Ccyclist
Well-known member
קודם כל תודה לכל מי שנתן עצות לגבי הרב קו. הוא פעל הן ברק"ל הירושלמית והן באוטובוס הלילה 103 אחרי שפיספסתי את הרק"ל האחרונה.
את שאר הביקור עשיתי ברכב וכמובן שהמצב גרוע.
בנתב"ג נחתתי רשמית ב 22:30 אבל עד שעשיתי את התהליך של שכירת הרכב לקח עד אחת וחצי בבוקר לפני שהגעתי לרעננה. היתה לי אסטרטגיה שנכשלה לחלוטין לחנות בחניות ליד מארחיי ברחוב מסחרי אחורי שאפילו בקיץ שעבר היה אפשר לחנות בו בלילה בגלל שעות חניה מקוצרות שם. בסוף נסעתי עד סוף הרחוב שם חניתי מעבר לקו שבו מסתיים הכחול לבן. את הכל הייתי צריך להוביל. בתח"צ אינני חושב שהייתי יכול להגיע לרעננה בשעות ערב - לילה כאלו.
ביום ההיערכות למחרת נסעתי לקניון רננים והיה נחמד להגיע עם רכב ולקנות בכמויות. היה לי תיק עם גלגלים אז יכלתי להוביל הכל.
היה עוד יום ויצאתי עם מארחיי לאחד הקיבוצים באזור השרון. זה מקום שנמצא 15 דקות ברכב או שעה ורבע בתח"צ וחקירה מקיפה במונית. בעצם זה היה המקום שבגללו פיצלתי את ביקור סוכות 2023 לשני חצאים - חצי בהרצליה וחצי בתל אביב. ביום הזה חזרנו דרך הגשר של חניון שפירים החדש והכניסה הצפון מערבית החדשה של רעננה שבעיניי היא טעות תיכנונית. לא כל דבר חייב להתחבר לרשת הדרכים הבינעירוניות הצפופה. עכשיו צפון רעננה תיתפקק המתנועה החדשה שתזרום מכיוון שהיה בעבר מבוי סתום.
ביום הארוע, שהיה בערב, לא יצאתי מוקדם אלא עשיתי בחירה מודעת להקדים קצת בשעות העומס. בחרתי יעד בשורש כהפסקה לפני הכביש לירושלים. מצב הכבישים היה גרוע. כמה פקקונים ליד היציאות מכביש 531, הנתיב שנעלם ללא אזהרה אחרי ההתמזגות הראשונה מצומת רעננה, נסיעה טובה מהמחלף האחרון לכביש 6, כבר בתחילת הנסיעה היה עידכון שישנה תאונה על כביש 6. על כביש 6 נסעתי במהירות טובה עד שהיתה הוראה לצאת לכביש 444 שמקביל לכביש 4. עברתי כמה צמתים ופתאום הופיעה הוראה מפחידה - לצאת לכביש 443. לזה לא הייתי מוכן להמשיך בלי לדעת מה קורה. חיפשתי את המקום הקרוב ביותר שנראה יהודי ונכנסתי לאיזו שכונה שמסתבר שהיתה בשוהם. עצרתי באיזה רחוב, ראיתי שבסך הכל מדובר במקטע של 443 מערבה במחלף בן שמן / כפר דניאל.
בכביש 444 ומחלף בן שמן ראיתי את מחיר הכפירה שלכם בכיכר, בעצם גם ביציאה לכביש 471 מכביש 6. אתם עומדים ברמזורים כל הזמן בגלל הכפירה שלכם. אפילו את הנחמה הקטנה של הזדחלות לכיכר אין לכם. זמני ההמתנה גבוהים יותר גם מכיכר מרונזרת כי אתם צריכים מופע רמזור נוסף לפנייה שמאלה בעוד שבכיכר מרומזרת הכל זורם באותו אור ירוק. זמני ההמתנה הארוכים בהחלט מורגשים לרעה בהשוואה לנהיגה בכבישים מהירים באנגליה וספרד בהם כיכרות נפוצות.
