מחשבות כפירה
אני חושבת שתזמון הצירים הוא בעייתי. קודם כל - כי זה לא אחיד. יש כאלו שהצירים שלהן לא יהיו סדירים עד שלב מאד מתקדם, וכאלו שכבר בשלב מאד מוקדם הם יהיו סדירים, במרווחים קטנים (כ-5 דקות). מעבר לכך, התזמון עצמו, דורש ריכוז ופעולות שדורשות שימוש ב"ניאו-קורטקס", המוח החושב כמו ספירה, כתיבה וכד' - ואלו פעולות שמנוגדות ללידה, ולהפרשת האוקסיטוצין. יעידו סיפורי הלידה הרבים שמתחילים בתיאור כמה קשה היה לבצע את הפעולה הזאת, שהיא לכאורה פשוטה מאד. אז אולי היא מיותרת. אולי הדרך לדעת מתי לנסוע לבי"ח, או להזמין מיילדת הביתה (אם מתכננים לידת בית), היא ללמוד לשים לב, למה שאנחנו מרגישות, ולהסתמך על האינטואיציה (כמו שסיון מתארת לגבי לידות המשכיות), ולא על כלל מדיד ואחיד. אני למשל, ידעתי שאני בלידה עוד לפני שהיו ממש צירים. הבעיה היחידה היתה שלא האמנתי לעצמי. לדעתי, מאמצי התזמון שלי, השפיעו על רמות הכאב בלידה (למרות שזו אולי "קצפת" - כי ברוב הלידות יש סיבות כבדות יותר. אבל הלידה שלי היתה בסביבה מעודדת אוקסיטוצין...).