שאלה
בוקר טוב לכולן, אני יודעת שזה לא יום מתאים להתרכז בבעיות אישיות אבל אני שוכבת במיטה ומתחרפנת מעצבים..
אני כרגע נמצאת אצל אימא שלי, בגדול אם הכל היה בסדר בנינו אז הייתי עוברת לגור פה לכמה חודשים עד שהייתי מסתדרת מבחינת עבודה. אבל זה לא קורה ואני די נודדת ממקום למקום כרגע (זה כבר סיפור נפרד).
כרגע אני פה, ואני פשוט מתחרפנת ממנה ומכל הגישה שלה. כל הזמן יש פה ויכוחים בינה לבין בעלה. היא תלויה בו לגמרי, אבל גם באבא שלי היא הייתה תלויה לגמרי לפני שהוא עזב. היא כבר 20 שנה בארץ, בעלת תואר שני, לא עושה כלום עם עצמה.. םשוט כלום... עובדת בעבודות מזדמנות בשכר מינימום. בחודש טוב מרוויחה 2000 שח.
מתעקשת להישאר לגור במרכז העיר, בדירה שכורה (אין לה דירה).
אני לא מביאה חברים הבייתה מאז התיכון כבר, כי זה פשוט נוראי. כשאני מביאה ידיד שלי לפה הוא באיזשהו שלב נחשף לצעקות שלהם (שלה ושל בעלה) ורואה אותי מתחרפנת לגמרי.
ביומודלת שלי הבאנו פיצה ורצינו לראות סרט עם אחותי, היא עשתה סרט שלם. לא הייתה מוכנה לזה, התחילה לנג'ס פיצה זה לא אוכל, הכריחה אותנו לבוא לשולחן למטבח תוך כדי שאני מנסה להסביר לה שתעזוב אותנו. כמובן שסרט כבר לא ראינו כי נהיה מאוחר ואחותי הייתה צריכה ללכת לישון.
כרגע אני פה, מטפלת בכל הסידורים שלה. בנק, חשבונות, הכל.
מה שבעיקר מחרפן אותי כרגע, זה הטינופת שיש בבית. היא לא בן אדם מלוכלך בדרכ, אבל היא איבדה את זה לגמרי לאחרונה. היא מכריחה את בעלה להתנגב עם מגהות חד פעמיות. היא מפרידה כביסה לגמרי. אני עושה את הכביסה שלי בנפרד, חלילה שתחתונים שלי יגעו במשהו שלה (כן, אתן מוזמנות לדמיין את החיידקים שהיא חושבת שיש שם).
אסור להביא לפה בעלי חיים כי הם מלוכלכים. כל דבר, יש לה מיליון משחות וכדורים. כל יומיים הולכים לרופא.
אבל אני עכשיו פה, ואני נגעלת להכנס לשירותים. הם מגעילים. והמקלחת. אלוהים יודע מתי היא שטפה שם רצפה.
וזה בניין ישן, יש פה מקקים ויתושים. היא לא מוכנה לשים רשתות על החלונות, והיא לא מבינה שאם היא לא תנקה אז המקקים יבואו אליה במיוחד.
וכמובן, שהיא תמיד יורדת עלי כמה שאני מטונפת. שאני לא מסדרת אחרי.
יש לה נוהל, ארוחת ערב, היא משאירה את הכל על השולחן והוכלת לראות טלויזיה, ובעלה אחרי העבודה כשהוא מגיע צריך לשטוף ולסדר את הכל. אם לא, הוא מקבל ממנה צעקות על הבוקר.
כל פעם שאני באה לפה אני עושה משהו בשבילה, היא מרסקת ושוברת דברים אני דואגת שיתקנו אותם. היא צריכה לברר דברים עם הבנק או משהו אחר אני עושה את הבירורים והטלפונים. (אם היא שומעת מענה קולי היא מנתקת ישר, מבחינתה כולם בארץ רמאים וזהו).
הבטחתי לאחותי שאני אפגוש אותה אחרי בית הספר, אז אני פה עדיין. אבל נמאס לי להיות המנקה פה.
אני גם מאלה שמוציאות עצבים על ידי ניקיון
מה הייתן עושות? היית ממשיכות לעזור לה? לקום ללכת לסופר לקנות חומרי ניקוי ולנקות פה ?
לפחות היא יודעת שברגע שאני אתסדר ואתאפס על עצמי (שכרגע התחלתי בעצמי שיחות עם איש מקצוע) אני לא חוזרת לפה לעולם. רק שחלק מהסיבות שאני לא מצליחה להתרומם זה כי היא יושבת כמו משקולת כל מיליון טון על הגב..
