שאלה לדיון [?]

שאלה לדיון [?]

"נו, רז, אולי הפעם אני אבוא אליך במקום שאת תבואי אלי כל פעם? מה את אומרת? נבוא, שתינו, בלי קשר לכלום, סתם כדי לראות את הבית שלך, את החיים שלך מקרוב..נשתה קפה ביחד .. מה את אומרת?" לא הייתה אמורה להיוץ בעיה מיוחדת, אלא שיש לי, אחת: הדוברת, במקרה הנ"ל-היא המטפלת שלי. לא יודעת, זה מאוד בעייתי בעיניי. אין לי מושג למה. הטיפול שלי [אלטרנטיבי] גם ככה לא בדיוק קונבנציונלי, מאו נוגע, מקרב.. טיפול מאוד חודר, שמשאיר אותי חשופה.. ויש גם את העניין, שהמטפלת היא קרובה שלי, אז כשאני באה לטיפול יש את ההפרדה- למטה-היא חברה, חייכנית, מדברת על סבתא על אמא, למעלה- היא מטפלת שואלת, מה אכלתי, איך הרגשתי.. ואני לא יודעת אם זה באמת יקרה בבית... זה בעיניי סוג של שבירת דיסטנס, שמאוד קשה לי איתו. אז...לשאלה: האם , לדעתכן, המטפל צריך לשמור על "דיסטנס" מסוים מהמטופל, או להיות איתו ביחסי קירבה וחברות? סליחה על הניסוח הקלוקל. אשמח לתשובות.
 
אני חושבת...

שלא לא היתי רוצה אותה בתור חברה. אבל גם לא ביותר מידי דיסטנס אבל גבולות ברורים לי ולה. אני בתור מטופלת והיא בתור מטפלת. קירבה וחברות אני לא באה לחפש שם. אולי קצת קירבה השאלה מה זה קירבה בעיניך? זאת תושבתי החלקית לבנתיים..
 
גם אני חושבת על הנושא הזה הרבה

והרבה פעמים אני מאוד רוצה שה"דיסטנס" ישבר, ואשמח אם זה יקרה. אבל המטפלים בדרך כלל טוענים שכאשר הם יהפכו לחברים שלנו, הטיפול לא יצליח, ומה שכבר ניבנה- יהרס. אבל כשחושבים על זה לעומק, מעבר לרצונות, הראיה היא אחרת. הרי אנו רואים במטפל שלנו סמכות, מישהו שמדריך אותנו, מישהו שיכול ומסוגל לומר לנו איפה אנחנו בסדר ואיפה לא, בשונה מחבר/חברה. פעמים רבות כאשר חבר יגיד לנו מה טוב, נחלוק על דעתו. וגם חבר הוא לא תמיד מקור לסמכותיות, חבר יכול להיות באותה סמכות כמו שלנו- ואז לא ממש נקשיב לו. נעשה מה שמתחשק לנו. וכדרך טיפולית טובה עדיף שלעיתים יאמרו לנו מה לעשות. אני חושבת שאת נורא בוגרת אם את- זו מי שלא רוצה לשבור את הדיסטנס. יכול להיות שאני טועה, אבל זוהי דעתי האישית.
 
כתבת לה יפה...

היתי חייבת לציין זאת.. ןבמיוחד את ולא רק.. "אני חושבת שאת בוגרת אם את - זו מי שלא רוצה לשבור את הדיסטנס"..
 

מטפל

New member
תשובה של מטפל

השאלה הזאת של רמת הדיסטנס בטיפול, עולה ועוברת כחוט השני במוחות המטופל והמטפל. באיזה שלב? האם בכלל כן? האם בכלל לא? למה? וכו....... אבל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מטפל מהגישות השמרניות לעולם לא יעשה צעד זה ולא יעלה זאת בחדר הטיפול. אם המטופל ישתף במחשבה אז יש מקום לדיון שיישאר בתוך חדר הטיפול. אני לא חוצה גבולות מאחר והנני עובד בגישות שמרניות אלו. יחד עם זאת, לא פעם נתקלתי בסיטואציות בהן הרגשתי ש"חציית גבולות" מסוג זה, של ביקור בית אצל המטופל, עשויה להוות מנוף נהדר להתקדמות בטיפול, וניראה לי שזאת היתה כוונת המטפלת שלך. אני עושה ביקורי בית רק בשלב הייעוץ הראשוני כשיש מצב משברי שמחייב אותי. לשימחתנו, ישנם היום מיגוון מטפלים רב בתחומי טיפול שונים, כך שכל אדם שמעוניין בטיפול, יכול וחופשי לבחור לעצמו מטפל שיש עימו כימייה, ויש לו גישה שניראית למטופל לפני שהוא מתחיל טיפול. בברכה. אלון
 
קודם כל...