כביש 1 היה בסדר, אבל ביציאה לשורש הנת"צ לא היה מסומן בהיתר להכנס במקביל לשלט הקילומטר וחצי. מספיק גרוע שאין אצלכם שברונים ( סמלי ///, //, /, המייצגים 300, 200, 100 מטרים ליציאה כנהוג בבריטניה וספרד אך לא בצרפת. בשורש עצרתי להתרעננות, החניון היה די מלא. יצאתי מהרכב מוכן לאוויר החם המענה של מישור החוף והופתעתי לטובה מהאוויר היבש של הרי יהודה שלא החזיק חום בצורה כזו. אחרי הפסקה קצרה חזרתי לרכב כשהניווט צפה כרבע שעה לגבעה הצרפתית. יש אי עקביות בכביש 1- אם החליטו שהכביש בעמק הארזים הוא כביש 1 - למה צריך לצאת אליו בצד ימין? באירופה כביש עם אותו המספר ממשיך האופן רציף בנתיבים השמאליים. אני זוכר בעיה דומה מכיוון ים המלח ומחסום מעלה אדומים. לגבעה הצרפתית הגעתי ופניתי לאחד מרחובות החניה שבשכונה. מזל שלא בחרתי בחניון שנסגר רשמית ב 00:30.
מרחוב החניה המשכתי לתחנת הרק"ל. את הרב קו הטענתי כבר באנגליה והוא עבד נהדר. נסעתי ברק"ל למרכז העיר, הסתובבתי טיפה בעיר בדרכי למקום הארוע. הארוע עצמו נמשך יותר זמן ממה שחשבתי, אז כשהתרוקן בחצי וראיתי מה השעה רצתי לתחנת הרק"ל אבל כבר פיספסתי אותה. רק"ל נוספת הגיעה, אך לא עצרה משום שהיתה נסיעת דפו. בדרכי לתחנת האוטובוס של קו הלילה חלפתי על פני היציאה מחניון הארוע, שמסתבר שלא נסגר ב 23:00 כפי שנכתב באתר אלא יצאו ממנו רכבים גם ברבע לאחת בבוקר. קצת מביש שביקשתי מבאי הארוע טראמפים אבל הם לא היו בכיוון הגבעה הצרפתית. הגעתי לתחנת האוטובוס של קו הלילה ולקחתי אותו.
לפני ישבו שני אמריקאים צעירים מהסוג שעושה את גיל 19-20 בארץ. אחד מהם ביקש מהשני את הפלאפון כדי לבדוק מוביט, לשני לא היתה האפליקציה. פתחתי את מפות גוגל על מסלול הקו כולל תחנות והצעתי לעזור. המסלול לא אמר להם כלום. במקום להגיד שם של תחנה הזה שהיה צריך מוביט נתן כתובת. חיפוש הראה שהכתובת ברחוב במעלות דפנה שאינו על מסלול הקו. נתתי לו הזדמנות להעתיק את המיקום. מצאתי את מיקום התחנה הקרובה על הקו והרצנתי. כשאתה יורד, תחצה את הכביש לצד השני כמה שיותר מהר ולך אל תוך השכונה שבצד השני. אל תשאר כאן יותר ממה שאתה חייב. התחנה היתה על קו התפר בשדרות בר לב מדרום למטה הארצי. הוא לא כל כך הבין למה אני מתייחס לזה ככה ושלא אדאג, אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יהיה כותרת. נכון ששייח ג'ארח זו שכונת יוקרה של מזרח ירושלים ויש בה גם את השכונה היהודית הלא רשמית שמעון הצדיק, סוג של התנחלות בתוך ירושלים, אבל להגיד לנער לרדת באזור כזה בלי להזהיר אותו מהסכנה שם זו חוסר אחריות. אחרי כמה תחנות הגעתי לגבעה הצרפתית. בדרך אמרתי לחברו שאני לא דוגמה טובה לאחריות כי פיספסתי את הרק"ל האחרון, אבל בירושלים יש גבולות בלתי נראים שהתושבים יודעים לא לחצות אותם.
