מבינה אותך
גם אני מרגישה כמוך, שמצד אחד חינכו אותי בצורה מסויימת לחשוב עם ראש פתוח ומצד שני בדברים מסויימים המשפחה שלי מאוד מקובעת.
וגם אני קצת מרגישה חרטה על כך שהתחתנתי ברבנות, כי לא רציתי לתמוך במוסד המיושן והשוביניסטי הזה.
זה מעייף להטיל ספק ולחשוב על כל דבר, במיוחד בעידן של הצפת מידע שכל רגע מגיעים אליך נתונים שונים שאת צריכה לנווט בינהם ולקבל החלטה.
אבל לדעתי זה עדיף מאשר לא לחשוב בכלל ולתת לאחרים להחליט עבורך.
גם אני חוששת לטלטל ולהכעיס, אבל לאחר שקראתי קצת בפורום מוותרים על ברית מילה מניסיונם של אנשים אחרים, אני מבינה שאם העמדה שלנו תקיפה דיה ולא מתפשרת, אז שאר המשפחה תתיישר ותשלים עם ההחלטה עם הזמן, גם אם לא תקבל את זה לחלוטין.
בנוסף, ממה שאני מבינה מהפורום הזה ומפורומים אחרים ומהחיים, במיוחד כשיש ילדים, אי-אפשר להימנע מחילוקי דעות בתוך המשפחה וכדאי להראות נחישות ולהתעקש על העמדה שלך, כי אם זה לא יהיה על ברית-מילה, זה יהיה על דברים אחרים..
בהצלחה.