שאלה

chat girl

New member
שאלה

בוקר טוב לכולן, אני יודעת שזה לא יום מתאים להתרכז בבעיות אישיות אבל אני שוכבת במיטה ומתחרפנת מעצבים..

אני כרגע נמצאת אצל אימא שלי, בגדול אם הכל היה בסדר בנינו אז הייתי עוברת לגור פה לכמה חודשים עד שהייתי מסתדרת מבחינת עבודה. אבל זה לא קורה ואני די נודדת ממקום למקום כרגע (זה כבר סיפור נפרד).

כרגע אני פה, ואני פשוט מתחרפנת ממנה ומכל הגישה שלה. כל הזמן יש פה ויכוחים בינה לבין בעלה. היא תלויה בו לגמרי, אבל גם באבא שלי היא הייתה תלויה לגמרי לפני שהוא עזב. היא כבר 20 שנה בארץ, בעלת תואר שני, לא עושה כלום עם עצמה.. םשוט כלום... עובדת בעבודות מזדמנות בשכר מינימום. בחודש טוב מרוויחה 2000 שח.
מתעקשת להישאר לגור במרכז העיר, בדירה שכורה (אין לה דירה).
אני לא מביאה חברים הבייתה מאז התיכון כבר, כי זה פשוט נוראי. כשאני מביאה ידיד שלי לפה הוא באיזשהו שלב נחשף לצעקות שלהם (שלה ושל בעלה) ורואה אותי מתחרפנת לגמרי.
ביומודלת שלי הבאנו פיצה ורצינו לראות סרט עם אחותי, היא עשתה סרט שלם. לא הייתה מוכנה לזה, התחילה לנג'ס פיצה זה לא אוכל, הכריחה אותנו לבוא לשולחן למטבח תוך כדי שאני מנסה להסביר לה שתעזוב אותנו. כמובן שסרט כבר לא ראינו כי נהיה מאוחר ואחותי הייתה צריכה ללכת לישון.
כרגע אני פה, מטפלת בכל הסידורים שלה. בנק, חשבונות, הכל.

מה שבעיקר מחרפן אותי כרגע, זה הטינופת שיש בבית. היא לא בן אדם מלוכלך בדרכ, אבל היא איבדה את זה לגמרי לאחרונה. היא מכריחה את בעלה להתנגב עם מגהות חד פעמיות. היא מפרידה כביסה לגמרי. אני עושה את הכביסה שלי בנפרד, חלילה שתחתונים שלי יגעו במשהו שלה (כן, אתן מוזמנות לדמיין את החיידקים שהיא חושבת שיש שם).
אסור להביא לפה בעלי חיים כי הם מלוכלכים. כל דבר, יש לה מיליון משחות וכדורים. כל יומיים הולכים לרופא.

אבל אני עכשיו פה, ואני נגעלת להכנס לשירותים. הם מגעילים. והמקלחת. אלוהים יודע מתי היא שטפה שם רצפה.
וזה בניין ישן, יש פה מקקים ויתושים. היא לא מוכנה לשים רשתות על החלונות, והיא לא מבינה שאם היא לא תנקה אז המקקים יבואו אליה במיוחד.
וכמובן, שהיא תמיד יורדת עלי כמה שאני מטונפת. שאני לא מסדרת אחרי.
יש לה נוהל, ארוחת ערב, היא משאירה את הכל על השולחן והוכלת לראות טלויזיה, ובעלה אחרי העבודה כשהוא מגיע צריך לשטוף ולסדר את הכל. אם לא, הוא מקבל ממנה צעקות על הבוקר.

כל פעם שאני באה לפה אני עושה משהו בשבילה, היא מרסקת ושוברת דברים אני דואגת שיתקנו אותם. היא צריכה לברר דברים עם הבנק או משהו אחר אני עושה את הבירורים והטלפונים. (אם היא שומעת מענה קולי היא מנתקת ישר, מבחינתה כולם בארץ רמאים וזהו).
הבטחתי לאחותי שאני אפגוש אותה אחרי בית הספר, אז אני פה עדיין. אבל נמאס לי להיות המנקה פה.
אני גם מאלה שמוציאות עצבים על ידי ניקיון :)
מה הייתן עושות? היית ממשיכות לעזור לה? לקום ללכת לסופר לקנות חומרי ניקוי ולנקות פה ?

לפחות היא יודעת שברגע שאני אתסדר ואתאפס על עצמי (שכרגע התחלתי בעצמי שיחות עם איש מקצוע) אני לא חוזרת לפה לעולם. רק שחלק מהסיבות שאני לא מצליחה להתרומם זה כי היא יושבת כמו משקולת כל מיליון טון על הגב..
 

mykal

New member
לשאלתך,

לטעמי, אמא שלך בדכאון, אולי לא קשה, אבל זה שם,
הא אדם חולה,
תקבעי תור אצל הרופא שלה, שוחחי איתו, ספרי לו מה שסיפרת לנו,
הוא במסגרת 'הבילוי'--(בריחה ועיסוק שלה) בקופ"ח יתן לה כדורים גם לזה,
(תבקשי שלא יאמר שהיית אצלו).