תודה על המחמאות.
ובקשר לשאלה: דיסטנס בעיני, זו קירבה שמעבר לקירבה שמטופל מרגיש למטפל. כלומר, בטח שאם אני מספרת למשהו את התחושות הכי כואבות וחזקות שלי, אני ארגיש ואפילו רק בתחושה שאני מתקרבת אליו [או אליה:] בשבירת דיסטנס, אני מדברת ע לזה שהדיסטנס כבר יעבור איזושהו גבול: מצידי או מצידו: או שהוא "יענה" לרגשות החזקים שלי, ויראה לי דברים מהעולם שלו, או שאני אחצה לבד את הגבול, ואבדוק ואחקור ואברר עד שאדע גם על העולם שלו...
 

גילי 69

New member
נושא שהעסיק אותי הרבה..

הממ..
היתה לי פסיכולוגית שהיוותה עבורי דמות אם, הרגשתי קרובה אליה מאד (בתקופות בהן אמי לא היתה מסביבי כל הזמן זה עזר). זה הגיע לשלב בו ליקטתי פרטי מידע שהיא מסרה על החיים שלה ("גם הבת שלי התחילה ללמוד...", "אני לא יכולה ביום חמישי כי בעלי..." וכו'), כי היא פשוט עניינה אותי וראיתי בה מודל לחיים בריאים, בניגוד לדמות אמי המתוסבכת... בסופו של דבר התחלתי להציג לה הצגות של "הכל טוב", כי לא רציתי שהיא תתאכזב ממני אם אני מועדת ולא אוכלת, למשל.
אני לא בטוחה עד כמה זה טוב. פסיכולוגים באים מנקודת מוצא של קבלת המטופל, ולכן אין להשוות אותם להורה או אח גדול או חבר. אצלי בסופו של דבר זו אחת הסיבות להפסקת הטיפול, רציתי "למצוא חן" בעיניה (כמו בעיני כולם) והטיפול איבד אפקטיביות.
לכולכן.
 
אבל...

אם המטפל הוא היוזם של ההתקרבות? את לא חושבת שזה יכול לעזור? תחושה של קירבה וחום, לא היו עוזרים למהלך הטיפול?.. או שזה תלוי בסוג הטיפול?....
 

גילי 69

New member
פרויד היה אומר..

לפי פרויד טרנספרנס הוא מצב בו אתה מחליף דמות קרובה לך או תחושות שאתה חש כלפיה במטפל. כלומר- חש כלפי אהבה, שנאה, קרבה (לפעמים גם מה שאתה מרגיש כלפי עצמך). הפסיכודינאמיקה מורה להפסיק טיפול או לשנות כיוון במצב כזה, אבל גם לא למנוע אותו. תחושה של חום היא קצת מזוייפת, כי בסך הכל פסיכולוג הוא מין ראי בו את רואה את עצמך. אולי אם זה עוזר לך לחוש חום כלפי עצמך אז זה טוב. נראה לי מוזר שהמטפל יוזם התקרבות אישית אבל אולי היא רוצה לראות את הבית שלך כדי לקבל נקודת מבט נוספת עליך, בחדר האינטימי שלך. במקרים מסויימים אני כן בעד חשיפה- אני מכירה פסיכולוגית שהלכה למסעדה עם המטופלות שלה שסבלו מהפרעות אכילה, כדי להבין ביחד מנין זה נובע ואיך הן מתמודדות עם אוכל שלא הן בישלו. זה נראה לי דווקא רעיון חכם. להתמודד יחד עם הקושי ולצאת יד ביד ממנו.
 
כן. אני מכירה את הגישה של פרויד..

גישה מעניינת. אבל פה לא מדובר על הקירבה עצמה, אלא על היחס לקיום שלה. כלומר, פרויד התייחס יותר ל"אל תקיימו יחסי מין עם מטופלות" ואני מדברת יותר על נתינת דוגמא אישית של המטפל: הנה אני אוכל, הנה אני צוחק, הנה אני מדבר. כי עד כמההדברים הללו כיביכול טריוויאלים, הרבה מטפלים רואים בזה קירבה רבה מדי, ומוכנים רק להיות מורי הדרך ברמה התאורתית.
 

ameli

New member
רזוש

מה שאת מדברת עליו קיים כטיפול בשחף. ישנם חונכים / חונכות שנמצאים איתך מספר פעמים בשבוע, כל פעם כ-3 שעות, והפגישה כוללת לפחות ארוחה אחת. את אותה ארוחה אוכלים לפי התפריט שניתן, כאשר החונך גם הוא אוכל. אם את זוכרת גם בתה"ש תמיד המדריכים והאחים השתדלו לאכול איתנו ולהוות דוגמא. ובקשר ליחסים בין אישיים וכל נושא הדיסטנס עם המטפל, אני חושבת שזה מאד אינדווידואלי. מעבר לכך, הנושא בעייתי משהו היות והפרעות אכילה הרבה פעמים מלוות בקושי ביצירת קשרים בין אישיים - לכן שבירת דיסטנס בין מטפל עלולה לגרום יחסי תלות וכד'. בכל מקרה קבלי ח"ח על הנושא לדיון - אהבתי. ומנצלש"ת - שיהיה לכולנו שבוע טוב.
 

גילי 69

New member
יש חונך ויש מטפל..

