שני צדדים לאותה המטבע
או במילים אחרות, שתי תשובות לאותה שאלה. מצד אחד, התשובה המתבקשת היא לא. בשביל מה? רק כאב לב זה יביא. קשר בלי עתיד, קשר פסול מבסיסו, קשר שלא יוביל לשום מקום. מצד שני, ופה אני מרשה לעצמי לצטט משפט מ'אלי מקביל': Maybe it won't last forever, but who said that the geratest loves do? ובעברית, אולי הקשר הזה לא ימשך לנצח, אבל זה לא אומר שזו לא תהיה אהבה גדולה. כמובן שהפן המוסרי בי זועק ומתחנן שאני אומר "לא! לא יוצאים עם גבר נשוי!", מצד שני, אולי בסיטואציה מסויימת זה יהיה הדבר הנכון לעשות. הייתי מתעסקת עם גבר נשוי? לא. בשום פנים ואופן לא. האם הייתי מתאהבת בגבר נשוי? אין לדעת. ללב חוקים משלו, ואין לנו שליטה על ההתאהבויות שלנו. אם הייתי מתאהבת בגבר נשוי והייתה לי אפשרות לממש את האהבה הזו, ולו רק לרגע קט, אני חושבת שהייתי עושה זאת. רק בשביל לדעת שעשיתי כמיטב יכולתי, וזה לא הלך. אבל לפחות ניסיתי, לא מנעתי מעצמי הזדמנות לאושר.