חיוג רכבות והשירותים בהן
שני עניינים על הפרק: חיוג רכבות (חיוג=החלפת כיוון הנסיעה של הרכבת) ישנם מספר אופנים להפיכת כיוון נסיעתה של הרכבת, זאת בהתאם לסוג הציוד ולמצב בשטח (מתווה מסילות, תקלות מיוחדות וכיו"ב). רכבות גרורות - רכבות בהן ישנו קטר הגורר שורה של קרונות 'רגילים' - מתחייגות באמצעות העברת הקטר על מסילה מקבילה לקצה השני של הרכבת וחיבורו מחדש שם. כמובן שדבר זה ניתן לבצע רק בתחנות בהן ישנה מסילה מקבילה המחוברת בשני קצותיה אל הקו הראשי ('עקלתון') כמו נהריה, באר שבע מרכז ותחנות רבות אחרות, אבל לא הראשונים, בה אין עקלתון. כל רכבות המשא בארץ מופעלות כיום בגרירה בלבד, וכן כל קרונות הנוסעים הישנים, שהגיעו לפני 1996 (כולל קרונות ה-'אל-חלד' הצרפתיים, שעדיין נמצאים בשירות). ראש-זנב - על מנת לחסוך זמן של החיוג ותפיסת הקו הראשי הנדרשת לצורך כך לעיתים, מופעלות כיום רכבות הנוסעים הקצרות של פרברית חיפה והקריות ככשבל קצה של מערך הקרונות מחובר קטר. בזמן הנסיעה מופעל רק הקטר הגורר (הקדמי) ובתחנה האחרונה עובר נהג הרכבת לקצה השני ומפעיל את הקטר השני בנסיעה חזרה. כמובן ששיטה זו בזבזנית הן בכך שהיא דורשת שני קטרים לעשות עבודה של קטר אחד, והן מפני שמנועו של הקטר ה-'אחורי' חייב להישאר במצב סרק על מנת לאפשר חיוג זריז. 'מו-דו' - קיצור ל-'מושך-דוחף' - במקום לרתום למערך קרונות הנוסעים קטר שלם בכל קצה, מחברים לאחד הקצוות קרון ניהוג, הכולל תא נהג ותא נוסעים רגיל (ובארץ גם תא לגנרטור חשמל). בעת נסיעה בה מוביל הקטר, הקטר מושך את מערך הקרונות, ובעת נסיעה בכיוון השני יושב נהג הרכבת בקרון הניהוג ושולט מרחוק על הקטר, שדוחף את הרכבת. בארץ יש כיום שני סוגי רכבות כאלו - הקרונות הספרדיים (שמכונים 'מו-דו') והקרונות הדו-קומתיים. קרונועים - קרונוע הוא רכבת ללא קטר, שהנעתה מתבצעת בקרונות עצמם. בדרך כלל מותקנים בקרונועים תאי נהג בכל קצה של קרון או של מערך קרונות, ולצורך חיוג עובר הנהג מקצה אחד של הרכבת לקצה השני, וממילא שולט מכל תא נהג על כל מנועי הרכבת. בארץ יש כיום סוג אחד של קרונועים, המכונים IC3. (( תמונות של כל הסוגים הנ"ל ניתן למצוא בפרק הנייד של האתר 'חדשות הרכבת' )) כאמור, בתחנת הראשונים לא ניתן לחייג רכבות גרורות קטר (לא נורא, מפ ני שרק קרונועים ורכבות דו-קומתייות מגיעים לשם), אבל בכל תחנות הקצה האחרות הפתוחות כיום בארץ ישנו עקלתון מתאים לחיוג הקטר. הערה - כמו ששמתם אולי לב, השתמשתי במונח 'נהג רכבת' ולא 'קטריסט' או אפילו 'נהג קטר'. יש לכך שתי סיבות: 1. 'נהג רכבת' או 'נהג קטר' זה המונח הנכון בעברית, ואני משתדל לדבר עברית נכונה על מנת שכל דוברי העברית יבינו אותי. 2. אפילו אם נסכים לשימוש בסלנג (ו-'קטריסט' זה סלנג בעייתי מפני שמושאיו - הנהגים עצמם - לא משתמשים בו), הרי שמדובר באי-דיוק בולט, מכיוון שרבים מהנהגים הרכבתיים של היום (וגם של שנות ה-20 ושל שנות ה-50) אינם נוהגים בקטרים אלא בקרונועים. שירותים ברכבות כאן המצב קצת פחות מסובך - ישנם היום ברכבת ישראל שני סוגים של שירותים ברכבות. 1. בכל הקרונות גרורי הקטר (כלומר, אלו שהגיעו לארץ לפני 1996) האסלות מחוברות לצינורות המטילים את תוכנן היישר אל המסילה שמתחת. (ולהזכירכם, מדובר בעשרות רכבות מדי יום). 2. בכל שאר קרונות הנוסעים, וכן בקרונועים, מותקנות מערכות שירותים סגורות, האוגרות את תוכן האסלות לאחר שטיפתן, ומרוקנות בסוף היום במתקנים מיוחדים במוסכי הרכבת.
לדוגמא, בתחנת "הראשונים", התחנה היא תחנה סופית/תחילית אשר ממנה יוצאות רכבות ללוד, ת"א וההמשך (אני לא זוכר אותו). כאשר הרכבת יוצאת ממתחם התחנה לכיוון לוד, יש המשך של הפסים לכיוון דרום (באר שבע), השאלה שלי היא, האם הרכבת יכולה לעצוב, הנהג יעבור לקטר שנמצא בצד השני של הרכבת, ולנסוע לכיוון דרום, האם יתכן דבר כזה
|סופגניה
