שאלה של עבודה משפחה וגבולות בחופש הגדול

דן דן2

New member
שאלה של עבודה משפחה וגבולות בחופש הגדול

שלום לכולן, הנה אני מנצלת את הפורום על מנת להתיעץ בנושא שעבורי הוא אתגר - גבולות בין עבודה ומשפחה. ניראה שעבור מי שעובדת מהבית האתגר הזה גדול קצת יותר. ולכן אני פונה אליכן
האתגר מבחינתי גדול כל השנה וגדול עוד יותר בחופש. הנושא רחב ואני רוצה למקד את השאלה שלי אז הינה הקדמה עלי: אצלי ככה - שני הקטנים עדיין בקיטנה והגדולה בת 9 בבית (היא ביקשה לא להיות בקיטנה וסיכמנו שבסדר בתנאי שבבוקר אין מחשב ואין טלויזיה) אני מנחת דמיון מודרך וNLP העבודה שלי מתחלקת לשתיים חלק אחד- קבלת מונחים בקליניקה שלי אשר נימצאת אצלי בבית - חלק זה בסדר הדלת סגורה והיא יודעת שאין דבר כזה לדפוק עליה עד שהיא ניפתחת. פגישה לוקחת כשעה עד שעה וחצי וטפו טפו טפו יש לי שקט נפשי במהלך הפגישות אני יודעת שלא יפריעו לי. (בנוסף ביולי עבדתי בקליניקה חיצונית כיוון שהיו לנו אורחים בחופשת מולדת - אבל זה כבר סיפור גבולות אחר
) הבעיה מתעוררת בחלקה השני של עבודתי בחלק זה אני מנחה סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה (בחוג לפסיכולוגיה) זה החלק המחשבתי האקדמי יותר של עבודתי שגם הוא חשוב לי. רוב האינטראקציה שלי עם הסטודנטים היא דרך המייל (+ טלפון לפעמים) יש גם פגישות פנים אל פנים אבל זה לעיתים רחוקות יותר. אני צריכה לקרוא מאמרים, לקרוא מה כתבו הסטודנטים, לנסח את ההערות שלי אליהם בצורה נעימה ובונה, לבדוק עבודות שהוגשו לי וכ"ו... בחלק הזה אין דלת סגורה- המרחב פתוח והיא מסתובבת לידי שואלת אותי שאלות מבקשת בקשות מראה לי ציורים, בקיצור רוצה תשומת לב מאימא.... (כי באחת יגיעו אחיה הקטנים הביתה ועכשיו זה רק היא) אני משתדלת לענות בקיצור אבל בצורה נעימה והופ - עבר הזמן שהוקצב לעבודה. גם לא הספקתי בעבודה וגם לא נתתי לה תשומת לב כמו שהיא רוצה אני מתרגזת וכועסת עליה (ועל עצמי) היא נעלבת... ברור שלא ככה שמים גבולות נכון?
אז אחרי כל ההקדמה הענקית הזו בקשתי מכן היא ספרו לי אייך אתן עושות את זה בצורה נעימה
גבולות בין עבודה לילדים
ומי שרוצהלספר אייך היא שמה גבולות גם עם משתתפים אחרים במשפחה גם הולך אשמח לשמוע הכל על הגבולות שלכן תודה מראש לכל מי שתשתף
 

אילהT

New member
שאלה ../images/Emo59.gif

אני "בדלת" אבל משוכנעת שיתפתח כאן דיון מקסים מקסים על הנושא החשוב והבוער הזה.
 
גבולות גבולות..

בדיוק היום ניסיתי להשיב לכמה מיילים חשובים בעוד אייל (5.5) מנסה למשוך את תשומת ליבי בכל דרך אפשרית ולהוריד אותי מהמחשב היקר ~שלו~... אז אחד הפתרונות שאני מנסה ליישם ממש כרגע, זה ליצור הבדלי זמן ומרחב...
שעות שבהן אני מקדישה לו תשומת לב - שעות עירנות טובות, שאפשר לעשות בהן משהו יחד (יום שני, 7:30, אפינו עוגת שוקולד...)
שעות שבהן הגבול ברור, כמו דלת סגורה - עכשיו אמא עובדת, ובמקביל לארגן לו עיסוק משלו (חבר בא לביקור, סרט בטלויזיה)
עזרה עזרה ושוב עזרה- הדוד הנפלא שבא לבקר מאיטליה לקח אותו היום לסרט, ואני הייתי בפגישת עבודה בת"א והכי חשוב מבחינתי- להסביר את הרציונל, לשים את הגבול בצורה אסרטיבית, ולא להרגיש שאני צריכה להתנצל. זה קל להגיד וקשה ליישם, בפרט כי כשהוא רוצה משהו, זה עכשיו ומייד, וקשה לדחות סיפוקים (ככה מוגדרת ילדותיות, לא?...) וקשה לזכור את הדברים הטובים שהיו, וקשה לי להתעמת איתו שוב ושוב... אבל היום למשל ניהלנו שיחה על החופשה המתקרבת, ולמה אבא חוזר מאוחר, כי הוא יהיה איתנו שבועיים שלמים, והערב במקום להגיד פשוט "לא" על מחשב, באתי מראש עם הזמנה למשחק משותף, ובסוף בכלל הקראנו סיפור, אז יש הצלחות לפעמים, וצריך לקחת הרבה אויר בפעמים אחרות, ולגייס את כל שרירי הסבלנות...
נשיקות אסנת
 

