שאלה למחשבה

שאלה למחשבה../images/Emo35.gif

האם המספר העממי העובר בין השווקים,הירידים והפסטיבלים ומספר סיפורי עם הוא שונה ממספר היושב על במה באולם ממוזג ומספר לרוב סיפורים שכתבו סופרים אחרים ואולי גם מכניס לרפרטואר שלו גם איזו אגדת עם אחת לשם הגיוון. האם הם מאותו הליגה או מאותו המקצוע כשאני עובד עכשיו על הרפרטואר שלי ואני מנסה לערבב בין סיפורי ערב (שקבלתי מנמצק) לסיפורים קצרים כגון אפרים קישון או יוסל בירשטיין אז לא מסתדר לי. אז אולי באמת אסור לערבב בין הז'אנרים? אולי אילו עולמות כל כך שונים שהמספר צריך לקבל החלטה ולהפריד כי אין המספר העממי דומה למספר "הספרותי" מה אתם אומרים?
 

perhay

New member
זו אכן שאלה מעניינת

ואני חושבת שבאופן כללי, היה כדאי להתיחס פעם לסוגיה של בניית רפרטואר. ודאי יש קריטריונים שכדאי לשים אליהם לב.
 

NAVVAN1

New member
אני רק תלמיד, מרגיש לי שלא אהיה

עממי, לא אהיה ספרותי אהיה אני בגד לגוף הם סיפורי ראי לנפש לשד עצמותי הקהל,מים שאחשוב שירצה לשתות, מופע אבנה חיים חייתי למדתי ארצה (בסגול) יבואו אלי, נפגש בדרך כארוחה אגיש, בבגדי גופי הם ספורי ראי לנפש לשד עצמותי אהיה אני,שקוף ראי מופע כשאבנה, יהיה עמו ארוח
 

NAVVAN1

New member
להולך על גחלים, בזהירות שלא לשבור

כלי חרסינה עדינים אמרה סינית עתיקה: מספר הסיפורים שבר הקהל שילם מופע כשיצטרך יצא,ומה חשוב בן או בת העיקר בריאות, צחק בפה חסר שיניים שלא יכאב כשינשך, ואני הכלי המחזיק ושומר שלא להישבר בחנות, כי שם השלט להולך על גחלים, בזהירות שלא לשבור כלי חרסינה עדינים
 
תשובה לשאלה, למחשבה

אני חושבת שאין לערבב בין הזנרים.סיפור עם ניתן לספר בעל פה, כי הוא עובר מפה לאוזן וכל אחד יכול לספר אחרת , ואילו סיפור שנכתב עי" מיהוא, לעניות דעתי צריך לספר כלשונו, ואז גם מתרכזים יותר בשפה ובלא לאבד מילים או משפטים. אני מספרת רק סיפורי עם .
 

נמצק

New member
השאלה היא מה חשיבות השפה.

לעניין זה יש לבדוק מה הוא הסיפור ומה חשיבות השפה לעומת התוכן. אם למשל יש סיפור עממי. כזה שהעיקר בו זה המסר. האמירה הפנימית. הרי אפשר שלא לספרו כלשונו. הרי כל היופי הוא בהתגלגלות אותו ספור ממספר למספר. יש ספורים שבהם השפה אינה כל כך מובנת אבל המסר יפה. מה אז? ראי נא את אשר עושה ידידנו אלי בבא בספרו את ספורים התלמודיים. משנה הוא מלים, מוסיף הבהרות מלוליות אבל מעט מאוד משנה את המבנה , התחבירי והפנימי, של הסיפור. אילו היה אומר דברים ככתבם - מי היה מבין? אבל כאשר יש איזה מונולוג או סיפור ששפעת השפה שבו היא חלק מקסמו, חלק ממנו, כי אז צריך לספרו כלשונו. אם אפרסם בעיתון אחד משירי הזימה של עמנואל הרומי תוך ציון שם המחבר, אני מניח שלא יקרה כלום. אבל רק אנסה לומר את אשר הוא חורז במילים שלי, מלים עכשיויות, אביע את אותו רעיון רק במילים אחרות - יפתחו לי תיק במשטרה. ובבניין הארץ ננוחם.
 
../images/Emo61.gifלערבב או לא לערבב

לדעתי אין שום סיבה לא לערבב בין הזאנרים זה מגוון זה מעניין לראות ולשמוע מספר בכל מני סגנונות ונראה לי שאין הבדלים בין המספרים . מספר טוב הוא לדעתי מספר שיכון גם וגם.
 

