שאלה סקרנית

[פייפר מארו]

שאלה סקרנית

הי, מן הסתם זו לא השאלה הראשונה שתקבלו בעקבות המאמר היום בעיתון. אז קודם כל, ברכות על החשיפה. אני מסתובבת בפורום שלכם כבר כמה זמן. חשוב לי להדגיש שאני תומכת בהחלטה שלכן/ם (במגרת "חייה ותן לחיות" - ממש לא מטריד אותי למי יש ואין ילדים ולמה), ואני חושבת שמדובר בפורום של אנשים חושבים - כנראה אחד הפורומים האינטיליגנטיים יותר בתפוז. ובדיוק לכן היה משהו שהטריד אותי בכתבה - יצא איכשהו, ואני לא יודעת אם זה בכוונה או לא, שהצגתן/ם את עצמכן/ם בתור האנשים היחידים שמקדישים מחשבה לעניין ה"ילדים, כן או לא". מישהי (ואין לי את הכתבה לידי אז אני לא זוכרת מי, סליחה) אמרה שכל החברים שלה שאותם היא שאלה למה הם עושים ילדים, ענו באופן גורף "האמת שאף פעם לא חשבתי על זה". אנשים בפורום הזה נעלבים מאד, ולפעמים בצדק, כשמטילים ספק בהחלטות שלהם, בכישורי החשיבה שלהם, ובאינסטינקטים שלהם. היה חשוב לי להעיר כאן, בתור אחת שאין לה ילדים אבל כן רוצה בעתיד, שלא לכולנו זה בא בלי מחשבה. לא כולנו מכונות אוטומטיות של דמוגרפיה, לא לכולנו זה היה ברור מילדות שנהיה אמהות עם בית קטן וחמוד וחצי משרה. גם התפיסה של "אמא זה מישהי שיש לה בית קטן וחמוד וחצי משרה וכל היום היא טובעת בחיתולים" היא סטריאוטיפית ומעליבה, והתפלאתי שהיא הופיעה בכתבה, מפיהם של אנשים שכל כך נעלבים מסטריאוטיפים. ההחלטה כן לעשות ילדים הגיעה אצלי אחרי הרבה מאד מחשבה. המניעים לא חשובים, כי אני לא מנסה לשכנע אף אחד, ובכל מקרה הם אישיים מדי. ובכל זאת, הייתי רוצה להביא לתשומת לבכם/ן שלפעמים גם ההחלטה ההפוכה דורשת מחשבה, מחקר, תשומת לב, ומענה אישי על שאלות קשות. ולכן, כשמתראיינים, חשוב גם לבדוק שלא העלבתם את הצד השני, שהוא, כמותכם, אינטיליגנטי וחושב אבל מגיע למסקנות אחרות. אני לא טרול, ולא באתי לשכנע אתכם לעשות דבר (בטח שלא ילדים). רק להסב את תשומת לבכם לנושא. תודה

 

[מאריונת]

מסכימה איתך

פשוט קחי בחשבון שמה שיוצא בכתבות הוא לא תמיד מדויק ולא מעביר לגמרי את כל מה שכל אחת אמרה (לא התראיינתי לכתבה הזאת, אבל אני מכירה את העניין ואני מניחה שגם כאן זה היה ככה). רוב מי שאני מכירה שנהייתה אימא או מתכוונת להיות- יש לה תשובות (טובות) ללמה.

 

[gertrude]

האמת היא

שעד כמה שזכור לי ביקשנו להדגיש בראיון שאנחנו לא נגד אימהות ולא נגד ילדים ולא מזלזלות בבחירות של אף אחת (שונות מהבחירות שלנו ככל שיהיו), אלא שמות דגש על נושא החשיבה העצמאית והבחירה החופשית, הן ברמה האישית (תמיכה בנשים וגברים שמנווטים בעצמם את חייהם) והן ברמה החברתית (התנגדות לכפייה חברתית בכלל ולהגמוניה הפטריארכלית בפרט). גם לי חבל שזה לא עבר בכתבה.

 

[טושה מחפשת בית]

נצל"ש ולא קראתי את הכתבה!

קניתי דווקא השבוע את העיתון המתחרה, אז אין לי שמץ של מושג מה הלך שם. חשבתי על הנושא לא מעט. קודם כל, ניווט של אדם את חייו בעצמו מבחינה הגדרתית אומר שאותו אדם הוא אדם אוטנומי ולא אדם חופשי. אני ממש לא רוצה להכנס לסיבוכים פילוסופיים מיותרים - אבל בכל מקרה אני יודעת, מניסיון, שלהיות כלי לאידאולוגיה (אנטי פטריארכלית, אנטי דמוגרפית, או אפילו אנטי סוציאלית

, זה לא משנה בכלל) -לא הופך אותך בשום פנים ואופן לאדם חופשי יותר. ואם כבר, נהפוך הוא. אני כן חושבת אבל בניגוד גמור לסעיף 1, שאדם כן יכול להיות חופשי מילדים, שהם סוג די כבד של הגבלה על החופש המיידי הפיזי במובן מסוים וגם כן לא לכל החיים, אבל לתקופה ארוכה.