לרכב הגעתי באחת ורבע בערך. הגדרתי את היעד בסוף הרחוב ברעננה. הנהיגה בלילה היא תענוג לעומת היום. אין פקקים, אפילו לא בכביש 4 והצומת התמוהה במורשה שלא ברור לי למה לא מיחלפו אותה בכביש 4. לקראת רעננה נותבתי לכביש 531 והחלטתי שאם כבר אז כבר. עצרתי בטיב טעם שעכשיו מנסה לסגור ב 2:30 בבוקר, מה שלא מכבד את הלקוחות. אחר כך המשכתי לתחנת הדלק באזור התעשייה בפינה ההפוכה של העיר מול אמדוקס, תענוג של כ 10 דקות. מילאתי בפעם האחת והיחידה הפעם. המשכתי לסוף הרחוב שמאלה וחניתי במקום הראשון שמצאתי במקום לעשות סיבובים. הביתה הגעתי אחרי 3 בבוקר
בשישי די נחתי, אבל בערב הסעתי את מארחיי לסרט בקניון לב הפארק. מסיבה לא ברורה קווי נעים בסופ"ש של רעננה לא משרתים את רחוב אחוזה במרכז העיר על אף שיש שם קווי תח"צ סדירים שמתחילים את פעילותם במהלך השבת. טירלול ה"כבוד" כשה"רגשות" מורגלים כבר בתח"צ בשבת. בחזור מצאתי מקום חניה בכחול לבן לא פעיל בשבת, הרבה יותר קרוב למארחיי.
בשבת בעיקר נחתי, ארזתי וקראתי ספר שקיבלתי במתנה בארוע. לקראת חצות יצאתי לדרך לנתב"ג.
ביום ראשון היתה לי טיסת בוקר מוקדמת. אם הייתי מנסה לצאת ב 2 בבקור מדירה שכולם ישנים בה הייתי נרדם. בשלב הראשון התעכבתי כחצי שעה פלוס בטיב טעם. אחר כך נותבתי דרך האיילון. מי המטומטם ששם מקלות בין הנתיב השמאלי לנתיב המהיר, עם אפס שוליים ? המשכתי דרך האיילון בשעת לילה מאוחרת שבה אני מוכן לנהוג בו, היו עבודות בניה כלשהן בכביש 1 שהצרו אותו מאד. אחר כך נהיה נסבל עד ליציאה לנתב"ג. בנתב"ג היה המחסום המוזר שאין בשדות בחו"ל (שם משתמשים בהגבלות חניה כדי לשלוט בבאים לשדה) ואחריו הנסיעה למתחם החזרת הרכב המרוחק מהטרמינל. אחרי ההחזרה חברת הרכב הסיעה אותי לטרמינל במיניואן. הנהג הוריד אותי בקומת הממריאים. הלכתי ל W ושאלתי מאיזו שעה מותר לי לעשות צ'ק אין. התשובה היתה 03:30 בבוקר אז נותרו לי כשעה וחצי. כדי לא לשרוץ שם ירדתי לקומת הנוחתים ובתי הקפה שם. בדרך עברתי בקומת השכרת הרכב לראות מי נמצאים שם בשעות שאני נוטה לנחות מהקונקשנים האירופאים שלי. היו שתי חברות עם דסקים מאויישים. כשהגעתי ל W וממנו לביטחון השדה היה עמוס נוסעים כפי שאף פעם לא ראיתי אותו.
אז כן, הרכב הביא אותי מנתבג וחזרה אליו בשעות הלילה המאוחרות שבהן יש אמנם רכבת לילה להרצליה, אבל לא תחבורה משלימה לרעננה. לירושלים בפקקים וחזרה בשעת לילה מאוחרת כולל סיבוב ברעננה שאי אפשר היה לעשות בתח"צ בשעות כאלו, ומבחינתי טיב טעם ב 2 בבוקר היא אחת התענוגות של היכולת לנהוג. אחר כך סרט בשישי בערב, בבית קולנוע שפתוח כל שישי ושבת, אך חס וחלילה שיהיה למארחיי איך להגיע אליו מאחוזה - ממש שיא הצביעות של עוצר התח"צ והכפייה הדתית. אפילו עם הנסיעה בפקקים לירושלים אני חושב שהרכב בקצה הרחוב שיפר את הביקור שלי בארץ בהשוואה לביקור על בסיס תח"צ בלבד או על בסיס תלות בנהגי מוניות.
