אין מילים - רווח כשמו כן הוא -
לא לכיסוי שום הוצאה
לא חומרים, לא זמן, לא חשמל של המנורה, ומחיר ציוד העבודה והבלאי שלו. רווח הוא מה שאדם בעצם מרויח על המוצר שהוא מוכר לאחרים. הבעיה בעבודות החרוזים שלנו - שאנשים לא מעריכים נכונה, לא מוכנים לשלם מה שבאמת מגיע! ושאנחנו, החורזות, מתמחרות נמוך נמוך נמוך, כי אנחנו הרי כל כך נהנות מהחריזה ומההתעסקות בחרוזים - אז שמישהו ישלם עבור ההנאה שלנו? וכל כך מוחמאות שיש מישהי שמתלהבת מאיזה שהוא תכשיט ואשכרה מוכנה להוציא את הארנק בשבילו! וסוף סוף יחזור לנו מחיר החרוזים שהוצאנו, ונוכל לקנות עוד כמה חרוזים, בלי להרגיש ייסורי מצפון שאנחנו מוציאות אוכל מהפה של הילדים. איזה יופי
אז זהו - שלא יופי בכלל. "מה, כל כך יקר? עבור חרוזים?" כמה פעמים שמעתן את המשפט הזה? אחרי שנקבתן מחיר מצחיק כשחישבתן את מחיר החרוזים והכפלתן בשלוש במקרה הרע פחות, או בשתיים במקרה הרע יותר. כמה עבודה, זמן, כאבי צוואר גב וראש מתחבאים בכל ספירלה או תליון????????? כמה "מיכל נגרין" יש? - כאלה שיש להן קשרים/שכל/מזל/כשרון עיסקי לעשות עם זה משהו אמיתי! לכן - אני בינתיים לא מוכרת. עושה לעצמי, ומדי פעם, בגאווה רבה! נותנת מתנה לארוע מיוחד - יום הולדת, חג גדול, למישהי ממש ממש קרובה. באהבה והערכה לכל החורזות הנלהבות.