שאלה..שמציקה לי כבר הרבה זמן

קולפילד

New member
תשובה יפה

דת ואמונה יכולים לשרת את ההמונים. אלהים הוא פתרון קל ונח ויתכן אפילו אמיתי. אבל בהקשר לשאלה נוספת בפורום, רבים מטילים ספק. דווקא מעטים עושים זאת והטלת הספק היא הצורך לחקירה. מי שאינו שלם באמונה עיוורת ומתחיל להעלות שאלות נאלץ לוותר על התשובות. אין נפלאים מחיי בורות אבל לא ניתן לשוב אליהם מרגע שעזבת אותם. פאצפיסטים לא מעמידים את החיים כערך עליון, אלא את השלום, בהגדרה הם אנשים חברתיים. אתה מכוון יותר לניהיליסטים, שחיי עצמם הם ערך עליון. אני עדין מאמין שהם מהוים מיעוט. הרגש האנושי הוא הכח המניע. לעיתים דחף לחיים ולעיתים לתהומות של יאוש. החיפוש העצמי במובן ´משמעות החיים´ הוא כוחו של היחיד (בתוך החברה) להגיע אל היעד הלא מוגדר גם בהעדר אמונה דתית. אני מניח שזה נשמע מסובך, אבל הצהרתי שאלהים הוא הפתרון הקל.
 

ספינור

New member
אולי אין משמעות - רק פיסיקה/כימיה

דעתי, כי אותה תכלית שאתה מדבר עליה, כדוגמת פטריוטיות או איש משפחה מסור או שאר דוגמאות הם אמצעי למימוש שני הדחפים או האינסטינקטים שדיברתי עלהם. כך למשל, אם אותו פטריוט יתנתק ממקום חייו ויכלא באי בודד הוא בוודאי ימצא תכלית אחרת. כך רוב בני האדם פרט לאלו בעלי איזון כימי/פיסי לקוי. מה שאני מתכוון זה שלא משנה לאיזה תכלית תגדיש את חייך, גם שזו תינתק ממך עדיין תרצה להמשיך לחיות ותמצא תכלית אחרת. ויקטור פרנקל מדבר על זה בספרו האדם מחפש משמעות. פרנקל, שחווה בעצמו את זוועות מחנות ההשמדה, בתנאי הלחץ הכי נוראים שהיו בהיסטוריה, בתנאים שגם התקווה נמחקה לחלוטין, גילה שאנשים רוצים לחיות בכל תנאי. אז קשה לדבר על משמעות לחיים פרט לרצון לחיות בכל תנאי.
 

קולפילד

New member
אני דווקא כן

אם לא הובנתי נכון, אני חושב שדת היא פתרון טוב. אכן, לדברי חכמים עשויה להיות תוצאה הרסנית והמידע העודף היום מביא רבים לספקנות מוסרית ללא הכלים לביסוס עקרונות פוזטיביסטים. לא צריך ללכת רחוק. אפילו פרופ´ בידרמן, ראש בי"ס לפילוסופיה באונ´ ת"א הוא אדם דתי. הדת צריכה להיות מופרדת מהחשיבה ולכן, לדעתי, לא שלימה. אדם שהפרדיגמה שלו מכילה את אלהים לא יכול להצהיר על מחשבה חופשית לחלוטין. "נעשה ונשמע" הוא מתכון לחיים טובים, לא לעשיה פילוסופית. חיי הדת יכולים לנסוק לגבהים אדירים אך הם לא כך בד"כ. קאנט טען שאין דרך להוכיח את קיום האל וסיפק לכך הוכחה, הדבר עדין לא מנע ממנו להיות מאמין. דקארט פשוט הניח את אלהים ע"מ לחפות על כל הנקודות שהוא לא הצליח להגיע אליהם דרך התבונה. אני לא מזלזל בקושי "התמדת הקיום" של אדם בעל אמונה ואני מצביע על הבעיתיות של כפירה באל. אני אעלה טיעונים מול טיעונים שיופנו אלי, בחיי היום-יום אבל אני לא אנסה לחלן אף-אדם. {אני מניח שאתה אדם מרקע דתי, בעיקר בשל העברית העשירה. אני מתנצל אם אתה מקבל את התגובה שלי באופן אישי}
 

Henryf

New member
הבעייה הפסיכופיזית

>>בבעייה הפסיכופיזית שלא נפתרה וסביר להניח שלא תיפתר בעתיד הנראה לעיין<< הרשה לי להפנות אותך לעבודות הגדולות של מנתח מוח והפילוסוף ד"ר דמסיו, ושל העבודה הפילוסופית המבוססת ממנה של הפילוסוף דניאל דנט. הנרי
 

InnerKid

New member
אגב,ישנם כאלו, שאף שספקנותם המוסרית

הביאה אותם לניהילזם, היו בסופו של דבר בעלי מוסר גבוה הרבה יותר מאנשים בעלי מוסר מוחלט, טרנסצנדנטי, אובייקטיבי, תיאולוגי או דוגמטי. (לייבוביץ´ למשל היה אחד מהם..)
מאור.
 