בגאטוויק נחתתי ביום א' בצהריים. יש להם איזה טריק מוזר של תשלום חניה באינטרנט ביום החניה אז דילגנו על התענוג ובמקום - בעלי חנה בסופרמרקט בעירה שכנה. בהלוך הובלתי את התיק שלי ואת תיק המתנות עד לתחנת הרכבת הליכה של 10 דקות. בנחיתה שאלתי את הסדרן בתחנת הרכבת אם התחנה הקרובה היא באשראי מגע או שצריך כרטיס - הוא ענה שאין לשם רכבות בגלל עבודות תחזוקה (רעה חולה של סופי שבוע מקריים מדי פעם) הרכבות צפונה ללונדון פעלו כסדרן, העבודות היו בכיוון דרום. הוא המליץ לי לקחת אוטובוס מתחנה למרגלות הרק"ל שבין הטרמינלים. ירדתי והיתה שם תחנה לכיוון דרום עם מפות רשת ומספרי קווים. קו 10 שנראה מאד ראשי לא נסע לאזור הסופר אלא למרכז העיירה. קו 20 הגיע. ביום א' בצהריים היתה לקו 20 תדירות של פעם ב 10 דקות. המתנתי, עליתי, לפי הנהג הקו היה בשיטת Tap in tap out לתשלום באשראי מגע שמקובלת מחוץ ללונדון. הוא לא ידע מה שמה של תחנת האוטובוס הקרובה לסופר. התחנה היתה במפות גוגל והיה לה שם. אחרי 5 תחנות הגעתי לתחנה, הוצאתי את הארנק לתקף ביציאה - שזו חוויה לא הכי מוכרת לי (האוטובוסים באזורי לא הכי שמישים) והלכתי לרכב לפי המיקום שלו באפליקציה של טסלה. בעלי היה בסופר ובדיוק קנה קפה. ככה זה יום ראשון בצהריים.
את שאר הביקור עשיתי ברכב וכמובן שהמצב גרוע.
בנתב"ג נחתתי רשמית ב 22:30 אבל עד שעשיתי את התהליך של שכירת הרכב לקח עד אחת וחצי בבוקר לפני שהגעתי לרעננה. היתה לי אסטרטגיה שנכשלה לחלוטין לחנות בחניות ליד מארחיי ברחוב מסחרי אחורי שאפילו בקיץ שעבר היה אפשר לחנות בו בלילה בגלל שעות חניה מקוצרות שם. בסוף נסעתי עד סוף הרחוב שם חניתי מעבר לקו שבו מסתיים הכחול לבן. את הכל הייתי צריך להוביל. בתח"צ אינני חושב שהייתי יכול להגיע לרעננה בשעות ערב - לילה כאלו.
ביום ההיערכות למחרת נסעתי לקניון רננים והיה נחמד להגיע עם רכב ולקנות בכמויות. היה לי תיק עם גלגלים אז יכלתי להוביל הכל.
היה עוד יום ויצאתי עם מארחיי לאחד הקיבוצים באזור השרון. זה מקום שנמצא 15 דקות ברכב או שעה ורבע בתח"צ וחקירה מקיפה במונית. בעצם זה היה המקום שבגללו פיצלתי את ביקור סוכות 2023 לשני חצאים - חצי בהרצליה וחצי בתל אביב. ביום הזה חזרנו דרך הגשר של חניון שפירים החדש והכניסה הצפון מערבית החדשה של רעננה שבעיניי היא טעות תיכנונית. לא כל דבר חייב להתחבר לרשת הדרכים הבינעירוניות הצפופה. עכשיו צפון רעננה תיתפקק המתנועה החדשה שתזרום מכיוון שהיה בעבר מבוי סתום.