בוקר טוב לכולן, אני יודעת שזה לא יום מתאים להתרכז בבעיות אישיות אבל אני שוכבת במיטה ומתחרפנת מעצבים..
אני כרגע נמצאת אצל אימא שלי, בגדול אם הכל היה בסדר בנינו אז הייתי עוברת לגור פה לכמה חודשים עד שהייתי מסתדרת מבחינת עבודה. אבל זה לא קורה ואני די נודדת ממקום למקום כרגע (זה כבר סיפור נפרד).
כרגע אני פה, ואני פשוט מתחרפנת ממנה ומכל הגישה שלה. כל הזמן יש פה ויכוחים בינה לבין בעלה. היא תלויה בו לגמרי, אבל גם באבא שלי היא הייתה תלויה לגמרי לפני שהוא עזב. היא כבר 20 שנה בארץ, בעלת תואר שני, לא עושה כלום עם עצמה.. םשוט כלום... עובדת בעבודות מזדמנות בשכר מינימום. בחודש טוב מרוויחה 2000 שח.
מתעקשת להישאר לגור במרכז העיר, בדירה שכורה (אין לה דירה).
אני לא מביאה חברים הבייתה מאז התיכון כבר, כי זה פשוט נוראי. כשאני מביאה ידיד שלי לפה הוא באיזשהו שלב נחשף לצעקות שלהם (שלה ושל בעלה) ורואה אותי מתחרפנת לגמרי.
ביומודלת שלי הבאנו פיצה ורצינו לראות סרט עם אחותי, היא עשתה סרט שלם. לא הייתה מוכנה לזה, התחילה לנג'ס פיצה זה לא אוכל, הכריחה אותנו לבוא לשולחן למטבח תוך כדי שאני מנסה להסביר לה שתעזוב אותנו. כמובן שסרט כבר לא ראינו כי נהיה מאוחר ואחותי הייתה צריכה ללכת לישון.
כרגע אני פה, מטפלת בכל הסידורים שלה. בנק, חשבונות, הכל.
מה שבעיקר מחרפן אותי כרגע, זה הטינופת שיש בבית. היא לא בן אדם מלוכלך בדרכ, אבל היא איבדה את זה לגמרי לאחרונה. היא מכריחה את בעלה להתנגב עם מגהות חד פעמיות. היא מפרידה כביסה לגמרי. אני עושה את הכביסה שלי בנפרד, חלילה שתחתונים שלי יגעו במשהו שלה (כן, אתן מוזמנות לדמיין את החיידקים שהיא חושבת שיש שם).
אסור להביא לפה בעלי חיים כי הם מלוכלכים. כל דבר, יש לה מיליון משחות וכדורים. כל יומיים הולכים לרופא.
אבל אני עכשיו פה, ואני נגעלת להכנס לשירותים. הם מגעילים. והמקלחת. אלוהים יודע מתי היא שטפה שם רצפה.
וזה בניין ישן, יש פה מקקים ויתושים. היא לא מוכנה לשים רשתות על החלונות, והיא לא מבינה שאם היא לא תנקה אז המקקים יבואו אליה במיוחד.
וכמובן, שהיא תמיד יורדת עלי כמה שאני מטונפת. שאני לא מסדרת אחרי.
יש לה נוהל, ארוחת ערב, היא משאירה את הכל על השולחן והוכלת לראות טלויזיה, ובעלה אחרי העבודה כשהוא מגיע צריך לשטוף ולסדר את הכל. אם לא, הוא מקבל ממנה צעקות על הבוקר.
כל פעם שאני באה לפה אני עושה משהו בשבילה, היא מרסקת ושוברת דברים אני דואגת שיתקנו אותם. היא צריכה לברר דברים עם הבנק או משהו אחר אני עושה את הבירורים והטלפונים. (אם היא שומעת מענה קולי היא מנתקת ישר, מבחינתה כולם בארץ רמאים וזהו).
הבטחתי לאחותי שאני אפגוש אותה אחרי בית הספר, אז אני פה עדיין. אבל נמאס לי להיות המנקה פה.
אני גם מאלה שמוציאות עצבים על ידי ניקיון
מה הייתן עושות? היית ממשיכות לעזור לה? לקום ללכת לסופר לקנות חומרי ניקוי ולנקות פה ?
לפחות היא יודעת שברגע שאני אתסדר ואתאפס על עצמי (שכרגע התחלתי בעצמי שיחות עם איש מקצוע) אני לא חוזרת לפה לעולם. רק שחלק מהסיבות שאני לא מצליחה להתרומם זה כי היא יושבת כמו משקולת כל מיליון טון על הגב..
