עד כמה שידוע לי
זה כמו שאיישה כתבה- חלה עליו חובת סודיות, והוא לא אמור לספר לאף אחד. אם הוא ייספר זה יהיה בידיעתך, ורק מתוך חשש לחייך. אה... ככה זה היה בתחילת המחלה שלי. הגעתי לטיפול דרך ביה"ס, בלי שההורים בכלל ידעו, ואז נתנו לי את הבחירה אם לספר להם לבדי או שייספרו להם. כל אחת עם הבחירה שלה (אני בחרתי לנסות לבד) אבל- מה שעקרוני הוא שזה לא נורא בכלל... ואולי בדיוק להפך. שום פסיכולוג לא ידאג לך כמו שההורים שלך ידאגו לך. שום פסיכולוג לא יטפל בך כמוהם, ויישאר איתך לתמיד כמוהם. נכון- אנחנו פוחדות לספר להם דווקא בגלל הקירבה הזו, אבל- בעצם זה יכול להיות הצעד הכי משמעותי בהבראה. סתם... שתחשבי על זה קצת...