שאלה לדיון: מצעד הגאווה.

gusi1974

New member
שאלה לדיון: מצעד הגאווה.

שאלה ראשונה: (השראה בתגובה של פקאנים) מצעד הבאווה הינת תהלוכה המערכת בערים רבות בעולם כציון חודש הגאווה מזה 30 שנה (בצורה זו או אחרת). ככל שהזמן חולף מדינות נוספות מצטרפות לנוהג זה והקהילה מוצאת בכל מקום בו מתקיים המצעד, מקום לביטוי המסוקר על ידי אמצעי תקשורת רבים. הרכיון הראשוני של המצעד הוא חופש ושיוויון. בשנים האחרונות המצעד הופך לתהלוכה מרהיבה של מסאיות מקושטות וכמות לא מבוטלת של אנשים מחופשים לנשים. לא בהחרך דראג קווינס או טראנס. המצעד הופך יותר ויותר להצגה ולקרנבל ופחות מבליט את המסר העיקרי: שיוויות, סובלנות וחופש. האם צתעד הגאווה כפי שאנו רואים אותו היום מייצג את הקהילה? האם לגיטימי לקיים את המצעד במתכונת הנוכחית? שאלה שנייה: השנה יגיע המצעד העולמי לירושלים. מזה שנה אנו עדים לקולות התנגדות שהולכים וגוברים מצד ציבורים שונים ככל שמועד הכינוס מתקרב. יש לציין כי המצעד יהיה רק חלק מאירועי הגאווה העולמיים שימשכו 10 ימים בבירה ויכללו כנסים, אירועי תרבות ועוד. האם בתקופה רגישה מבחינה חברתית בישראל, ראוי לקיים מצעד עם כל המורכבות שבכך בעיר כל כך בעייתית? האם הקהילה בירושלים מבוססת מספיק כדי לעמוד ולהעמיד את האירוע הזה? האם אירועי הגאווה יתרמו לתדמית הקהילה ההומו-לסבית בישראל? או שמה יפגע בה? נשמח לגובות.
 

פקאנים

New member
לגבי השאלה הראשונה

קצת רקע על מצעדי הגאווה - הכל החל אחרי המהומות בפאב stonewell בוילג' במנהטן . שוטרים נכנסו לפאב של גייז והחלו להתפרע שם בלי סיבה כמובן אלא מתוך הומופוביה מושלמת . זה קרה בשנת 1969 . מאז נערכים מצעדי הגאווה כדי להראות לעולם שיש אוכלוסייה שמופלית לרעה . בהתחלה אני מניח שהרצון היה להראות שלגייז יש נוכחות והם כאן ובכדי להשאר . השאלה היא לא שאלה של לגיטימיות אלא שאלה של עדיפויות . השאלה היא מה איזה תוכן אנחנו באמת רוצים להעביר לעולם - מה המטרות שלנו ? והאם קרקס של משאיות מעביר משהו מהמטרות האלו ? האם זה מקדם אותנו במשהו ? האם זה ממלא משהו מהציפיות שלנו ? ונוסף לכך - כמו בכל סיפור טוב לא רק התוכן חשוב אלא גם הצורה ! אני רוצה להקדים לפני הכל ולומר שאסור לנו - בייחוד לנו האוכלוסייה ההומולסבית טרנסג'נדרית ודומינית להיצמד ולהגן על פרות קדושות . להלן מצעד הגאווה - פרה קדושה ללא ספקות - לדעתי שום מסר לא עובר ממצעד הגאווה למעט שמחת חיים ואהבתם שהם ערכים חשובים לכשעצמם אבל אין הם ייחודיים לנו כגייז ( עם כל הכבוד ויש כבוד ) . אנשים רוקדים כמו בעדלאידע או קרנבל לא מעבירים שום מסר משמעותי שהיה מקדם אותנו . מה הציפיות שלנו ? 1.קבלה מצד החברה . 2.דיאלוג ממשי. 3.זכויות מלאות והתייחסות הולמת כאל שווים בין שווים ללא דעות קדומות . 4.הכרה באורח החיים שלנו . אלו הם לדעתי ארבע העקרונות שלנו . זהו התוכן שצריכים להיות נר לרגלינו . זהו התוכן הממשי שלשם קידומו היו אנשים שבאומץ ליבם ובעוז רוחם עשו כדי שאנחנו בשנים הראשונות של המאה העשרים ואחת נוכל ליהנות מהם ועוד יש מה לעשות בנידון . שום מאפיין מאלו אינו בא לידי ביטוי במצעדים . המצעדים האמיתיים הם המצעדים של האנשים הפשוטים ולא של משאיות מותגים . מצעד גאווה אמיתי לחלוטין יהיה כאשר גייז לסביות וטרנס יילכו לתומם ביום רגיל מימי השבוע ( ולא רק בתל אביב או בערים גדולות אחרות ) ולא יתביישו להביע אהבה ברחוב , בבתי קפה , במסעדות , בדיסקוטקים , בתיאטרון , בכנסת , בהיכל התרבות , בספריות וכו " ולא בשביל להתריס אלא מתוך אמונה יסודית שאין להם באמת ממי להסתתר . כשזה יקרה ולא כאירועים נדירים - נוכל לומר שהתקדמנו . יתרה מזאת , מצעדי הגאווה אינם מעודדים סובלנות - כאשר כולם מסתדרים לפי קודי לבוש ואופנה סטנדרטיים - אין בזה סובלנות לאחר ולשונה ולא צריך לפרט בנושא כי זה לא הדיון . פקאנים
 
למעלה