שַׂבָּת שלום? (מיומן של משחק ישן)

L e s t a t

New member
שַׂבָּת שלום? (מיומן של משחק ישן)

מים הותזו לכל עבר לאחר שמגף הפריע בגסות את שלוותה של שלולית תמה בסמטא לא כל כך תמה. הלמות המגפיים בקרקע הדהדו ברחבי הסמטאות, מדי פעם מפריעים את שלוותן של עוד מספר שלוליות. אחריו רדפה מקהלה של קולות צחוק פרוע שנשמעו כאילו יצאו מהגיהינום, מהדהדים גם הם ברחבי הסמטאות. הוא רץ בכל כוחו, בעיני רוחו הוא מגרד את המהירות של סופרמן. כן, מהירות כמו של סופרמן לא הייתה מזיקה לו עכשיו. הוא הגיח מבין הסמטאות והתנגש ברכב חונה מרוב מהירות, משאיר עליו סימני חבטה. האזעקה הופעלה, הוא קפץ על רגליו והחל לרוץ במורד הרחוב. הוא הביט לרגע בשמי הלילה השחורים, כמבקש עזרה. הוא לא היה אדם מאמין בחייו, כלל לא, אבל בעולם של מפלצות קשה לדעת אם זה היה עוזר לו לדעת. הוא עצר לרגע והסתכל לאחור, אבל הקולות הפראיים לא הפסיקו לרדוף אחריו. הוא מעד והמשיך לרוץ בכל כוחו, אבל הקולות רק המשיכו להתקרב. הוא לא היה מנוסה או משהו אבל הוא ידע פחות או יותר לנחש מה יקרה לו כשהקולות יגיעו אליו ולא נראה לו שצחוק קשור לזה איכשהו. מאחור קולות הצחוק התערבבו בקולות של זכוכית מתנפצת ומקלות הוקי שמכים במדרכה. הוא זכר מה מחובר למקלות ההוקי האלה ומי מחזיק בהן ורעד עמוק עבר בתוכו. אז הוא הרגיש כאילו מישהו העיף אותו מרכבת הרים, משהו מחוספס ועבה הכה את הרגליים שלו כאילו הם נפלו מגג של אחד הבניינים האלה והוא נפל על הרצפה בכל הכוח. אולי זה היה מזל שהידיים שלו הספיקו לחטוף את כל המכה במקום הפרצוף אבל המזל שלו נגמר עכשיו. הוא שמע אותם, את הקולות. הם היו מולו, אף אחד לא היה מאחוריו. הם הגיחו מאחת הסמטאות שהוא רץ לידן, מספר זרועות תמנוניות לפתו את רגליו בחוזקה וגררו אותו אל תוך הסמטאות האלו, ראשו נחבט בכמה פחיות קולה מעוכות, אז הוא מצא את עצמו תלוי על כתפיים גדולות כשפרצוף מאופר – כמו זה של ליצן מעוות – הסתכלו עליו מלמטה וצחקו את הצחוק הפרוע מהשאול. הוא ניסה להשתחרר אבל רק הרוויח כמה אגרופים לפרצוף, הוא שמע מה הולך סביבו והבין שהם הגיעו לאופנועים שלהם. הענק שסחב אותו הפיל אותו על הקרקע והניף אותו באוויר כאילו היה צעצוע, אז קשר אותו בשרשראות אל אחד האופנועים. אחרי דרך ארוכה שבה התחרט שלא נחטף במכונית הם הגיעו לבית הקברות הלואיזיאני שבו הוא התחרט לפני כמה לילות על הסקרנות שלו. לפני כמה לילות, רולנד ג'נסן היה בסך הכל היה מוכר בחנות קומיקס בניו-אורלינס שפשוט הגיע למקום הכי לא נכון שאפשר בזמן הכי גרוע שיש. בלילה ההוא שבו התגנב לבית הקברות, אחרי שהוא ראה כמה דברים שעיניים אנושיות אף פעם לא היו אמורות לראות, הם