נמצק

New member
שאלה מצוינת

ולמה שאלה מצוינת? כי התשובה עליה קשה. לדעתי זה "גם וגם" . כלומר? יש בהחלט מצב שבו הספורים סובבים סביב נושע מסוים. ואז , לדעתי, יכול המספר להביא ספורים ממקורות שונים הסובבים ומדברים על אותו נושא. להראותך כי סדנא דארעא חד הוא. וסיםור מרוקאי דומה לסיפור מגליציה במוסר שבו. אבל "גם" אפשר שסיפור אחד יוביל לספור שני , שונה ממנו באופי אבל יש קשר ביניהם. כמו סיפור בתוך סיפור. ראו נא את אלף לילה ולילה. וגם, להבדיל, את הכנסת כלה של עגנון בשניהם יש סיפור בתוך סיפור והאחד ניזון מרעיון שמופיע בספור האחר.ומספר הספורים שהיה עובר ממקום למקום היה מגוון את ספוריו. כמו אותו סטנדאפיסט של ימנו שיוצר קשר עם הקהל ומושך תשומת לבו על ידי כך שמדבר הוא על עניינים שונים הנראים לעיניו או המעניינים את שומעיו. ודברים אלה מגוונים הם. ויש מעבר מנושא לנושא. מספרים, בסיפור אחד, על סטואציה אחת בעולם אחד ובסיפור השני העולם משתנה והארוע מתחום שונה אחר לגמרי. אגב, בתרבות הערבית יש סוג ספרות שבו בספר אחד יש אוסף של שירים, פסוקי חכמה, ספורים,משלים, כלומר חומר מגוון שאינו עשוי מאותה יריעת בד. עד כאן תשובה לשאלתך. כמו שאמרתי "גם וגם". א ב ל חשוב מאוד איך מארגנים את הספורים. מה בא לפני מה. מה ראשון ומה אחרון. החרוזים בשרשרת צריכים להיות משחלים לאחר מחשבה רבה , ולא כלאחר יד. זה מה שחשוב. כי רק כך יבהיקו החרוזים בשפעת אורותיהם השונים. ובא לציון גואל.
 
ערבוב ז'נרים

לי נדמה שאנחנו חיים בתקופה מעניינת אולי יקראו לה פוסט מודרניסטית. אני לא רואה בעיה בערבוב בין הז'נרים בתנאי שהסיפור מוגש היטב ואנחנו יודעים מאיזה עולם (אגב עולמות תפוז של כולנו) אנחנו באים. אני לעיתים "מזהיר" או כורך את הסיפור כאשר הוא סיפור מדויק בעל טקסט חשוב ומסודר היטב עם אזהרה/ הכנה/ למאזינים. מעבר לזה, שוב אנחנו התווך שבין הקהל לסיפור ולכן לא משנה מאין בא אלא לאן הוא הולך ואיך.
 

נביאה1

New member
אילן לדעתי הלא מלומדה

אין הבדל בין שני המספרים , מה גם שאנו לעיתים כאלה ולעיתים כאלה כלומר, פעם מסתובבים בירידים ופעם באולמות ממוזגים.הסיפורים אכן שני עולמות שונים ותלוי בפני איזה קהל אתה מופיע. אם זה קהל שיעכל עירבוב של שני העולמות או לא וזאת אתה יכול לדעת מעבודת הכנה מוקדמת, שאלות מהמזמין לסוג הקהל שבפניו אתה הולך להופיע ,ולפעמים במהלך האירוע כאשר אתה חש ומרגיש את הקהל שלך. אנו יודעים "לקרוא" את הקהל זה חלק מהעבודה שלנו עם כל הצניעות.
 

love lev

New member
גם אני סבורה כמוך. לדעתי כשמספרים

עדיף סביב ז'אנר אחד פחות או יותר, כמובן להכין היטב, לא להתפזר, ותמיד להכין בשרוול סיפורים מסוגים נוספים אם מתעורר הצורך.
 

