רציתי לשתף אתכם בתובנה

ב ה י ר

New member
רציתי לשתף אתכם בתובנה

שני שנה ו 9 חשבתי שזה כבר הולך ונהיה קל אבל לא בדיוק. העקשנות שלה דורשת מאיתנו כל כך הרבה אורך רוח . סוף סוף גיליתי איך להתנהג איתה בעיניין של זריקת אוכל או משחקים. אני לא יודעת אם זה נכון ואשמח לחוות דעת, אך בנתיים זה עובד. כל פעם שהיא זורקת אני מבקשת ממנה להרים היא כמובן מתעקשת ולא מוכנה בשום מצב אני עוזבת את זה לא מבקשת ממנה יותר ואני לא מרימה במקומה. במידה והיא מבקשת משהו שחשוב לה לקבל אני מבקשת שוב ממנה להרים את מה שהיא הפילה רק כך היא מרימה! יכול לעבור הרבה זמן עד שהיא מבקשת ממני דבר מה...אני ממש צריכה להתעלות על עצמי ולא להרים במקומה.(קשה לי עם ליכלוך וסדר) הבעיה אצל סבא וסבתא שאין להם אורך רוח לחכות שהיא תואיל בטובה להרים או שהם כועסים עליה ומנסים בכוח או שהם מתיאשים ומרימים במקומה. אם אני בסביבה אני מרגיעה אותם שאני לא השאיר כך (הכוונה בעיקר על אוכל שניזרק על הריצפה)אבל במידה והם שומרים עליה זה בעייתי הם מוותרים לה בשביל לא להיכנס לעימותים מיותרים מה שלא מקובל עליי.
 

אפרתש

New member
יופי שיש לך פתרון, אבל אני לא בטוחה

קודם כל - שני מתקרבת לגיל שנתיים, מגלה עצמאות, נסיון לעמוד על שלה - נורמלית לחלוטין
וזה יילך ויהיה יותר קל. הבעיה שלי עם השיטה שלך היא שהיא לא "באמת" מבינה למה צריך להרים. אלא יש כאן יותר אמצעי לחץ שלך. הרי אין קשר בין האוכל שהיא זרקה לפני שעה לבין זה שעכשו היא צריכה שתעזרי לה להוריד משהו מהמדף. אני לא בטוחה שיש כאן הטמעה של התנהגות שלה. אני כבר לא זוכרת מה בדיוק עשיתי בגיל שנה ו9, אבל נכון להיום אני נותנת סיבות למה להרים דברים - כדי שלא יישברו כדי שהאחות הקטנה לא תיקח (ושוב תודה לכל מי שנתן לנו מתנה 10000 חרוזים
) כי אני לא מסוגלת להגיע לספה בלי לדרוך על צעצוע כי כשיש אוכל על הרצפה מגיעות נמלים ואני לא אוהבת שיש נמלים בבית שלנו וגם כי לא נעים לי לראות את הבלאגן הזה. על בעלי זה לא עובד, אולי על הבנות זה ישפיע
 

ב ה י ר

New member
מזה חששתי

שהיא לא תבין למה היא צריכה להרים. נשמע לי קצת דגול עליה הסברים\סיבות מהסוג שציינת.
 

שרוֹן

New member
הסבר די מוחשי:

אם את תדרכי על זה בטעות זה עלול לכאוב ברגל, או הצעצוע ישבר כי אבא ידרוך עליו בטעות. "כואב לי בעניים" לא עוזר גם אצלינו. מה שכן, יש משחק נחמד: יש לעידו מקל ארוך שהוא מצא ברחוב והוא נהנה לאסוף בעזרתו את כל הגרביים והחולצות שמתגוללות כל בוקר בחדר השינה ולהעביר אותם לסל כביסה. מה שמזכיר לי שמישהי פה צריכה להזיז את התחת שלה ולכבס קצת בגדים לפני שלא יהיה מה ללבוש...
 

