שאלה, בעקבות משהו שמישהי אמרה לי...

[נ.תהילה]

שאלה, בעקבות משהו שמישהי אמרה לי...

קודם כל הי לכולם, ושבוע טוב שיהיה לכולנו

טוב, אז השאלה היא כזאת: האם אתם חושבים, שבתור שכולים- הורים, אחים, יתומים, אלמנות וכל שכול אחר, האם אנו מנצלים את העניין? מה זאת אומרת? לדוגמה, מוותרים לעצמנו, עושים לעצמנו הנחות, נותנים לאחרים לעשות לנו הנחות, כשלא בא ללכת בבוקר לבי"ס/לעבודה אנו אומרים (לאחרים ולעצמנו) שזה כי אנחנו מסכנים כי מת לנו _____, ולא אומרים את האמת--- שאנחנו פשוט עייפים... מה אתם אומרים? שיהה לכולנו ל"D בעומר שמייח

תהילה

 

[נ.תהילה]

ל"D = ל"ג, כמובן...

 

[ליה אביב]

הממ... העלית כאן משהו חשוב

אני חושבת שאני כלל לא הרגשתי מסכנה כשאחי נהרג. הייתי בסדר. תפקדתי כרגיל. אבל אלה היו האחרים שעשו לי הנחות. לאט לאט התחלתי להתרגל לזה. ממש שטפו לי את המח שאני צריכה להיות מסכנה... העניין הוא שבכלל לא הרגשתי מסכנה! כמעט אילצו אותי להיות. אממ... קצת הסתבכתי עם התשובה שלי... ליה

 

[אשחר1]

אכן קיימת תמיד האפשרות

שלום לך תהילה. אני חושב שאין זה נכון לענות על השאלה שלך בצורה מכלילה ולקבוע הלכות לגבי אנשים אחרים - אני חושב שאפשר ומותר לומר מה כל אחד חושב בענין הזה על עצמו. אני מודע לאפשרות הזאת, מפני שאינני סופרמן ואני לוקה בחולשות כמו כל אדם רגיל. לכן ני חוזר ושואל את עצמי מדי פעם את השאלה הזאת. דומני שאף פעם אינני מסוגל להשיב על כך בביטחון אבל בעצם ההצגה החוזרת של השאלה אני מציב לעצמי סייגים שעוזרים לי אולי להתייחחס לדברים בפרופורציות נכונות. אין לי ספק שיש הנחות שאני עושה לעצמי תוך שימוש במצבי כתירוץ -אני מקווה שאני מצליח לצמצם אותן ככל האפשר.

 

[אחת מהצד]

חושבת שכן..

ולא מתכוונת לתירוצים קטנים. דווקא שם לא. אבל לא פעם זה היה תירוץ שלי לא להתמודד עם דברים. ואני לא מדברת על מה שקורה בפרקים הראשונים של ההתמודדות עם האובדן.. כשמתאמצים לשרוד ונוצרים כל טיפת אנרגיה. בפרקים הבאים.. איפה שיש גם התמודדויות "נורמליות" של הורות, זוגיות, התבגרות. חברויות, הורים, ה..חיים. אז חושבת ששם עשיתי לי הנחה. ונכון שכל דבר מגיע בסוף בזמן הנכון שלו.. וכל זה.. אבל גם נכון שהיה לי תירוץ טוב לעצמי למה אני ככה מוותרת לי. ומדי פעם שקעתי לי לתקופות של כלום. ולא ביררתי עד הסוף את העצב. ואת העייפות. וכשאני מבררת.. אז אני מגלה הרבה דברים שגררתי לבור של האובדן. במקום לבדוק עוד קצת לעומק ולהבין שזה לא שייך. וזה דברים שהולכים בניגוד לבחירה כנה בחיים. בשמחה. קצת להאחז באדמה יותר ממה שצריך. לפחד. זה תירוץ משכנע.. לגיטימציה להשאר בתוך השבלול. כרגיל..

