שאלה- תהייה. עם פונטיצאל לטריגר.

newKiticat

New member
שאלה- תהייה. עם פונטיצאל לטריגר.

שימו את עצמכם בצד לרגע. אל תחשבו עליכם ועל המאבק הפנימי שלכם. עכשיו- אתן חושבות שיש בנות (ובנים לצורך העניין) שהם "אבודים"? במובן, של אין להם סיכוי? ובכלל, אין מגיעים למצב כזה שלעיתים זה באמת נדמה? האם יש אנשים שכבר אי אפשר להציל אותם? ושוב, מבקשת, תשכחו מעצמכם לרגע בעת שאתן עונות. זה משנה את כל התמונה.
 

נשמת

New member
אבודים.

אני חושבת שיש מקרים שהחולים עושים את מצבם כאבוד. לא אבודים אובייקטיבית. הרי זו מחלה שהחולה פעיל ע"מ לשמר אותה. לא מדובר במחלה סופנית, מחלה שלוקים בה שלא מבחירה. המאבק הוא רצוני. אפשר לקום מהקרשים, תלוי בכוח הרצון. בבחירה.
 

Bells For Her

New member
אני חושבת...

שאין כזה דבר אבודים, לא באמת. הרי כבר ראינו ושמענו על סיפורים שמופרעי אכילה קמו מהתהומות הנמוכות ביותר. יש מופרעי אכילה, שרואים עצמם כאבודים, ובכך - הם באמת אבודים. כי הם מגדירים את עצמם שכאלו,ף שמים את עצמם בקטגוריה של הכרוניקה הזו. אבל זו אשליה - כל אחד יכול לצאת מזה, בכל שלב, אם מספיק רוצה. אני מסכימה, שיש שלבים שיש צורך ביותר אמביציה, רצון ונחישות - אבל מהכל אפשר לצאת. זו באמת באמת באמת מחלה של בחירה. שום דבר לא נכפה עליך.
 
עד כמה שזה עצוב

יש אנשים שרק אחרי ש"מוותרים עליהם" מתעוררים ומתחילים להלחם. וזה עצוב וזה חבל וזה כואב לכל מי שמסביב, כי אין סיבה לרוקן את כל האנשים סביבך על מאמצי סרק להעיר אותך, ולדרוך להם על הלב כדי להרגיש שמקבלים אהבה ותשומת לב, כשאפשר לקבל את כל אלה גם בלי לרצות למות בדרך.
אפרוחה
 

sha na na revol

New member
.

אם מישהו\מישהי מוותרים על עצמם, אז אוקיי ויתרו. כואב, אבל כן, מי שמרים ידיים אובד אלא אם כן קורה איזה שינוי פתאומי של אחד למיליון. אני הבנתי שהכל זו החלטה, גם אם יש מניעים נפשיים נורא עמוקים. אפשר להפוך את ההחלטה. כל שינוי הוא מייסר, אבל זה לא אומר שהוא בלתי-מושג. {כן הכנסתי את עצמי למען האמת, אני ההוא עם האירוע, אבל אמרתי גם דברים כלליים.}
 

sha na na revol

New member
אגב,

לא אומר שהשתניתי לגמרי למקרה שאיזה מישהו עם אינסייד-אינפו אולי יקרא את זה.
 
למעלה