רק רציתי לחלוק עמכן

[NorthernStar]

רק רציתי לחלוק עמכן

היום בבוקר קיבלתי אימייל מהאוניברסיטה שמודיע לנו שיש אנס שמסתובב בקמפוס ומבצע את זממו לאור היום ועד שהמשטרה תתפוס אותו, אנחנו נדרשות להיזהר ולא לשוחח או להסכים ללכת למקום מבודד עם אדם שאיננו מכירות וכו'. האימייל הזה הטיל בי אימה, שאותה אני חולקת עם אוכלוסיית הסטודנטיות, בעיקר עם אלו שאני מכירה וגם הן, כמוני, חוששות אפילו ללכת לספריה. גם אם כבר הייתי בסיטואציות של אימה מפני טרור מיני כזה (קרה לי בתל אביב שרדף אחרי מישהו זר בלילה ברחובות ליד שינקין), האיום הנוכחי עדיין מפיל עליי פחד וגם מעורר בי את אותן התחושות הישנות כשהותקפתי לפני שנים. איך מתמודדים?

 

[mayya22]

אני בזמנו..

כשבני סלע נמלט.. הסתובבתי עם סכין קפיצית (שלא ידעתי ממש איך להפעיל) ועם גז פלפל. מה שניחם אותי זה שכל פעם כשאני מסתובבת ברחוב ויש סיטואציה חשודה עם גבר אני ישר מדמיינת שהוא ינסה משהו ואני אתחיל לצרוח- ך שאני מרגישה מוכנה נפשית. אבל זה עדיין מפחיד מאד מאד. מה אם גם הוא יסתובב עם נשק בעצמו? כעת אני גרה באיזור "טוב" בתל אביב ואני לא מרשה לעצמי לצאת לבד אחרי 10 בלילה מהדירה.

 

[תפוחית המדהימה]

אני ממש מבינה אותך

אני גרה באחד מהאזורים היותר בעיתיים של חיפה. לצורך הדוגמא- אנס המדרגות פעל פה , שתי רחובות מעלי. בקיץ שעבר, חברה טובה שלי נאנסה בכניסה לבניין שלה. אני בעצמי הותקפתי שלוש פעמים. זה לא נגמר באונס בזכות זה שבעבר לקחתי קורס בקרב מגע, אז פעלתי בהתאם והצלחתי לחלץ את עצמי. במהלך השבוע, כשחבר שלי לא כאן, זאת ממש בעיה. לרדת למטה לקנות קולה בדראגסטור בעשר בלילה זה כבר מפחיד. ואם לוקחים בחשבון את כמות הפעמים שיש תקלות עם האורות בחוץ או את העובדה שאור במדרגות זאת פריבילגיה.... למזלי, יש לי הרבה חברים וגם מלא פעילויות מחוץ לבית, כך שכעט לא יוצא לי להסתובב לבד, אבל כבר ממש נמאס מזה. אף אחד לא צריך לפחד להסתובב לבד בשום מקום ובשום שעה.

 

[כאחת העם]

אני לא יודעת להגיד לגבי פעולות הגנה....

אין לי הרבה מה להגיד. יש לי תחושה של יותר חוזק, אבל לא של חסינות, בכלל לא קרוב אפילו. וגם אני קניתי סכין קפיצית על כל מקרה, אף שאיני מסתובבת איתה... וזה הזכיר לי את הסרט של מייקל מור כמדומני. בכל מקרה, בעת פרשת קצב בעיקר, עם כל הפירסומים, ועם הוידוי התקשורתי שלה, התקשרתי למרכזי סיוע כמה וכמה פעמים... כרגע אני לא עושה את זה אבל לפעמים זה עוזר סתם לשתף בחרדה הזאת עוד מישהי אנונימית לגמרי - כך שזה אפילו בסדר להסביר למה החרדה מתעוררת. או לדבר על זה עם עוד סטודנטיות. עם התחושות - תמיד עדיף לדבר לדעתי, כמובן בשביל לעזור לעצמך זה בדר"כ עם הנשים הנכונות (כלומר נשים שחוות איום דומה לשלך, פמיניסטיות, נשים שנמצאות שם כדי להקשיב כמו בקוים חמים או טיפול).

 

[NorthernStar]

הבעיה בחימוש עצמי

היא שלמרות שבעבר אכן התחמשתי (גם עם סכין קפיצית), בהגיע רגע האמת לא הייתי מסוגלת אפילו לחשוב על לשלוף אותה, שלא לדבר על להשתמש בה. וזה לא רק המחשבה על לחתוך בשר של אדם אחר (אפילו בשר עוף אני לא מסוגלת לחתוך). פשוט קפאתי באופן מוחלט, כאילו היכולת האנושית של מחשבה רציונלית הייתה ממני והלאה. בקשר ללדבר - זוהי בדיוק הסיבה שבחרתי לחלוק את החרדה שלי כאן. אני לא יודעת אם זה רציונלי או לא, אבל אחרי הצהרים נרדמתי וחלמתי שהותקפתי, והתעוררתי בחרדה אפילו עוד יותר גדולה. אבל בפועל, להימנע מללכת לאוני' זאת אפילו לא אופציה. אני רק רוצה לשמוע שתפסו את המניאק, ואני לא רוצה אפילו לחשוב מה עובר על הקרבנות שלו עד כה.

 

[Old Girl]

געגועיי לימי בני סלע ...

...כשהייתי נכנסת לבניין רק בעודי משוחחת בטלפון נייד, נכנסתי לדירה, ערכתי בה חיפוש ורק אז סגרתי את הפלאפון.

 

[elena20]

אז אולי גז מדמיע? ואם כבר מדברים על זה, איפה

ניתן לקנות אותו?

 

[freewoman]

אמצעי הגנה.

מומלץ להתעניין לגבי יעילות של אמצעי הגנה כגון: גז מדמיע ותרסיס פלפל, לפני שקונים. לי יש מכל קטן של גז מדמיע להגנה עצמית אך תיפעול המכל אורך מספר שניות (במקרה הטוב, כשיודעים כיצד לתפעל במהירות) ולא תמיד יעיל במקרה של תקיפה. הבנתי שישנה אפשרות שהמשתמשת תינזק בעת הפעלת המכל, אם הרוח נושבת לכיוונה, ולכן כדאי לבדוק טוב את היתרונות והחסרונות בכל כלי המשמש להגנה עצמית. אגב, משהי הראתה לי מצית שהיא נושאת בקביעות שנראה ממש כמו כמו אקדח אמיתי (לא מפלסטיק), היא סיפרה לי שיצא לה להשתמש בזה כהרתעה כאשר מישהו ניסה לתקוף אותה בחדר המדרגות וזה אכן הועיל (החלאה ברח).

 

[הסנונית הראשונה]

האם יש תאים פמיניסטיים באוניברסיטה שלך?

אם אין, אולי זה הזמן להקים. תאים סטודנטיאלים יכולים לקיים פגישות של סטודנטיות שיהוו מעיין קבוצת תמיכה, ניתן אולי לשתף גם נשות סגל, ולהרים איזה יום עיון שיוקדש לתקיפה מינית - זה מעלה מודעות, וגם נותן תחושה לנשים שהן לא לבד בפחד שלהן.

 

[NorthernStar]

יש, בהחלט

יש את OPIRG, שהוא ארגון הפועל בכמה אוניברסיטאות וחרט על דגלו את הפמיניזם והשוויון, ארגון פעיל מאוד בכל מה שקשור בפעילות פמיניסטית, מלחמה בעוני, פעילות למען הfirst nations, למען women of colour וכו'. יש גם שתי מחלקות שהן פמיניסטיות באופן מובהק - המחלקה ללימודי מגדר וכן המחלקה ללימודי שוויון (שהיא חלק מבית הספר לחינוך), שמארגנות לא מעט ימי עיון בקמפוס בנושאים פמיניסטיים (נכחתי ביום העיון האחרון בנושא הרעלה). הבעיה היא שעכשיו, באוגוסט, כולן בחופש. הפעילות תתחדש בספטמבר ועד אז אני מנסה כמה שיותר להדיר רגליי מהקמפוס, ליתר ביטחון.

 

[נונה17]

וואו, לא נעים

יש לכם קו תמיכה לנפגעות תקיפה או איזה מקור תמיכה אחר? חוץ מזה, לפחות עד יעבור זעם עדיף פשוט לא להסתובב שם לבד בחושך. אצלנו באוניברסיטה יש משטרה בקמפוס ולחצני מצוקה כמעט בכל מקום, גם אצלכם יש?

 

[orlyt]

אולי אפשר לרתום את התאים הפמיניסטיים

ולארגן ליווי הדדי של נשים עד שתחלוף הסכנה הברורה והמיידית. למשל מהמעונות לספריה... כדי לחזק ולו במעט את תחושת הבטחון האישית. סביב האיום דווקא לייצר פעילות נגד משותפת שגם נותנת פתרון (חלקי) לבעיה הנקודתית, וגם מחברת בין נשים בקמפוס, ומעבירה את המסר של "את לא לבד".

 

[dixie1]

זה מה שרציתי גם להציע

אם אפשר לארגן שעות מסוימות שהן נוחות, נאמר שבע בערב בספריה אחרי יום לימודים שניתן להתארגן ללכת יחד, וללוות כל אחת למעונה, אולי לנסות לגייס לכך את משטרת הקמפוס (כמו שזה נקרא בארה"ב). לארגן רשת קשר וטלפונים ולשים את מספרו של משטרת הקמפוס בעדיפות לחיצה עליונה בנייד. פעם ראיתי סרט עם שביל מיוחד במעונות באוניברסיטה שסומן כבטוח עם אורות ושמירה כדי שסטודנטיות תוכלנה לחזור למעונות בביטחה בלילה. זה באמת מאוד מאוד מפחיד. שמרי על עצמך.