שעות עבודה
ראשית, לא ציינת מה תפקידו של חברך. יש לכך חשיבות, שכן ישנם סוגי מקצועות ותפקידים שעליהם לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה, ולפיכך אין חובה על המעביד לשלם לעובד עבור שעות עבודה נוספות או שעות עבודה במנוחה השבועית. עם זאת, גם כאן יש לבחון את סבירות גובה השכר לעומת המטלות והשעות שנדרשות מהעובד לבצע במסגרת עבודתו (שכן קיימת מגבלה של שכר מינימום חודשי ושעתי). אם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עבודתו של חברך: אם כוונתך לכך שסוכם עם חברך על "שכר כולל" (כלומר, שכר חודשי לא משנה כמה זמן הוא עובד ועומד לרשות המעביד), הרי הדבר אסור לפי חוק הגנת השכר. לפי החוק, במקרה כזה, יראו ב"שכר הכולל" כשכר הבסיס, וככל שהוא עבד בשעות נוספות (מעבר ל- 8 שעות בשבוע עבודה של 6 ימים) הוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות (עבור השעתיים הראשונות, שכר שעה בתוספת 25%; עבור השעה השלישית ואילך - שכר שעה בתוספת 50%). לגבי "ההצעה שאי אפשר לשרב לה" שנתן המעביד: הלכה למעשה, המעביד מציע לחברך שינוי בתנאי חוזה העבודה שהיה עד כה ביניהם (תעבוד יותר שעות ממקודם, בעד אותה תמורה; כלומר, הקטנה של השכר בגין כל שעת עבודה). המעביד אינו רשאי לשנות את החוזה על דעת עצמו באופן חד-צדדי, והוא זקוק להסכמת העובד (חברך). לחברך שתי אפשרויות: להסכים לשינוי, ולעבוד בהתאם לתנאי החוזה החדש ("יותר שעות אותו כסף") או לסרב לבצע שינוי בחוזה ולדרוש המשך החוזה הקיים. אז הכדור עובר למעביד והוא צריך להחליט האם לסגת מהדרישה ולהמשיך בתנאי החוזה הקיים או לסיים את העסקתו של חברך (בתשלום פיצויי פיטורים מלאים ותמורת הודעה מוקדמת כחוק). כפי שאת רואה, קיים סיכון שאם חברך יסרב, הוא יאבד את מקום העבודה שלו. מאידך, אם יסכים, הרי שהסכים לשינוי בתנאי העבודה, ולא יוכל לטעון בהמשך טענות כנגד ההסדר החדש (אלא אם הוא נוגד את הוראות החוק - לגבי חוק שעות עבודה ומנוחה או חוק שכר מינימום). עוד נקודה למחשבה - נוכח מה שסיפרת והתנהגות המעביד, האם זהו מקום העבודה בו הוא רוצה להמשיך ולעבוד? [המעביד גם לא מעריך התנדבות, והוא יוכל לטעון כי לא דרש מחברך להגיע לעבודה בימי שבת והוא עשה זאת על דעת עצמו ולא זכאי לשכר כלשהו בגין ההתנדבות הזו].
