שאלה שמטרידה אותי- בבקשה תכנסו...

[מתחילים מחדש]

שאלה שמטרידה אותי- בבקשה תכנסו...

אני אחרי אובדן הריון ראשון בשבוע 33. עכשיו בהריון חדש... אני מתעסקת הרבה בשאלה איך האובדן ישפיע עלי בתור אמא? האם אהיה חרדתית? האם אתקשה להיקשר? או אולי אהיה אמא טובה יותר? לאילו מביניכן שחוו את חווית האמהות לאחר אובדן הריון- האם אתן מרגישות שזה השפיע עליכן ועל סוג האמהות שאתן? איך זה השפיע? המהרהרת

 

[מתחילים מחדש]

מישהו?

 

[happy]

קודם כל שמחה שמצאת אותנו

ומאחלת לך הריון ארוך ותקין. לא יודעת אם האובדן השפיע עלי בתור אמא. אני לא אמא חרדתית בכלל לא. ולא מוכנה לתת לליהי ולטל להיות מושפעים בגלל מה שקרה לנו לפני שהם נולדו. אני יודעת להעריך הרבה יותר את מה שיש לי. בימי הולדת אני ממש עם דמעות בעינים. וכל לילה שאני מנשקת אותם אני לא מאמינה שיש לי ילדים חיים (גם היום כמעט 5 שנים אחרי). אבל ביום יום אני לא נותנת לזה להשפיע עלי.

 

[נייטי]

מתנצלת שלא עניתי לך עד כה

ומאחלת לך מכל הלב לבוא לפה בקרוב כאמא לתינוק/ת בריא/ה. אני חושבת שהשאלה שלך היא מאוד אישית, ואין כלל אחד. באופן אישי יכולה לספר לך, שהאובדן לא גרם לי לבעיות בקשר הראשוני, וגם לא הפך אותי לחרדתית. אני חושבת שחששתי מאוד שמא אהיה אמא חרדתית בעטיו של האובדן וגם האיש שלי חשש מזה. שוחחנו על כך המון, וסביר להניח שהשיחות האלה מאוד עזרו לנו להמנע מכך. לגבי ה'אמא טובה יותר' - אני לא ממש בטוחה בתשובה אבל נדמה לי שגם על זה לא השפיע האובדן. זאת שאלה מורכבת כי לא ממש ברור לי מה זאת אמא טובה, וכל אחד מגדיר אחרת את המושג הזה. כעיקרון, אני חושבת שגם לולא האובדן הייתי 'אמא טובה', והייתי עושה הכל מאהבה, עם תחושת מחוייבות וחשיבות עמוקה - וזה כולל את כל המטלות, הקלות והקשות. אבל.......... אני כן חושבת שבזכות האובדן הפכתי לאמא יותר שמחה. לא רק אוהבת ומשקיעה אלא פשוט מאוד שמחה. זה מן הסתם משפיע על האמהות אבל לאו דווקא בהיבט הטיב שלה (כי כאמור, את כל המטלות הייתי עושה טוב גם לולא האובדן) אלא יותר בהיבט של ההנאה מהאמהות. הנאה מהמטלות, הנאה מהעשייה האמהית. זה לא טריוויאלי להנות מהאמהות, אף על פי שלנו האובדניות זה נשמע ברור. אבל זה לא. אגב השמחה הזאת אחרי הלידה הטובה, מאוד מלאה גם אספקטים אחרים בחיים, ואני מאחלת לך שתתמלאי שמחה ואושר בקרוב.

 

[הגעתי כדי לנצח]

ראשית מאחלת לך לידה קלה,

כמו קודמותיי, אני חושבת שהאובדן הוא אומנם קשה, אבל כשיש ילדים את חושבת עליהם ,ורואה איך הם גדלים כל יום ובכל יום, את מגלה אותם מחדש. וגם כאמא ,את מתפקדת בצורה טובה .והאובדן לא משפיע על המצב כיום כי מבחינתינו הילד שחי הוא האושר הגדול שחכינו לו והוא כאן.

 

[מיליתו]

אני חושבת שזה משפיע

לא בכיוןן של חרדתיות ביום יום, אבל בהחלט זה גורם להעריך את הקיום של הילדים בצורה אחרת. זה לא מובן מאליו שהם שם, ויתכן והם יוצאים יותר מפונקים

. החרדתיות מופיעה בעיקר בהריון עצמו, ולדעתי משתפרת מאוד אחרי שעוברים את השלב בו אירע האובדן הקודם.

