שאלה על סיכויי הצלחה של הפריה חוץ גופית במקרים דומים לשלי
זאת הפעם הראשונה שאני כותבת כאן, על אף שאני נמצאת כאן מדי יום וקוראת את הכל...מרגיש מוזר להיות בצד השני. אז הנה אני מנסה (ואולי אני אפילו אזכה לקצת עידוד?):
אני בת 29 ובעלי בן 32, מנסים עוד מעט שנתיים. גרים בארה"ב. אני עם שחלות פוליציסטיות והנתונים של בעלי בסה"כ טובים (כל המדדים טובים למעט מורפולוגיה שיצאה נמוכה אבל נאמר לנו שזה חסר חשיבות לאור שאר הנתונים. אולי זה מסביר למה אין הריון טבעי). בעברנו כמה סבבים של איקקלומין ו-4 הזרעות עם גונל. פעמיים כמעט היה גירוי יתר, חוויה לא נעימה במיוחד- בחילה במשך יומיים, ובסוף אפילו "זכיתי" בציסטה (שנספגה לה אחר כך). צילום הרחם היה תקין. אבל שום דבר לא הצליח. ואז עברנו לחו"ל, החלטנו להמשיך לנסות טבעי שנסדר את כל העניינים האחרים.
חצי הכוס המלאה: מאז שעברנו לחו"ל (לפני שחצי שנה) קרה סוג של "נס" והמחזורים שלי, שהיו בגדר פיקציה בישראל, הסתדרו לגמרי - כולל ביוצים! כבר חצי שנה שאני מקבלת תשובות חיוביות בבדיקות ביוץ, ותשובה שלילית שבועיים לאחר מכן. להפתעתי, אני לא מאוכזבת מאוד לקבל מחזור (דברים קטנים שלומדים להעריך..) .
אנחנו חושבים על הפריה חוץ גופית. זה השלב הבא וזה מה שהרופא בישראל המליץ לנו במקום לבזבז זמן. זה תהליך יקר בארה"ב אבל למזלנו יש לנו ביטוח שאמור לכסות חלקית. אנחנו בהליכי בירור מרפאות ורופאים. כמה ששמחתי להפסיק את הטיפולים אני מודה שאין טעם להמשיך לנסות וחייבים להתקדם.
אני לא יודעת יותר מדי על התהליך ובעיקר מעניין אותי - למי זה מתאים (לאילו סוגים של בעיות פוריות)? האם זה יכול לעזור לזוג במצב שלנו? בגיל שלנו? מה סיכויי ההצלחה? אילו גורמים תורמים להצלחה ואילו מעכבים? וגם חשוב לי לשאול - האם יכולות להתגלות בעיות נוספות שלא ידועות לנו כרגע? כמו מה? אני ממש אשמח אם תהיה לי ההזדמנות לדבר עם מישהי שחוותה את זה ממקור ראשון, עם בעיות דומות לשלנו, לשאול אם יש תקווה ולמה לצפות.
כבר שנתיים שאנחנו בסיפור הזה. החלום שלנו בן שנתיים, בגיל של ילדים שנולדו לחברים שלנו בזמן הזה. אני לא צריכה לספר לכן את שברון הלב שיש לי בכל פעם שאני שומעת שעוד מישהי מישראל בהריון, ואני כ"כ שמחה שאני לא צריכה להיות עדה לזה.
הרופאים בישראל היו מאוד אופטימיים - זה התחיל מ"אז תקחי איקקלומין ויהיה ביוץ" וכלה ב- "אז תעשו איויאף וזה ייפתר" ובכל זאת, יש לי את התחושה הזו שזה לא הסוף, שגם זה לא יעזור, החלום רק הולך ומתרחק - עד מתי? אני מרגישה שאני עוסקת בטפל (בטיפולים) וזה נהיה העיקר, ולא הריון. בעלי כל כך אופטימי. הוא אומר "בסוף זה יהיה חייב לעבוד כי זה עניין של הסתברות". איך זה שכולם אומרים שהסיכויים טובים וזה בכל זאת לא קורה? אני מפספסת פה משהו?
בכל מקרה, כמו שאמרתי, אני אשמח לשמוע על התהליך במקרים כמו שלנו (שחלות פוליציסטיות ואולי מורפולוגיה נמוכה), סיכויים וסיבוכים.
