לא ממש טבולה ראסה
קשה מאוד להפריד את התכונות שלנו לתכונות מולדות, ותכונות נרכשות. כמעט הכול הוא תוצאה של יחסים מאוד מורכבים בין גנטיקה לסביבה.
יתרה מכך, מה שבפועל מושפע רק מגנטיקה, כאשר השינויים התרבותיים בסביבה גדולים, ניתן לראות שבפוטנציאל, ניתן לשנותו גם כן.
כמובן שדברים בסיסיים כמו העובדה שאנחנו נולדים כיצורים חברתיים, אינה תלויית סביבה. הצורך שלנו להביע את עצמנו, הבכי, הצחוק, אלו תכונות מאוד בסיסיות, והן בפועל מולדות.
גם שפת הגוף שלנו כמעט כולה מולדת.
האם יש מבנה טרום שפתי מולד שעוזר לפעוט ללמוד לדבר, כפי שטוען הבלשן נועם חומסקי? ייתכן, אם כי כנראה בהיקף יותר קטן ממה שהוא חשב (אינני יודע מה עמדתו כיום).
הדרך הכי טובה לראות השפעה של סביבה זה התבוננות על תרבויות שונות.
שינויים בתרבות באזורים השונים, עשויים לבוא ביחד עם שינויי תרבות, אבל ניתן גם להשוות בין שינויים תרבותיים בחברות לאורך שנים, ואז השונות הגנטית רק מצטמצמת לאורך השנים (עקב ערבובי אוכלוסיות) ואנחנו רואים שיש השפעה גדולה לתרבות על תכונות פסיכולוגיות, כמו גם על יכולות שכליות (אפקט פלין).
כל הנושא הזה של עד כמה דברים מולדים (גנטיים - אם כי לא בהכרח תורשתיים), וכמה תלויי סביבה ותרבות, הוא נושא שנחקר כיום רבות, אך הרבה יותר מורכב ולא פשוט להבנה ממה שחשבו במאה הקודמת. יש הרבה תיאוריות. מבין בעלי החיים, אנחנו עם הפוטנציאל הכי גדול לשינוי. לכן מבין בעלי החיים אנחנו הכי טאבולה ראסה. הסביבה בהחלט משפיעה עלינו, ואנחנו רואים את זה דרך שינויים תרבותיים מהותיים וקבועים (כמו השינויים שחלו בחברה לאורך שנים), אבל השוואות בין תאומים זהים שגדלו בסביבות שונות, מראים שלפחות בפועל, יש השפעה גנטית חזקה על האופי שלנו, אם כי צריך להבהיר, שלא מדובר בהשוואות בין תכונות של תאומים שאחד גדל באנגליה, והשני באיזה שבט נידח באפריקה, או גודל על ידי קופים.