ביום הארוע, שהיה בערב, לא יצאתי מוקדם אלא עשיתי בחירה מודעת להקדים קצת בשעות העומס. בחרתי יעד בשורש כהפסקה לפני הכביש לירושלים. מצב הכבישים היה גרוע. כמה פקקונים ליד היציאות מכביש 531, הנתיב שנעלם ללא אזהרה אחרי ההתמזגות הראשונה מצומת רעננה, נסיעה טובה מהמחלף האחרון לכביש 6, כבר בתחילת הנסיעה היה עידכון שישנה תאונה על כביש 6. על כביש 6 נסעתי במהירות טובה עד שהיתה הוראה לצאת לכביש 444 שמקביל לכביש 4. עברתי כמה צמתים ופתאום הופיעה הוראה מפחידה - לצאת לכביש 443. לזה לא הייתי מוכן להמשיך בלי לדעת מה קורה. חיפשתי את המקום הקרוב ביותר שנראה יהודי ונכנסתי לאיזו שכונה שמסתבר שהיתה בשוהם. עצרתי באיזה רחוב, ראיתי שבסך הכל מדובר במקטע של 443 מערבה במחלף בן שמן / כפר דניאל.
בכביש 444 ומחלף בן שמן ראיתי את מחיר הכפירה שלכם בכיכר, בעצם גם ביציאה לכביש 471 מכביש 6. אתם עומדים ברמזורים כל הזמן בגלל הכפירה שלכם. אפילו את הנחמה הקטנה של הזדחלות לכיכר אין לכם. זמני ההמתנה גבוהים יותר גם מכיכר מרונזרת כי אתם צריכים מופע רמזור נוסף לפנייה שמאלה בעוד שבכיכר מרומזרת הכל זורם באותו אור ירוק. זמני ההמתנה הארוכים בהחלט מורגשים לרעה בהשוואה לנהיגה בכבישים מהירים באנגליה וספרד בהם כיכרות נפוצות.
כביש 1 היה בסדר, אבל ביציאה לשורש הנת"צ לא היה מסומן בהיתר להכנס במקביל לשלט הקילומטר וחצי. מספיק גרוע שאין אצלכם שברונים ( סמלי ///, //, /, המייצגים 300, 200, 100 מטרים ליציאה כנהוג בבריטניה וספרד אך לא בצרפת. בשורש עצרתי להתרעננות, החניון היה די מלא. יצאתי מהרכב מוכן לאוויר החם המענה של מישור החוף והופתעתי לטובה מהאוויר היבש של הרי יהודה שלא החזיק חום בצורה כזו. אחרי הפסקה קצרה חזרתי לרכב כשהניווט צפה כרבע שעה לגבעה הצרפתית. יש אי עקביות בכביש 1- אם החליטו שהכביש בעמק הארזים הוא כביש 1 - למה צריך לצאת אליו בצד ימין? באירופה כביש עם אותו המספר ממשיך האופן רציף בנתיבים השמאליים. אני זוכר בעיה דומה מכיוון ים המלח ומחסום מעלה אדומים. לגבעה הצרפתית הגעתי ופניתי לאחד מרחובות החניה שבשכונה. מזל שלא בחרתי בחניון שנסגר רשמית ב 00:30.
מרחוב החניה המשכתי לתחנת הרק"ל. את הרב קו הטענתי כבר באנגליה והוא עבד נהדר. נסעתי ברק"ל למרכז העיר, הסתובבתי טיפה בעיר בדרכי למקום הארוע. הארוע עצמו נמשך יותר זמן ממה שחשבתי, אז כשהתרוקן בחצי וראיתי מה השעה רצתי לתחנת הרק"ל אבל כבר פיספסתי אותה. רק"ל נוספת הגיעה, אך לא עצרה משום שהיתה נסיעת דפו. בדרכי לתחנת האוטובוס של קו הלילה חלפתי על פני היציאה מחניון הארוע, שמסתבר שלא נסגר ב 23:00 כפי שנכתב באתר אלא יצאו ממנו רכבים גם ברבע לאחת בבוקר. קצת מביש שביקשתי מבאי הארוע טראמפים אבל הם לא היו בכיוון הגבעה הצרפתית. הגעתי לתחנת האוטובוס של קו הלילה ולקחתי אותו.