דן דן2

New member
תודה תודה

על התשובה המושקעת ואני מורידה בפנייך את הכובע עוגה ב 7:30 בבוקר... משחק וסיפור בערב...
כל הכבוד! תוך כדי שקראתי חשבתי שככל שלי יותר חשוב מה שאני עושה כן קל לי יותר לשים גבול באסרטביות... ואני קצת אגואיסטית אני גם מחפשת לי זמן שהוא רק שלי... לכי תימצאי באוגוסט... אז אני לוקחת ממך- הרבה אויר ולזכור את ההצלחות (ולדחות סיפוקים ... מה לעשות גם לי קשה...
) תודה נשיקות בחזרה ומקווה שיצא להיפגש כשספטמבר יחזור אלינו ואיתו השיגרה המוכרת
 

דן דן2

New member
מ 13:00 עד 21:00

מספיק?
וכמו שאמרתי זה לא הם זו היא, היא בת 10 עוד מעט הם בקיטנה...
 

אילהT

New member
עדי, אני כל כך יכולה להזדהות...

כבר כתבתי לך ש-השם של ילדתי שלי הוא עדי
ואני המון בבית. כשאני בשיעור אישי - דלת הסטודיו סגורה ואין מפריע. כנ"ל גם בשיעור קבוצתי... אבל!!!!!! כשאני במטבח (לא הרבה) או על המחשב (המון המון) או קצת מרימה רגליים (בצהריים) ובכלל בבית - אז, או אז היא "עלי" "בתוך ראשי" "בתוך אוזניי"
כפי הנראה שכמות השעות לא משמעותית כמו הצורך לתשומת
והתייחסות... נראה לי ש"הקדשת שימת לב מניעתית"
יכולה להקל קצת על הדרישה. מה דעתך?
 

דן דן2

New member
לדעתי זה כיוון מצויין תודה../images/Emo140.gif

בדרך פלא מאז שכתבתי פה המצב ממש השתפר ... אולי זה הפתרון לכתוב פה?
הנה סיימתי פגישה אני מתישבת לבדוק הצעות והיא בעניניה אפילו מצאתי שניה זמן אורור אינטרנטי... שווה ביותר ואם כבר אנחנו בענייני שמות- אני חשבתי פעם שאם תהיה לי עוד ילדה אקרא לה אילה
 
גבולות עבודה-בית

הי עדי מצד אחד אנחנו הרבה פעמים בורחות בשינוי מקצועי שיאפשר לנו גמישות ולהיות בבית...מצד שני עם כל הגמישות שבעניין כדי להיות יעילים אנחנו צריכות גבולות ברורים והצבת מטרות. הילדה שלך בת 10, אז קל יחסית להגיע איתה להסכמים - אני עכשיו איתך X זמן ואח"כ אני צריכה לעבוד X זמן. הדלת פתוחה אבל אני בעבודה. כך הזמן שאת איתה הופך לאיכותי יותר - כי זה לא שניה פה ושניה שם, וגם אין רגשות לא נעימים של עצבים ואכזבה. וגם העבודה יעילה יותר, כיוון שנעשית ברצף. ועוד דבר קטן - חשוב להיות ריאליים לגבי ההספק שלנו והיכולת שלנו לעבוד במהלך החופש הגדול - ואז גם נהיה פחות מתוסכלות. זה לא מפתיע אותי שמהרגע שכתבת בפורום המצב השתפר
הרי העלית את הנושא למודעות שלך בצורה מסודרת ודרך כך התחלת להתמודד איתו ישירות. בהצלחה בהמשך החופש!!!!
 
למעלה