בבא אלי

New member
דבר דבור על אופניו../images/Emo28.gif

לאילן שלום ראשית, רוב המספרים בימנו [חברה המערבית] אינם מספרים של שווקים. השוני בינם לבין המספרים ב-"אולם" נובע משינוי ב-"תרבות הצריכה". כלומר זה לא הנושא הטכני של מיקום האירוע אלא נושא של ציפיות הקהל ויכולת ההקשבה שלו. למשל, נושא יכולת ההקשבה מחייב אותנו [בהכללה] לספר כיום סיפורים קצרים של 5-10 דקות. הסיבה היא שנוער [או מבוגרים יותר] שגדל על צפייה מרובה בטלוויזיה אינו יכול להתרכז בנושא אחד יותר מ-7 דקות - ומאבד את הריכוז לאחר מכן. אין פירושו שאין אנשים המסוגלים גם כיום לקרוא את "מלחמה ושלום"; אין פירושו שאיו כיום מספרים המסוגלים לרתק קהל למשך שעה בסיפור מתמשך, אבל אני מדבר כרגע בהכללה. ולגבי עירוב הז'אנרים. נראה לי שאתה שואל מנקודת מוצא של המספר. מנקודת המוצא של המאזין לא נראה לי שהוא מוטרד [או רוצה להיות מוטרד] מהבעיה הטכנית שלך לעשות "העמדה\בימוי" לסיפורים מז'אנרים שונים. בהקשר זה, מנסיון של השנה האחרונה בהופעות בפני קהל מבוגר [לא נוער] היו תגובות חיוביות לעובדה שסיפרתי סיפורים אישיים [שאני כתבתי] עם סיפורים מהספרות, עם סיפורים מהאינטרנט [סיפורי עם, סיפורים אורבנים, או בדיחות שעברו עריכה וסופרו כסיפור]. וכאן נסגר המעגל, לדעתי. הבעייה היא להרכיב תוכנית להופעה של סיפורים שבה תרגיש נוח. ייתכן ומה שיכול לעזור לך זה "נושא מוצהר" לערב כמו: "ערב סיפורי אוכל" או "ערב סיפורים על זוגיות ומשפחה". תבדוק האם מסגרת מסוג זה עוזרת לך לערוך תוכנית שבה יש סיפורים מז'אנרים שונים. ולבסוף [מבוסס על ידע אישי] כיוון שעולם התיאטרון מוכר לך, תבחן איך היית מתנהג אילו הרכבתה ערב מונולוגים להופעת יחיד. האם אז היית לוקח מונולוג של סופוקלס, עם מונולוג משקספיר עם מונולוג של ברכט? אם כן אז...עלה והצלח. אם לא, אז זו התשובה שמתאימה לך. בהצלחה
 
לעניין משך הסיפורים

לטעמי מדובר יותר בקושי של המספרים לשאת סיפור ארוך מאשר של הקהל להקשיב. לשאת סיפור ארוך באופן שירתק קהל דורש מיומנות ונסיוןץ
 

NAVVAN1

New member
לעניין משך סיפורים

במסגרת קורס מספרי סיפורים א' היה עלי להגיש עבודה בנושא סיפורים קצרים בז'אנרים שונים, בדקה האחרון, "קוראת קקאו" המקסימה הפנתה אותי למילה ,קצרים, מי, מה, למה קצרים? עשיתי, קראתי, גיליתי לעצמי ששנים לא קראתי סיפור קצר, גם חברים שלי, וספרנית בית אריאלה סיפרה לי, שלא קוראים קצרים, אתמול שלשום במוסף ספרות הארץ, כתבו גם על זה בעיתון.... שסיפורים קצרים כותבים סופרים מתחילים, כתרגול, כחידוד כלים,,, אני רואה את מספר הסיפורים כסופר המספר סיפור, ולא משנה אם כתב, או קרא אותו, כשהוא מספר טוב, הוא יהיה הסיפור, אבל טוב זה להיות הז'אנר , להיות האלמוני שנמצא שם, חווה, היה ראה, ועכשיו מספר. מספר טוב הוא מחזאי, במאי, שחקן, תחקירן, אילן יקר,(אולי אני כותב לך, אבל בעצם גם לעצמי) כתבת, אני רוצה לחבר סיפורים שיתחברו... ,מצטער לא נכון לא דרך, נושא צריך לבעור לך בעצמות, ואז תוכל להפריד/לחבר ז'אנרים, תקופות, ובצבעים שונים, שיבערו ללהבה אחת גדולה. אם אתה לא מרגיש את הנושא, מחפש להופיע, אז אולי תהיה לך הופעה טובה, אבל סליחה ושוב סליחה, וממש סליחה לא הופעה גדולה, ואני חושב שכדאי לספר סיפורים, ולהופיע ולצבור נסיון עד שיבער לך , לא הרצון להופיע, הנושא הוא צריך לבעור והאורך כן קובע, לפי הצורך, לא לפי יכולת המספר, הקהל אוהב ורוצה, כמו בספרים שהוא קורא, (לדעתי) ארוך, מפותל, מתוחכם, עם תתי/ סעיפי סיפור, שישתלבו,יעמיקו, יתנו לו להכנס לצל הסיפור, לעובי הקורה, לראות את השמש מבלי להשרף, סליחה אילן בער לי להגיד, אולי הפסדתי חבר, אבל לעתיד ארוויח מספר סיפורים טוב - שווה לי
 
לא הפסדת חבר אבל...../images/Emo177.gif

בעצם אין אבל אני מתחיל להבין את הטעות שבתפיסה שלי את המדיום וחייב אני לנער מעלי את שלמדתי בשיעור תיאטרון באוניברסיטה ואכן עלי לרתום את יצר ההופעה והגעגוע לבמה לכיוון הנכון ואני מודה לך וגם לאלי בבא על כך שאמרתם ולא ויתרתם ואני מתחיל אומנם לאט אבל בטוח ללכת בכיוון הנכון (וחוץ מזה מיסייה נאוואן1 זה יעלה לך בשוקולד)
 
למעלה