InnerKid

New member
אני מקבל את דבריך

ואם הטעיתי הריני מתנצל ולא היה הדבר מתוך ידיעה או רצון להטעות.
מאור
 

Henryf

New member
הבעייה הפסיכופיזית

אני ער ל"בעייה" מאז ראשית המחשבה הלוגית, ועד לגישתו של לייבוביץ. בעוד שהרבה קיבלו את ההפרדה כאמת, הרי במיוחד לייבוביץ היה ער לסתירה הפנימית של ההפרדה, ולכן הוא כינה אותה כ"בעייה". המשותף לכולם הינו, עם כל הכבוד לעבודתם, שגישתם היה מחשבתית בלבד ולא נסיונית, פילוסופית ולא מדעית. עבודתו של ד"ר דמסיו הינה עבודה מדעית, ואם עבודתו תוכיח את טענתו, המבוססת על מחקריו עד עתה, אזי בעתיד הלא רחוק נעמוד על הוכחות מדעיות מאידך מול מיטב מחשבות ההוגים, הלא מוכחים, מאידך. ההיסטוריה מוכיחה מה קורה בקונפליקט כזה, וכמה מגוכחים עלולים להראות "מיטב ההוגים" שהגו בניגוד להוכחות המדעיות. בלהבדיל משאר ההוגים אני רוצה להתייחס ללייבוביץ. לייבוביץ תמיד התנגד שהמדע יוכל לרדת ל"הסבר האנושי", זו הייתה טענתו עם פיתוח התורה הגנטית (בצדק), וגם בהקשר לגישה הפסיכו-פיזית, אם כי היה מודע לבעייתיות שלה, וכל זאת, לעניות דעתי, מתוך השקפת העולם הדתית של איש מאמין. לדעתי ההוכחות של ד"ר דמסיו לאיחוד הכימיה והרגש אצל האדם היו יכולות להיות מקובלות גם ע"י לייבוביץ, אלא שאז היה צריך לייבוביץ לסגת צעד אחורה, ולראות את "הגישה האלוהית" במקור לאיחוד הפסיכו-פיזי כך שאינני חושב שעבודתו של ד"ר דמסיו עומדת בסתירה עם גישתו של לייבוביץ. הנרי
 

Henryf

New member
לייבוביץ ובעיית החיים

>> לייבוביץ´ קבע דיכוטומיה מוחלטת בין שני התחומים וחוסר השפעה של הדת על המדע<< אני בהחלט מסכים. וכפי שאני מבין את גישתו, אין, ולא ייתכן, שהמדע יפתור את "חידת החיים", כלומר לא ייתכן לתפוש את החיים בקטגוריות של המדע הכללי. מגישתו זו של לייבוביץ אני מסיק שניסיונו של לייבוביץ לא לנסות אפילו להבין את "חידת החיים" בקטגוריות מדעיות, מעניקה ל"חידת החיים" הילה אלוהית. העובדה, לפי לייבוביץ, שהחיים מעוררים באדם תמיהה רבה מכל תופעה אחרת ביקום ודוחפים אותו לסברות ולהירהורים שמעבר לשיקולים של המדע התצפיתי והניסויי, לא מהווה, לדעתי, הוכחה, שאותם תופעות לא תוכלנה בעתיד להוות חלק מן המדע. בכל הקשור לרגשות אנושיים, והאפשרות לנתחם במונחים מדעיים, כבר לייבוביץ ראה את הבעייתיות של השפעת כימיקליים על הרגשות והרצונות האנושיים, ואילו עבודתו של מנתח המוח ד"ר דמסיו, מפתחת "חידת חיים" ספציפית זו בכלים מדעיים מובהקים. אלון, הייתי ממליץ ללמוד את עבודותיו של דמסיו (האחרונה פותחה לפני זמן קצר), לדעתי עולות מעבודותיו תהיות רבות על חלק מהדיכוטומיה, אם כי למי שרגיל שמימי אריסטו ועד ימיינו לא הצליחו להגדיר את החיים יהייה קשה להתרגל למהפך. הנרי
 

Henryf

New member
הרצון לחיות כמשמעות

>>אז קשה לדבר על משמעות לחיים פרט לרצון לחיות בכל תנאי<< משמעות היא עניין ערכי, והרצון לחיות הינו גנטי, כך שהרצון לחיות לעולם לא יוכל להיות "משמעות", אלא מציאות. הנרי
 

bubules®

New member
שאלה..שמציקה לי כבר הרבה זמן

אוקיי הרבה הרבה הרבה זמן....שניסיתי למצוא לה תשובה בעזרת כמה אנשים בפורומים שונים...ולא ממש הגעתי למסקנה משכנעת.... מישהו יודע במקרה אולי....מהי משמעות החיים? מה המטרה שלנו כבני אדם בעולם הזה? בשביל מה אנחנו קמים כל בוקר...ומתחילים עוד יום חדש.....
 
למעלה