ואם מישהי קראה עד כאן - תודה!!
זאת הפעם הראשונה שאני כותבת כאן, על אף שאני נמצאת כאן מדי יום וקוראת את הכל...מרגיש מוזר להיות בצד השני. אז הנה אני מנסה (ואולי אני אפילו אזכה לקצת עידוד?):
אני בת 29 ובעלי בן 32, מנסים עוד מעט שנתיים. גרים בארה"ב. אני עם שחלות פוליציסטיות והנתונים של בעלי בסה"כ טובים (כל המדדים טובים למעט מורפולוגיה שיצאה נמוכה אבל נאמר לנו שזה חסר חשיבות לאור שאר הנתונים. אולי זה מסביר למה אין הריון טבעי). בעברנו כמה סבבים של איקקלומין ו-4 הזרעות עם גונל. פעמיים כמעט היה גירוי יתר, חוויה לא נעימה במיוחד- בחילה במשך יומיים, ובסוף אפילו "זכיתי" בציסטה (שנספגה לה אחר כך). צילום הרחם היה תקין. אבל שום דבר לא הצליח. ואז עברנו לחו"ל, החלטנו להמשיך לנסות טבעי שנסדר את כל העניינים האחרים.
חצי הכוס המלאה: מאז שעברנו לחו"ל (לפני שחצי שנה) קרה סוג של "נס" והמחזורים שלי, שהיו בגדר פיקציה בישראל, הסתדרו לגמרי - כולל ביוצים! כבר חצי שנה שאני מקבלת תשובות חיוביות בבדיקות ביוץ, ותשובה שלילית שבועיים לאחר מכן. להפתעתי, אני לא מאוכזבת מאוד לקבל מחזור (דברים קטנים שלומדים להעריך..) .
אנחנו חושבים על הפריה חוץ גופית. זה השלב הבא וזה מה שהרופא בישראל המליץ לנו במקום לבזבז זמן. זה תהליך יקר בארה"ב אבל למזלנו יש לנו ביטוח שאמור לכסות חלקית. אנחנו בהליכי בירור מרפאות ורופאים. כמה ששמחתי להפסיק את הטיפולים אני מודה שאין טעם להמשיך לנסות וחייבים להתקדם.
אני לא יודעת יותר מדי על התהליך ובעיקר מעניין אותי - למי זה מתאים (לאילו סוגים של בעיות פוריות)? האם זה יכול לעזור לזוג במצב שלנו? בגיל שלנו? מה סיכויי ההצלחה? אילו גורמים תורמים להצלחה ואילו מעכבים? וגם חשוב לי לשאול - האם יכולות להתגלות בעיות נוספות שלא ידועות לנו כרגע? כמו מה? אני ממש אשמח אם תהיה לי ההזדמנות לדבר עם מישהי שחוותה את זה ממקור ראשון, עם בעיות דומות לשלנו, לשאול אם יש תקווה ולמה לצפות.
כבר שנתיים שאנחנו בסיפור הזה. החלום שלנו בן שנתיים, בגיל של ילדים שנולדו לחברים שלנו בזמן הזה. אני לא צריכה לספר לכן את שברון הלב שיש לי בכל פעם שאני שומעת שעוד מישהי מישראל בהריון, ואני כ"כ שמחה שאני לא צריכה להיות עדה לזה.
הרופאים בישראל היו מאוד אופטימיים - זה התחיל מ"אז תקחי איקקלומין ויהיה ביוץ" וכלה ב- "אז תעשו איויאף וזה ייפתר" ובכל זאת, יש לי את התחושה הזו שזה לא הסוף, שגם זה לא יעזור, החלום רק הולך ומתרחק - עד מתי? אני מרגישה שאני עוסקת בטפל (בטיפולים) וזה נהיה העיקר, ולא הריון. בעלי כל כך אופטימי. הוא אומר "בסוף זה יהיה חייב לעבוד כי זה עניין של הסתברות". איך זה שכולם אומרים שהסיכויים טובים וזה בכל זאת לא קורה? אני מפספסת פה משהו?
בכל מקרה, כמו שאמרתי, אני אשמח לשמוע על התהליך במקרים כמו שלנו (שחלות פוליציסטיות ואולי מורפולוגיה נמוכה), סיכויים וסיבוכים.
ואם מישהי קראה עד כאן - תודה!!