שאלה

[avli1]

שאלה

אם בן הזוג שלכן היה רושם מתחת לתמונה בפייסבוק של מישהי שעובדת איתו "יאללה איזה תמונה עכשיו אני לוקח אותך לרבי" כיצד הייתן מגיבות? חשוב לציין שאנחנו מעל 5 שנים ביחד לא נשואים.

 

[chenby]

מממ...

לדעתי (ודעתי אינה קובעת כלום) אם היה בינהם משהו, הוא בחיים לא היה כותב דבר כזה.. דווקא בגלל שאין ביניהם כלום, הוא כותב דברים כאלו.. זו דעתי.. האם זה אומר שזה אמת? אין לי מושג. בסופו של דבר, זה מפריע לך? תעלי את זה.. אל תדברי עליו ומה הוא עושה ומה הוא צריך לחשוב.. אלא על עצמך - הפריע לי לראות את זה כתוב. רק שתדע.. אין פה האשמה, אין פה כעס, יש פה שיתוף. הפריע לי לקרוא את זה.

 

[נומלה]

../images/Emo45.gif ,תוספת קטנה

כדאי מאוד להבהיר מה בדיוק מפריע לך. כדאי מאוד גם להבין שיש הרבה דברים אצל בן הזוג שעשויים להפריע לך ושאת צריכה ללמוד לחיות איתם כמו שהוא חי עם דברים שמפריעים לו אצלך. לכן אם זה לא "מאוד מאוד מאוד" מפריע לא כדאי לחפור בזה.

 

[seeyou]

אותה הוא "לוקח" לרבי=ואותך לא../images/Emo178.gif

5 שנים את היית אמורה להכיר את הבדיחות "קרש" שלו. רק על הסיפור הזה אי אפשר להבין הרבה. יוסי

 

[czar]

שהוא לייצן ולא מצא את עצמו

אבל זה לא מעיד מאומה על יחסו אלייך

 

[אלמוגית 5]

אני הייתי מבינה שהיא מוצאת חן בעיניו

היה מת לצאת אתה אבל היא מצידה "לא שמה" עליו. ואני אפילו מרחיקה לכת וחושבת שהוא כתב את זה כמסר עבורה.

 

[chenby]

יפה לך להיות אלוהים

מה שאני אוהבת זה, שכל אחד שם את הפרשנות שלו - מה שנראה לו שהכי הגיוני שיקרה... רובינו נראה לנו הגיוני שאם גבר מחמיא לבחורה, אז הוא כנראה מיצה את הבחורה שהוא איתו.. נכון הגיוני? ובכן זה שקר!! רק שמהשקר הזה כשמאמינים בו, הוא מהר מאוד הופך לאמת - כי אנחנו מתנהלים לפי שקרים שאנחנו מספרים לעצמינו כל הזמן. והיקום תמיד מגשים לנו את מה שאנחנו מתמקדים בו. למה לא הגיוני לחשוב שאם הוא החמיא לבחורה סימן שהוא בן אדם חם שיש לו הרבה חברים והוא פתוח מספיק ובוטח בחברה שלו מספיק שלא תעשה לו סרטים על הודעה מטופשת בפייסבוק. נכון מוזר? הוא זה שצריך לבטוח בה? מה פתאום, היא הרי צריכה לבטוח בו, וכרגע אין לה כל כך על מה נכון? אז זה גם שקר. כל דבר שגורם לנו סבל!! הוא שקר. ככה פשוט. כשהחיים מתנהלים לפי אוטומטיים ולפי הרגלים ולפי שקרים, אנחנו נמשיך לקבל תמיד את אותן תוצאות ואותן פגיעות ואותן עלבונות.. למה? כי אנחנו מאמינים לשקרים. בואי אני אתן לך דוגמא.. אין לי מושג איך את נראית, בואי נגיד שאת כוסית על, מהממת.. אם בתור כוסית על, ואת יודעת על עצמך שאת כוסית על, הייתי אומרת לך, יו, איזו דאבה את - היית נעלבת? לא, כי לא היית מאמינה לי, כי ברור לך שאת כוסית על.. אם היית טיפה משמינה, נגיד את עדיין כוסית אבל חגים עניינים לא משנה מה, צמחה כרסונת קטנה, משהו שרק את תשימי לב אליו.. ואני אגיד לך יו, איזו דאבה את - הפעם תעלבי? אולי כן ואולי לא, רוב הסיכויים שכן למה? כי את מרגישה לא בנוח עם עצמך, וכשאני אמרתי את השקר הזה, את בחרת להאמין לי,והמחשבה הבאה שעוברת בראש היא - איך היא מעיזה להגיד עליי שאני דאבה? העניין הוא, איך את מעיזה להאמין למשהו שמישהו אחר אומר עלייך? הרי בלי המחשבה על עצמך שאת דאבה, את ממשיכה בחייך כרגיל ואנחנו אפילו ממשיכות להיות חברותץ עם המחשבה, את כועסת עלי ונעלבת ממני ואפילו מפרקת את החברות שלך איתי.. אז האם אני הבעיה? אמונה למחשבה.. אמונה לשקרים - מביאה לנו סבל. זו היתה סתם דוגמא.. אבל הבנת את כוונתי?