לפני ישבו שני אמריקאים צעירים מהסוג שעושה את גיל 19-20 בארץ. אחד מהם ביקש מהשני את הפלאפון כדי לבדוק מוביט, לשני לא היתה האפליקציה. פתחתי את מפות גוגל על מסלול הקו כולל תחנות והצעתי לעזור. המסלול לא אמר להם כלום. במקום להגיד שם של תחנה הזה שהיה צריך מוביט נתן כתובת. חיפוש הראה שהכתובת ברחוב במעלות דפנה שאינו על מסלול הקו. נתתי לו הזדמנות להעתיק את המיקום. מצאתי את מיקום התחנה הקרובה על הקו והרצנתי. כשאתה יורד, תחצה את הכביש לצד השני כמה שיותר מהר ולך אל תוך השכונה שבצד השני. אל תשאר כאן יותר ממה שאתה חייב. התחנה היתה על קו התפר בשדרות בר לב מדרום למטה הארצי. הוא לא כל כך הבין למה אני מתייחס לזה ככה ושלא אדאג, אמרתי לו שאני לא רוצה שהוא יהיה כותרת. נכון ששייח ג'ארח זו שכונת יוקרה של מזרח ירושלים ויש בה גם את השכונה היהודית הלא רשמית שמעון הצדיק, סוג של התנחלות בתוך ירושלים, אבל להגיד לנער לרדת באזור כזה בלי להזהיר אותו מהסכנה שם זו חוסר אחריות. אחרי כמה תחנות הגעתי לגבעה הצרפתית. בדרך אמרתי לחברו שאני לא דוגמה טובה לאחריות כי פיספסתי את הרק"ל האחרון, אבל בירושלים יש גבולות בלתי נראים שהתושבים יודעים לא לחצות אותם.
לרכב הגעתי באחת ורבע בערך. הגדרתי את היעד בסוף הרחוב ברעננה. הנהיגה בלילה היא תענוג לעומת היום. אין פקקים, אפילו לא בכביש 4 והצומת התמוהה במורשה שלא ברור לי למה לא מיחלפו אותה בכביש 4. לקראת רעננה נותבתי לכביש 531 והחלטתי שאם כבר אז כבר. עצרתי בטיב טעם שעכשיו מנסה לסגור ב 2:30 בבוקר, מה שלא מכבד את הלקוחות. אחר כך המשכתי לתחנת הדלק באזור התעשייה בפינה ההפוכה של העיר מול אמדוקס, תענוג של כ 10 דקות. מילאתי בפעם האחת והיחידה הפעם. המשכתי לסוף הרחוב שמאלה וחניתי במקום הראשון שמצאתי במקום לעשות סיבובים. הביתה הגעתי אחרי 3 בבוקר
בשישי די נחתי, אבל בערב הסעתי את מארחיי לסרט בקניון לב הפארק. מסיבה לא ברורה קווי נעים בסופ"ש של רעננה לא משרתים את רחוב אחוזה במרכז העיר על אף שיש שם קווי תח"צ סדירים שמתחילים את פעילותם במהלך השבת. טירלול ה"כבוד" כשה"רגשות" מורגלים כבר בתח"צ בשבת. בחזור מצאתי מקום חניה בכחול לבן לא פעיל בשבת, הרבה יותר קרוב למארחיי.
בשבת בעיקר נחתי, ארזתי וקראתי ספר שקיבלתי במתנה בארוע. לקראת חצות יצאתי לדרך לנתב"ג.