מצאו אותו והתחילו לשחק בו ובסוף חבטו מאחור הראש שלו באת חפירה. הם גררו אותו לאותו עץ גדול, העץ שלידו הם חבטו בראש שלו. אחד מהם צעד קדימה, זה היה גרוטסקי. הוא היה דק מאוד, כמעט כמו שלד, הפרצוף שלו נראה כמו משולש הפוך וצר שהצמיח אף שדמה למקור של נשר. חיוך חולני התפשט על פרצופו הצנום והחולני. העיניים שלו, שהיו פקוחות לרווחה ולא מצמצו, בערו בלהבות של טירוף. לאחת מהן לא הייתה קשתית, רק נקודה שחורה שדקרה את המוח של רולנד כמו סכין מטבח. הוא לבש חליפה שחורה ומאובקת, שערו השחור והארוך במיוחד היה פרוע כמו העץ שלידו נמצאו. לראשו היה כובע שהזכיר לרולנד את הכובען המטורף והוא החזיק באצבעות ארוכות ודקות תיק ישן שנראה כמו התיקים שיש לרופאים בסרטים ישנים. הוא פתח את התיק והוציא מספריים גדולים ואפורים. "אז, ילדון" הכובען המטורף אמר לבסוף בקול מתכתי "מה אמרו לך שם בגן?" רולנד רק הביט במספריים, "מה בדיוק אתה מתכוון לעשות?" הכובען המטורף כנראה לא אהב לדבר אז הוא הראה לו במעשים, רולנד הרגיש את המספריים ננעצים בתוך הירך השמאלית שלו. כאב. הרבה כאב. הוא פלט את תגובתו. "זה תלוי בך, חמודי" אמר הכובען ושלף את המספריים, מניח לנהר של דם לזרום למטה. "אז, איפה היינו? אה, כן! עמדת לספר לי מה אמרו לך שם בגן" אמר הכובען בקול המתכתי המחלחל שלו. "לא אמרתי שאגיד לך" ענה רולנד והרגיש חפץ חד אחר נתקע בכתף שלו, הוא לא חשב שזה יכאב כל כך כשמשהו חד יתקע בכתף שלו. "אתה באמת לא מעדיף שאני אתחיל לשחק עם שאר הצעצועים שלי, נכון?" שאל הכובען המטורף "יש לי פה כל מני דברים שאני יכול להשתעשע איתם". אחרי שהכובען המטורף סיים לנעוץ ברולנד כל מני חפצים חדים ברוב גופו ולרסק את אצבעותיו של רולנד, הוא שלף אותם והסתכל ברולנד מקרוב. "אתה בטוח שאתה לא רוצה להגיד לי ולחבר'ה שלי מה דיברו איתך בגן?" רולנד סימן בראשו לשלילה וספג מקהלה של אגרופים עד שהרגיש שהוא נופל. רולנד התעורר בחדר כלשהו, האצבעות שלו היו בסדר, אבל הוא עוד הרגיש כאב זורם בגוף שלו. "אתה צריך להודות לי" ענה קול מוכר "אם הייתי נותן לאיזה ז'ימיסי לעשות את זה היית מזמר כמו זמר אופרה" זה היה מנהיג הלהקה, אותו אחד שנתן לו את ההודעה בגן למסור. רולנד התחיל להגיד משהו אבל המנהיג קטע אותו "מעטים מצליחים למסור את ההודעה, אבל עברת את המבחן" הוא אמר. רולנד הרגיש תחושה מעורבבת של כבוד וכשלון. המנהיג, גבוה וקירח עם פנים כמו של משאית, עזר לרולנד לקום מארון הקבורה. "יש לך מזל, אם ערפד מספר מהי ההודעה בזמן העינויים, מוציאים אותו להורג". רולנד שתק ואסף את המחשבות שלו. "סך הכל, זה היה משחק נחמד" אמר המנהיג "שבוע הבא יש ריקוד אש"...
 
למעלה