 

[luca32]

לא הפכתי לאמא חרדתית אבל הייתי הריונית הסטרית

גם אני איבדתי תינוקת (בשבוע 32), וכעת אני חודשיים לאחר הלידה הטובה. אני לא אמא חרדתית, אבל במהלך ההריון הייתי היסטרית. ממש היסטרית. אם יש בחילות, זה לא טוב, אם אין בחילות, זה לא טוב. אם יש כאבי גב, זה בטח צירים מוקדמים, אם אין כאבי גב, ההריון לא מתפתח. בקיצור, כל יום הייתה חרדה היסטרית אחרת. בהצלחה ושיהיה הריון קל...

 

[חגיגמד]

ומדוע אינך מתפקדת../images/Emo35.gif

טוב, את אמא טרייה ולא כל כך מתפקדת

. אם תרצי שהגמד יברכך ואת בני ביתך הועילי נא להעביר לו, כאן או במסר, את הפרטים הרלוונטיים - שם, מגדר (עם השמות של היום זו ממש מכה), תאריך לידה, ועל העולל ועל עצמך טיפונת מידע (כך שנוכל להתאים אישית את הברכה) יוווווו - הגמד משתולל היום בחריזה

 

[luca32]

הנני כאן

התפקדתי כבר בעבר, עם הלידה (טובה) אך העולל הקטן לא ממש מאפשר לי להיכנס לעיתים קרובות.(לא שאני מתלוננת או משהו כזה).

 

[מתחילים מחדש]

תודה לכולכן על התשובות המפורטות

מעודד לשמוע את חוויותיכן... אני רק בשבוע 14 וההריון הזה עובר לי לאט מידי- וכמו אצל חלקכן- עם המון מחשבות ופחדים.. אמרתי לבעלי שהייתי רוצה לעשות FF לסוף ההריון- לראות שהכל בסדר ואז לחזור ולהנות מההריון בלי לחץ. תודה על זריקת המוטיבציה....

 

[רינת200]

קצת אחרת

הי, חיבת להודות שאצלי זה אחרת. ההורות שלי וללא ספק ההריון של שני הילדים טרום האובדן היתה הרבה יותר רגועה. ההריון עם הילד אחרי האובדן היה היסטרי ולא נעים ברמות גבוהות מאוד האובדן שלי היה בשבוע 36). אחרי הלידה הקשר איתו נוצר מידית, אהבה אמיתית מבט ראשון. אבל למרות זאת כשהוא ישן, כל פעם בדקתי שהוא חי... אני לא חושבת שזה פגם באמהות שלי או בקשר בינינו אבל זאת חרדה שלא היתה לי קודם... כשהוא יצא משלב האפרוחון רמות החרדה שלי ירדו... שיהיה בהצלחה ובכיף

 

[אמאדובה]

השפיע במידה מסויימת

תראי, אי אפשר להפריד ולדעת מה הרגשתי בגלל האובדן ומה הייתי מרגישה בלי קשר. לא הפכתי לחרדתית, אבל בהחלט היה קשה יותר להקשר מאשר בילד הראשון שבא לפני האובדן, שאליו היתה היקשרות מיידית. כאמור - יכול להיות שזה בגלל שזו לא היתה ילדה ראשונה, יכול להיות בגלל דברים אחרים שקרו ברקע... החדשות הטובות הן שאחרי כמה חודשים "השלמתי את הפער" ואהבתי אותה באותה מידה כמו את הבן הבכור שלי. מציעה לך, בזהירות, לא להתעסק עם זה יותר מדי, בטח שלא מעכשיו. אם כבר להתכונן - אז תתכונני לטיפול בתינוק, עם הידיעה שגם ללא אובדן ברקע - זו יכולה להיות חוויה מורכבת ולא קלה. גייסי לעזרתך את כל העזרה שאת יכולה לקבל כדי להקל עלייך את התקופה הראשונה. קשה לדעת איך זה יהיה וכמו שאת רואה מהתגובות פה - יש מגוון אפשרויות... מאחלת לך הריון רגוע ומשעמם ככל האפשר עם ידיים מלאות בסופו