ביום ראשון היתה לי טיסת בוקר מוקדמת. אם הייתי מנסה לצאת ב 2 בבקור מדירה שכולם ישנים בה הייתי נרדם. בשלב הראשון התעכבתי כחצי שעה פלוס בטיב טעם. אחר כך נותבתי דרך האיילון. מי המטומטם ששם מקלות בין הנתיב השמאלי לנתיב המהיר, עם אפס שוליים ? המשכתי דרך האיילון בשעת לילה מאוחרת שבה אני מוכן לנהוג בו, היו עבודות בניה כלשהן בכביש 1 שהצרו אותו מאד. אחר כך נהיה נסבל עד ליציאה לנתב"ג. בנתב"ג היה המחסום המוזר שאין בשדות בחו"ל (שם משתמשים בהגבלות חניה כדי לשלוט בבאים לשדה) ואחריו הנסיעה למתחם החזרת הרכב המרוחק מהטרמינל. אחרי ההחזרה חברת הרכב הסיעה אותי לטרמינל במיניואן. הנהג הוריד אותי בקומת הממריאים. הלכתי ל W ושאלתי מאיזו שעה מותר לי לעשות צ'ק אין. התשובה היתה 03:30 בבוקר אז נותרו לי כשעה וחצי. כדי לא לשרוץ שם ירדתי לקומת הנוחתים ובתי הקפה שם. בדרך עברתי בקומת השכרת הרכב לראות מי נמצאים שם בשעות שאני נוטה לנחות מהקונקשנים האירופאים שלי. היו שתי חברות עם דסקים מאויישים. כשהגעתי ל W וממנו לביטחון השדה היה עמוס נוסעים כפי שאף פעם לא ראיתי אותו.
אז כן, הרכב הביא אותי מנתבג וחזרה אליו בשעות הלילה המאוחרות שבהן יש אמנם רכבת לילה להרצליה, אבל לא תחבורה משלימה לרעננה. לירושלים בפקקים וחזרה בשעת לילה מאוחרת כולל סיבוב ברעננה שאי אפשר היה לעשות בתח"צ בשעות כאלו, ומבחינתי טיב טעם ב 2 בבוקר היא אחת התענוגות של היכולת לנהוג. אחר כך סרט בשישי בערב, בבית קולנוע שפתוח כל שישי ושבת, אך חס וחלילה שיהיה למארחיי איך להגיע אליו מאחוזה - ממש שיא הצביעות של עוצר התח"צ והכפייה הדתית. אפילו עם הנסיעה בפקקים לירושלים אני חושב שהרכב בקצה הרחוב שיפר את הביקור שלי בארץ בהשוואה לביקור על בסיס תח"צ בלבד או על בסיס תלות בנהגי מוניות.
בגאטוויק נחתתי ביום א' בצהריים. יש להם איזה טריק מוזר של תשלום חניה באינטרנט ביום החניה אז דילגנו על התענוג ובמקום - בעלי חנה בסופרמרקט בעירה שכנה. בהלוך הובלתי את התיק שלי ואת תיק המתנות עד לתחנת הרכבת הליכה של 10 דקות. בנחיתה שאלתי את הסדרן בתחנת הרכבת אם התחנה הקרובה היא באשראי מגע או שצריך כרטיס - הוא ענה שאין לשם רכבות בגלל עבודות תחזוקה (רעה חולה של סופי שבוע מקריים מדי פעם) הרכבות צפונה ללונדון פעלו כסדרן, העבודות היו בכיוון דרום. הוא המליץ לי לקחת אוטובוס מתחנה למרגלות הרק"ל שבין הטרמינלים. ירדתי והיתה שם תחנה לכיוון דרום עם מפות רשת ומספרי קווים. קו 10 שנראה מאד ראשי לא נסע לאזור הסופר אלא למרכז העיירה. קו 20 הגיע. ביום א' בצהריים היתה לקו 20 תדירות של פעם ב 10 דקות. המתנתי, עליתי, לפי הנהג הקו היה בשיטת Tap in tap out לתשלום באשראי מגע שמקובלת מחוץ ללונדון. הוא לא ידע מה שמה של תחנת האוטובוס הקרובה לסופר. התחנה היתה במפות גוגל והיה לה שם. אחרי 5 תחנות הגעתי לתחנה, הוצאתי את הארנק לתקף ביציאה - שזו חוויה לא הכי מוכרת לי (האוטובוסים באזורי לא הכי שמישים) והלכתי לרכב לפי המיקום שלו באפליקציה של טסלה. בעלי היה בסופר ובדיוק קנה קפה. ככה זה יום ראשון בצהריים.
נערך לאחרונה ב: