זה משהו שבהחלט חשבתי עליו...
אני ובעלי (כן, בעלי, עד כמה שעדיין מוזר לי להגיד את זה) לא מרגישים בעלות אחד על השניה. אנחנו שותפים לחיים. אנחנו נשואים. אנחנו בני-זוג נשואים, וככה העולם רואה אותנו כיום. בשביל זה בעצם התחתנו... אם ישאלו אותי מה הוא בשבילי, אני אגיד שהוא בעלי. למה להסתבך עם זה? בזה שאני אומרת שהוא בעלי, מבינים מיד שאנחנו בני-זוג נשואים. אף אחד לא חושב מעבר לזה. לעומת זאת, אם אגיד שהוא אישי, מיד יתחילו הרמות הגבה והתהיות... למה אני קוראת לו אישי ולא בעלי... ובתור מי שהיא בכלל לא פמיניסטית (מאמינה לחלוטין בשוויון של נשים וגברים, אבל מאמינה שזה שהם שווים לא אומר שהם לא שונים), נראה לי מיותר להתחיל להתעסק עם הרמות הגבה האלו. בפורומים גיליתי כבר מזמן עוד הגדרה: בעלול. במקום לקרוא לו "בעלי", חלק בוחרות לקרוא לו "בעלולי". אני ממש לא אוהבת את זה. זה נשמע לי כאילו מנמיכים אותו לסתם מין דמות בלתי חשובה... לא יודעת למה... לא מתחברת לזה... בד"כ כשאני כותבת הודעות בפורומים, עדיין קשה לי לכתוב "בעלי" ואני בוחרת ב"יקירי", או "בן-זוגי". אולי זה בגלל שנדמה לי שאם אני אכתוב בעלי, מיד יחשבו שאני פרימיטיבית או משהו כזה... בכל אופן - עד שלא ימצאו מילה חלופית ל"בעלי" שאוכל להרגיש בנוח להשתמש בה - אני נשארת עם בעלי. או יקירי, שזה בכלל הכי נכון.