כתבת שלאמא יש שני תארים--האם יש לה מקצוע?
כי תואר איננו מקצוע. היה צריך אולי לכון אותה, לעשות עם עצמה משהו.
בנוסף לכדורים, היא בעצמה תתאפס על עצמה, ותבנה מחדש את הבית בצורה נורמלית.

לגביך, לא מציעה לך לצאת ולהתנתק,
אלא לנסות להביא דמות שתערוך סדר נכון בין הנפשות באותו בית.
אולי מאמנת, אולי עו"ס, מישהו שיהי ניטרלי אבל מכוון מטרה.

בהצלחה ו--
ממני.
 

chat girl

New member
היא לא מוכנה

לשמוע על טיפול עבורה.
אם הרופא שלה יגיד לה את זה אז היא תחליף רופא.

כרגע שוב מתחילות צעקות, ואני חייבת לצאת מפה...
 

chat girl

New member
טיפול

היא הייתה עם בעלה אצל מטפל, שבו זה נגמר שבעלה לוקח כדורים.
היא יודעת לדבר ולשכנע את כולם כמה שהיא בסדר ומלאך ואחרים הם הרעים.

כשהעלתי את עניין הטיפול, היא צעקה עלי שאני אצטרף לבעלה לטיפול כי אני והוא צריכים כדורי הרגעה והיא בסדר גמור.
לערב פנימה עובדת סוציאלית,זה יפתח מלחמת עולם.
כמו שאמרתי, אני לא בעמדת כוח להלחם מלחמה עכשיו מולה.

מבחינת ההשכלה שלה, יש לה מקצוע, היא לא עושה איתו כלום. פשוט כלום. היא אפילו לא רוצה ללמוד עברית כמו שצריך. מדברת כאילו היא שנתיים פה לכל היותר.
 

mykal

New member
יש לי אליך שאלה קטנה,

אני מבינה את הקושי שלך,
אבל האם ניסית פעם לצאת עם אמא מהבית, לדייט ארוחת בוקר,
בחוץ, בבית קפה, ולומר לה--אמא את 'בורחת' במקום לבנות את עצמך'
את מעירה וצועקת על כולם במקום לחפש דרך שיהיה גם לך נעים.
את מלומדת, את חכמה, כנראה, שההגירה הקשתה עליך,
במקום 'להראות כמה כולם טועים' תנסי לקבל ממישהו עזרה לכון את עצמך,
אני מוכנה לבוא איתך, אני אוהבת אותך, וחבל.

תראי--היא מסכנה, ומאמללת גם את הסובבים אותה--
אבל בהחלט את עצמה--אולי הכח שלך לשקף לה--ירגיע אותה. ויאפשר שינוי גישה?
היא אמא ולא תרצה להפסיד אותך.
אבל היא זקוקה לאהבה שלא מקבלת כי כולם כועסים עליה.

לנסות שווה.
 

פריתות

New member
ממש נעצבתי לקרוא.

נראה לי שאמך אבדה תקוה חיה כמו זומבי חסר רגשות והפכה לאדם מאד מתוסכל.
יפה שעה קודם וטיפול עם איש מקצוע יוכל לעזור לה ולשים מולה מראה.(אפשר גם דרך קופת חולים)
 

אשבל1

New member
אני מבינה שגרה בבית עדיין ילדה/נערה (אחותך)

כואב לשמוע שאלו התנאים הפיזיים והרגשיים בהם היא חיה, ובהם את נאלצת לחיות חלק מזמנך... נשמע כאילו אימך איבדה "שליטה" (מלוכלך, לא ממש מתפקדת וכו'..) , אך מצד שני היא שולטת בכולם בבית , אני שמחה בשבילך שהתחלת שיחות עם איש מקצוע, אולי ביחד תמצאי דרך לעזור לעצמך, לאחותך ואולי גם לאימך.
 

niva90

New member
מהתיאור שלך עולה תמונה

של אמא שלא בריאה נפשית.
כדי למצוא את הבעיה המדוייקת היא זקוקה לאבחון ולטיפול.
[ אין ספק כי הבית במוזנח הוא נראה למצבה הפנימי/ הנפשי].

ציינת כי היא מתנגדת לטיפול ->היא הצודקת והעולם הוא זה שטועה...
בעלה משתף איתה פעולה.
כשאין מה לעשות במשוואה...מומלץ לזוז הצידה.
נסי לארגן את חייך ולהפגע כמה שפחות.
היות ואימך היא אשה בוגרת ומשכילה - ואין שום מניעה להתקדם זולת מצבה הנפשי המושלך לעבר סובביה, אינני מוצאת , כאמור, שום פתרון זולת ויתור מצידך על מנת לשמור על בריאותך הנפשית ולהמשיך ולקדם את עצמך.
 
למעלה