קראתי כי הייתם בשער תפוז ונכנסתי
הייתי מדריכה בטכני לפני כמה שנים טובות.
החליטו במיונים שאני אהיה מדריכה, לא ביקשתי ואפילו בלב קצת חששתי. נשארתי עד ששלחו אותי לקורס קצינות.
הטכני זכור לי כמקום שעיצב גם אותי וגם את החניכים שלי.
היתה קצת "פוזה" אבל אני והחניכים שלי הבטנו עליה במעין קריצה. לא קל לבת 18 ללמד חניכים, כמעט בני גילה, במסגרת צבאית ולבדוק מסדרים. החניכים החכמים שלי הבינו.
היתה ביננו הבנה שאני חייבת להיות קצת "קשוחה". הם גם ידעו שאני לא אהבתי את המשמעת הצבאית, אבל אהבתי ללמד אותם והייתי מדריכה טובה. חיבבתי מאוד את ה"שוחרים שלי". את המשמעת הצבאית ה"שוחרים שלי" אהבו יותר ממני וגם את הקשיים במסעות ובאימונים. במסדרים הם היו קצת מחייכים כשהייתי מעירה על האבק. במסעות ובאימונים הם היו טובים ממני ואני קצת "גנבתי" חלקים מהמסלול.
אני זוכרת שיעורי עזר שערכתי לפני מבחנים בחדר כללי במגורים שלהם, ואיך השתדלתי שהכיתה ההטרוגנית תגיע לרמת ידע אחידה כדי שנוכל לרוץ קדימה. הם התקדמו והשיגו גם בחיים האזרחיים וגם אלה שנשארו בצבא. היינו שניים: אני ומדריך שהיה "קשוח" אמיתי ודרש כושר ומשמעת. בשקט החניכים שלי ספרו לי שהם מעריצים אותו ויודעים שגם ה"ירידות" הן סוג של "משחק צבאי" בין הקורס והמדריך.. כשסיימתי קורס קצינות הגיעו לבסיס שלי חלק מהחניכים בקורסים המקצועיים שלי.(הייתי גם מדריכה מקצועית במשהו.) היה להם קל יותר בשירות, הם הסתדרו טוב בבסיס, והקצינה שלהם חיבבה אותם מראש.. (הייתי המדריכה שלהם פעם.)
קשה לי להאמין שרע בטכני ואולי אין לכם פרספקטיבה נכונה. הרבה מהחניכים שלי המשיכו בחיל האויר בצבא הקבע והם עדיין קצת "מורעלים". מעניין מה קרה בטכני מאז שעזבתי.. עברו כמה שנים. אולי אם מביטים על הכל, כמו החניכים שלי, בקצת קריצה, מנסים להבין את המדריכים ולתקשר איתם, הכל נראה אחרת. במשמעת הצבאית יש קצת "פוזה" כבר אמרתי?
מדריכה לשעבר..