החונכים בשניידר או בתה"ש הם בני 25 שלומדים פסיכולוגיה בד"כ, והם יותר חברים מאשר מטפלים רשמיים. לדעתי איפשהו פסיכולוג צריך להבהיר או לקבוע עם המטופל את הכללים בתחילת הטיפול ולנהוג לפיהם . זה מאד מאד אישי ושונה בין מטופלים שונים. חלק מגיעים לטיפול בתכלסיות- איך מבריאים? ויש שמגיעים למלא צרכים אחרים. בקיצור- כל מקרה לגופו...
 

צליל 18

New member
וואי...

וואי... ממש תיארת משהוא שהיה לי... אמנם היא לא ממש היתה מטפלת שלי אבל היא כן היתה משיהיא שבהתחלה ממש יכולתי לדבר איתה על הכל (הבנאדם היחיד באותה תקופה!) והיא ניסתה לעזור לי אבל ביאזה שהוא שלב התחלתי יותר מדי, לא בטוחה עם לאהוב זאת המילה הנכונה, אבל אני יודעת שממש לא רציתי שהיא תתאכזב ממני אז גם אני התחלתי פתאום לשקר לה, ולהגיד לה שהכל טוב ושאני כבר לא מקיאה
וממש הרסתי ככה את הקשר ביננו כי פתאום הוא לא היה אמיתי, השיחות איבדו קצת טעם ברגע שישבתי והתעקשתי שכבר הכל מצוין. גם כבר לא יכולתי לבקש ממנה שתעזור לי בדברים שהציקו לי כי בעצם לא רציתי שתדע מהם... קיצר, לקח לי המון זמן עד שהצלחתי להפסיק עם השקרים ולספר לה מה שבאמת קורה... אבל מאז אני נזהרת הרבה יותר... מצד שני- לי מאד קשה עם דיסטנס. אני חייבת להרגיש שלבנאדם שאני מדברת איתו אני באמת חשובה. ושאני לא סתם מדברת אל קיר... שני טיפולים קודמים שהיו לי נכשלו בגלל שכבר מההתחלה ראיתי שאני בחיים לא יצליח להיקשר אליהם. אבל אני לא חושבת שהקירבה והקשר צריכים להתבטא מחוץ "לחדר" כמו שאומרים. ללכת לבית של מטופל זה נראה לי כבר יותר מדי להפוך לחלק מהחיים הרגילים שלך ולדעתי זה לא צריך להיות ככה. אני מכירה מישהיא שלא שמרה על דיסטנאס בכלל ומאד מאד נפגעה מזה בסוף. קיצר, נראה לי יש לי רגשות יותר מדי מעורבים בעניין אבל מקווה שלפחות משהוא מובן...
 
אני חושבת ש...

גבולות בטיפול זה דבר חשוב מאוד. במיוחד בטיפול של מופרעות אכילה שגם ככה במיקרים רבים לא יודעות איפה גבולות הגוף שלהן ואיפה הגבולות הפנימיים שלהן. עם זאת אני חושבת שמטפל טוב הוא לא מטפל שרק שומר על הגבולות אלא כזה שיודע לגלות גמישות ולכופף את הגבול איפה שצריך בהתאמה לצורך של המטופל שלו. אני לא מאמינה במטפל שהוא חבר. מטפל זה מטפל וחבר זה חבר, אחרת למה ללכת למטפל ולשם כלכך הרבה כספים :) חשוב שהמטפל ישאר דמות שאינה חברית כי יש בזה משהו שמאפשר לדבר איתו באופן גלוי. דווקא כי הוא מרוחק קצת. הוא לא צריך להיות חבר. לא הולכים לטיפול כדי למצוא חברים... אבל, אני חושבת שהמטפלת שלך רוצה להגיע הביתה ממקום טיפול וזה בעיניי דבר שצריך לשקול אותו. אפשר ללמוד הרבה מאדם על פי הבית שבו הוא חי... דיברת איתה על זה? שתפי אותה בתחושות שלך לא?
 
וווועעעעעעעעעעעעעעעעעה.

תפוז מחק לי את ההודעה [הארוכהההההההההההההההההה] לא נורא. מחר שוב.
 

מיכל..~

New member
אני

אני מסכימה עם מה שאמרו שחייבים דיסטנס בטיפול, כי מטפל לא צריך להוות חבר אלא צריך להוות מטפל. הרבה יותר קל "להפיל את התיק שלך" על מטפל מאשר על חבר אבל, נניח הפיסיכת שלי שאני נכנסת אליה ושואלת "מה נשמע?" היא אומרת לי "תכף נשמע ממך.." וזה מטריף אותי !!!!!!!!!!!! כאילו, לא ביקשתי ממנה שבאמת תגיד לי מה שלומה, דוגרי, זה גם לא כזה מעניין אותי [
] אבל טיפ טיפה של שיחת נימוסין לא תזיק לאף אחד וזה מפריע לי מאוד. אבל זה הגבול- שיחת נימוסין קלילה וחביבה ואז כל השאר [ז"א כל הקקע :)] זיעו. שבוע מקסים
 
למעלה