את עם השאלות שלך.. תודה. ..מהצד

 

[רגועה מתחת לגלים]

כל כך מזדהה...

השאלה היא איך אפשר להבדיל? לפעמים אני באמת לא רוצה להתמודד עם משהו ואומרת לעצמי שזה בגלל האובדן. ואז אני מתעצבנת ואומרת לעצמי שבעצם אין קשר... אבל איך בעצם אני יכולה לדעת אם באמת יש או אין קשר לאובדן? אולי יש דברים שבאמת אני לא יכולה להביא את עצמי לעשות אותם בגלל שיש לי עניינים לא פתורים?

 

[אחת מהצד]

חושבת ש..

אמרת את זה במה שכתבת.. ולכל אחד יש ענינים כאלה.. לא פתורים עם עצמו. יש כאלה שזה לא מפריע להם. חיים ככה את החיים וטוב להם. יש כאלה שלא. הגלים של החיים.. או שאת רגועה מתחת להם או מעליהם. או זורמת. או איך לפעמים..

 

[נ.תהילה]

תודה לכל מי שענה ../images/Emo141.gif

אני חושבת... שלפעמים, גם אם קשה להודות בזה, אנחנו, אדבר בשם עצמי- אני, מנצלת את הענין. בעיקר שלא במודע, אם כי לפעמים גם במודע. זה אומר שאם לא בא לי ללכת לבי"ס כי יש מחר מבחן ענק שלא התכוננתי אליו מספיק- אז אני אעשה פרצוף של עצובה על אחות שלי שמתה, וככה לא אצטרך ללכת לבי"ס. האמת היא שאחרי הכל- זה אחלה של תירוץ. זה אני חושבת יותר קטע של במודע. והקטע של במודע הוא ניחא. הקטע שלא במודע אצלי הוא, שלפעמים אני מוצאת את עצמי עצובה או מבואסת על כל מיני דברים, ואיכשהו אני מקשרת את זה למוות של אחות שלי. זה פשוט בא לי בטבעיות. אז מה שאני חושבת, כמו שחלקכם אמרתם למעלה, זה שאנו צריכים להיות מודעים לעצמנו מהבחינה הזאת. ולדעת ולהזכיר לעצמנו שלא כל דבר עצוב, קשור לשכול שלנו, ושלפעמים אנחנו עצובים על דברים אחרים שלא קשורים אפילו טיפה. וכשלא בא ללכת לבי"ס עקב מבחן מאיים, או לעבודה עקב שיחה עם הבוס החדש, לא לתרץ לעצמנו שאנחנו עצובים בגלל x שמת לנו, ולהישאר כל היום במיטה, אלא לדעת בדיוק למה אנחנו לא רוצים ללכת. נראה לי שאם נעשה ככה, יהיה לנו, לפחות קצת, יותר קל להתמודד. יום טוב שיהיה לכולם

 

[sad]

דווקא לא נראה לי שזה כל כך נורא

לתרץ דברים אחרים בזה אז מה? אז נתנו לעצמנו סיבה למרות שרוב הזמן אנחנו לא רוצים את זה לעצמנו מעצמנו ובטח ובטח שלא מאחרים, זה בסדר לפעמים, אז מה אם אנחנו קצת נותנים הנחות?

 

[כ א ב]

...

אני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה ניצול. אני שולפת את כרטיס האובדן רק כאשר אני רוצה להיות לבד, וזו הדרך היחידה שאני מכירה שבה אוכל להרחיק את האנשים ממני. ובקשר להנחות- אני משערת שזה תמיד קיים. אני לא משתמשת בשכול כדי לא ללכת לביה"ס, אבל.. לתת לעצמך לחלום בשיעורים, כי את יודעת שהמורה יהיה מתחשב. לתת לעצמך לצאת באמצע שיעור כי משהו הזכיר לך את ההוא שהלך. ואני חושבת שזה לגיטימי לחלוטין.