אין צורך בהכרה כ"דת" באופן רשמי
בכדי להפעיל את אותו סעיף בחוק העונשין. מעמד רשמי והכרה כ"דת" חשובה בדינים אחרים, כגון דיני משפחה והתרת נישואין, הכרה בעמותות ומוסדות כפועלים לצרכי דת וכ"ו. זה לא רלוונטי לדיון. חלק ניכר מכוונת החוק, לעניות דעתי, היא לטפל לא רק במסיונרים של דתות ידועות (כמו נצרות ואיסלאם), אלא גם ובמיוחד במיני כתות שצצות חדשות לבקרים (ולא, אני לא טוען שהטולקינאיות היא כת). דווקא בכתות האלו צפון הסיכון הגדול ביותר, מפני שהצטרפות אליהן יכולה להסתיים לא פעם בניתוק הקטין מהוריו ובשעבוד שלו ל´גורו´ שעומד בראש הכת. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות כאלו. איש באמונתו יחייה - מעולם לא חלקתי על כך. אני רק מבהיר את המצב בחוקי מדינת ישראל דהיום. יש לשים לב, שלא הקטין שהמיר את דתו צפוי לסנקציה פלילית, אלא מי שפיתה אותו לכך. ואגב; לא אמרתי שבאופן בטוח משפט כזה יסתיים בהרשעה. אמרתי שיש סיכוי כזה, וזה סיכון שעדיף לא לקחת. בכל מקרה, זה עשוי להיות תקדים משפטי יפיפה בתחום הזה... שלא לדבר על שכר טרחה שמן
לעורכי הדין (ומה כבר יותר חשוב מזה?)