערכת תהיה כל כך מנותקת מהקשיים של המטופל שלטובתו היא רוצה לפעול (כמובן בלי לשכוח את כל האינטרסים המערכתיים החשובים אפילו יותר מצרכי המטופל)?
מה היה כל כך קשה להקל עליו, באמצעות הסברים חוזרים ונשנים ע"י הרופאים וצוותי המשרד שמטפלים בו כרגע? למה אי אפשר היה להציף בפרסום ארוך ומפורט בכל מיני אפשרויות, ולא רק זו הקרה של פירוט באתר האינטרנטי של המשרד + כמה באנרים מיופייפים?
מה רע במודעה מפורטת במשך כמה חודשים קודם לרפורמה במרפאות המטפלות ובסניפי קופ"ח, שכל המטופלים ייחשפו אליה ויוכלו לשאול שאלות לפני, ולא רק לאחר מעשה? מה רע בהסבר יזום ע"י פקידות המרפאה?

אני יודעת מה רע. כי המערכות המורכבות לא הצליחו להגיע להסכמות ביניהן ולמבנה יציב שמבטיח חוקיות ויושרה גם לא שבוע לפני הרפורמה, ולא מרוע לב אלא ממורכבות ואפילו מרצון טוב.
אני לא מנותקת מהקושי של המערכת. למה חובה על המערכת או עלייך להיות מנותקים מהקושי של המטופל? אי אפשר אפילו להרגיש צער אמיתי עבורו, ולהגות או להרהר על משהו מקל על המוחלש הלא אסרטיבי, או על החרדי הלא מרושת?

כמו בנושא קיצורי הקיבה, אני מתעתדת בע"ה להיכנס למערכה כביכול בלי ידע, להיתקל בבעיות כמו שהן מופיעות בשטח, לפקוח עיני למצוקות של אחרים פחות וורבאליים ויצירתיים ומודעים ממני, ולהסביר ולסייע אחד על אחד, ולהתריע על הנחוץ בכל הכלים שביכולתי.
כנכה ומטופלת בבריאות הנפש, יש לי הזכות (שאין להרבה מטפלים וגורמי מערכת), לדעת איך לא להתנשא על מי שחלש ממני, להרגיש את צערו ואבלו ולהושיט לו עזרה מעשית יעילה, לתת לו פירור של כוח ותקווה, שיקלו עליו את המשא הפרוצדורלי והתובנתי. וגם ירשו לו לספר על הכואב לו, כי אני מכירה מקרוב גם את המורכבות של הכאב - בפרט הכאב מול מטפל/מערכת מנותקים וסטיגמטיים, שמוסיפים קושי על קשייך לעזור לעצמך.

 

[עפרה מהודר]

אופירה

אני חוששת שיש לך טעות בכתובת.
אני לא עובדת במשרד הבריאות, ואפילו לא בקופת חולים.
כך שאני מבינה את הקושי, אבל לא אני הכתובת לכעס.

ובקשר לכאבי לידה: מזכירה שהאפידורל הומצא רק אחרי אלפי שנים של "בעצב תלדי בנים".
וגם כיום רוב הלידות בעולם עוברות בלעדיו.

 

[אופירA]

אבל את נוקטת עמדה בדיון פה, של "מה אפשר לעשות?"

אז אני לא מסכימה לה. ועונה לך עניינית מה היה נכון לעשות.
ואז את בכלל לא מגיבה לנושא שהעליתי, רק מתייחסת לאיזו המחשה שהבאתי ומביאה פרטי ידע שלך, בלי כל קשר לדיון...
מנותק.

 

[עפרה מהודר]

אני לא הבנתי דבר אחד (בינתיים):

מה העניין עם אבחנות?
במסמך שצירפת כתוב שגם אנשים שאין להם אבחנות מקודם, יוכלו לקבל טיפול דרך קופ"ח.
באיזה מאמר שצירפת לפני כמה שבועות נדמה לי שהיה כתוב שרק אנשים שכבר יש להם אבחנה יוכלו לקבל טיפול בקופ"ח.
ראיתי גם קיטורים של "מתמודדים" בנושא.
יש כאן איזו אי בהירות...

ידוע לך במקרה?

 

[יעל ניסן]

גם אנשים ללא אבחנות

כשאדם שלא מרגיש טוב וכואבת לו הבטן, הוא הולך לרופא משפחה גם אם מעולם לא כאבה לו הבטן קודם. אם רופא המשפחה יכול לעזור לו, הוא עוזר לו - אם לא, הוא מפנה הלאה לרפואה מקצועית.
&nbsp
אותו הדבר עכשיו
אדם שמעולם לא השתמש בשירותי בריאות הנפש יכול לגשת לרופא המשפחה שלו, אם רופא המשפחה יכול לעזור (והוא יכול בהחלט לרשום תרופות אנטי דיכאוניות למשל או שלל דברים אחרים) הוא יעזור. אם אינו יכול לעזור, אותו אדם שטרם אובחן ומעולם לא נעזר בשירותי בריאות הנפש, יופנה ליועץ מקצועי. בדיוק כמו בכאבי בטן. זה הרעיון. לפעמים רופא המשפחה יעזור לו עד שיהיה לו תור.
&nbsp
אנשים שאובחנו כבר ונמצאים בתוך המערכת אמורים להמשיך לקבל את אותו שירות כמו קודם ולא משנה היכן קבלו אותו. הקופה יכולה לבוא ולהציע למבוטח שלה לעבור לשירות מקביל שניתן אצלם ושנפתח זה מכבר - אבל רק להציע. אם אותו אדם רוצה להישאר היכן שהוא עכשיו לא מזיזים.
&nbsp
אלו שני העקרונות.
אין לי ספק שיהיו בעיות, אבל עושים מאמצים להיות ערוכים לפתור אותן.
&nbsp