 

[efroch99]

את צודקת

אני לא מניחה שכל מי שמביא ילדים עושה זאת בלי לחשוב. יש גם כאלה, אבל בודאי יש הרבה שעושים את ההחלטה - האם, כמה, מתי - ולא פועלים באוטומט. ... ואי אפשר לראות בהודעה שלך מסיונריות...

 

[הגברת עם הקאמליות]

נצל"ש (וגם אני לא קראתי את הכתבה)

רציתי רק לומר שעד לא מזמן גם אני חשבתי שאני לא רוצה בעל וילדים. עד גיל די מבוגר אפילו. זה השתנה, באופן מודע, וכשזה קרה, אז הלכתי ועשיתי עם זה מה שצריך. אני אומרת את זה כי ככה זה היה עבורי, לא מתוך הזדהות עם ציבור מסויים, אלא כדי להראות שיש ב"מחנה השני" (בהעדר מונח מתאים יותר בשעה זו של הלילה) גם אנשים שהיו שם, ומבינים את הלך הרוח, בחלקו לפחות. כלומר, לא כל הציבור, או לא כל ציבור ההורים, שופט אתכם(/ן? ישנם גם גברים כאלה, לא?) בחומרה. יש שמבינים את הלך המחשבה שלכם, ושהיו שותפים לו בשלב זה או אחר של חייהם. זה שאצלי הוא השתנה בעקבות תהליכים והתפתחויות טבעיים שעברתי, או יותר נכון הבשלתי, לא אומר שמעתה אתייחס למי שרק אתמול היה שותף לדעותיי כמי שזה בוודאי קרה לו בעקבות טראומה, כפי שכתבו בפורום הורים ב Ynet. אה, זהו, בגלל זה באתי

ולא, לשעון הביולוגי אין שום קשר לזה, כפי ששמעתי לא פעם מסונן לעברי ברשעות, לרוב מאחורי גבי. אלא שלאחר שנים רבות שבהן חשבתי שאין בחיי מקום למשפחה מהסוג הקונבנציונלי: בלי אנטי, אבל בהחלט בלי רצון או ניסיונות להקים כזו, הבשילה אצלי ההכרה שאני רוצה ילדים. אז זהו, אני אמא, שלא חושבת שאתן מצורעות, אלא מכבדת אתכן, ומבינה אתכן - בייחוד משום שעד לפני שנים מעטות החזקתי בדעה דומה, גם אם לא נשאתי אותה על שרוולי, אלא רק ביצעתי אותה בפועל. שבת שלום ולילה טוב

 

[מאריונת]

../images/Emo140.gif

תודם גם על הקישור לווי-נט. ראיתם שממש רוב התגובות היו אוהדות אלינו? ממש העלה לי חיוך על הבוקר (הייתי בטוחה שכמו פעם אני אכנס ויהיו שם המון קללות, רחמים, ניתוחים פסיכולוגיים בגרוש וכאלה, היו ממש ממש מעט כאלו). תודה לך גברת עם קאמליות על הדברים ועל הקישור

 

[הגברת עם הקאמליות]

בבקשה, יקירתי.

אבל למה את מופתעת? אמהות הן יצורים אוהבים ואיכפתיים. אמהות אמיתיות, הכוונה. כלומר מבחירה, לא כאלה שהאמהות נכפתה עליהן

ראי, אמהות רבות שותפות להכרה שילד בלתי רצוי אינו בהכרח הדרך הטובה ביותר לממש את נשיותך. אם אדם לא רוצה להוליד ילדים, אז ממש ממש עדיף לכולם שזה לא יקרה. כמובן שלפעמים קורים ניסים, ואמהות רבות מתאהבות בילדן הבלתי-רצוי, או לפחות משכנעות את עצמן שכך קורה. ובכל זאת, הייתי רוצה לראות מידה רבה יותר של שליטה של נשים בגורלן. (וסליחה מעם הגברים שמרגישים זנוחים בדיון הזה. מעצם היותי אשה, הסוגייה הנשית מעניינת אותי יותר)

 

[מאריונת]

אני מופתעת

בגלל שבעבר כשהפורום קיבל פרסום היו שרשורים איומים ונוראים לגבינו בפורומים פה בתפוז (נדמה לי שבהורים לתינוקות, בהנקה, ובאובדן הריון), פשוט הודעות רבות מאד שמנתחות את הילדות שלנו, את המניעים שלנו, את האומללות, המיפלצתיות, הקרירות והמפורעות שלנו. גם אז היו כמה אמהות לא ראו מה כלכך מזעזע בבחירה שלנו, אבל האווירה הכללית היתה מפחידה ממש.