טאשקה

New member
העלת נקודה כואבת מאוד. גם אצלנו

קיימת אותה הבעיה בערך מגיל 1 ו-8 חודשים. היום הוא בן שנתיים (היום יום הולדת!). ניסיתי כל מיני דרכים. לצעוק, מן הסתם, לא עוזר, למרות שלפעמים ממש קשה להתאפק. בזמן האחרון הדבר האהוב עליו ביותר הוא לשפוך כל דבר אפשרי (רצוי על השטיח) ואחר כך להעיף את הכוס כך שתישבר. גם לזרוק כל חפץ אחר שבא ליד עדיין פופולרי מאוד ( זה קצת החריף כשנולדה לו אחות). מה שאני עושה כשהוא מתחיל להעיף הוא לתפוס את שני ידיו או לחבק אותו קצת בכוח ולהגיד:"אני לא מרשה לזרוק". חוזרת על זה כמה פעמים. אחר כך אני מציע לו שנרים ביחד. לפעמים הוא מסכים. אם לא אז אני לוקחת את ידיו בידי, כאשר אני מאחוריו ואנחנו מתכופפים ביחד ומרימים (מן משחק שכזה). זה נורא מצחיק אותו והוא משתף פעולה. אם מדובר באוכל אני מרימה בעצמי ומבהירה לו, כמובן, שאני לא מרשה לזרוק. רצוי גם להגיד למה לא לזרוק. למשל - זה יתלכלך, ישבר וכו', אך לא להאריך בהסברים מיותרים, אלא קצר ועינייני. יש לציין שבזמן האחרון התופעה התמתנה באופן משמעותי, אך עדיין קיימת. יש ימים יותר ופחות "זרוקים". בינתיים שלושה סטים של כוסות "הלכו", הרבה ספרים נקרעו ורוב המכוניות התפרקו לגורמים, שלט של הוידאו עף מקומה שישית וכו'. איני יודעת אם הדרך שלך נכונה, אך נראה לי שלתווך הארוך זה יכול לא לעבוד, כי היא תלמד לעקוף את זה איכשהו. בהצלחה והרבה סבלנות.
 

לאה_מ

New member
מסכימה עם קודמותי - גם אני חושבת

שמה שאת עושה עכשיו מנתק בעצם את הקשר בין המעשה לתוצאה. את יכולה לומר, למשל, שאת מבקשת לשמור על סדר, ושלפני שמוציאים צעצועים חדשים יש לאסוף את מה שפיזרנו קודם - אצלנו זה זכה להצלחה (אם כי לא מלאה). והכי חשוב בעיני הוא דוגמא אישית - ברור לי שאת לא זורקת אוכל
, אבל אם את בנאדם מסודר, שמרים דברים שנופלים לו ושם במקום, שמסדר אחריו וכד' - סביר מאד להניח, שבסופו של דבר שני תחקה את ההתנהגות שלך. אני, למשל, ובן זוגי עוד יותר, בנאדם די בלגאניסט, ולא פלא שגם החפצים של הילדים שלי לא מסודרים. אגב, בגלל זה אני גם משתדלת לא להתעמת איתם על זה. עכשיו הם כבר מספיק גדולים כדי שבקשה שלי תהווה נימוק מספיק מבחינתם לסדר, אבל כשהם היו קטנים יותר, ועם אורי גם עכשיו, אם לי זה הפריע ולהם לא ממש התחשק לסדר, הייתי מחליטה אם אני רוצה לעשות את זה יחד איתם (או אפילו לבד) או לוותר באותו רגע. ברור לי שהדוגמא האישית שאנחנו מציבים בתחום הזה היא לא להיט, בלשון המעטה.
 

kokopeli 1

New member
בדיוק היום קרה לנו

עם ביתי בת השנה ועשרה ח'. ביקשתי ממנה להרים משהו שהפילה והיא כתגובה "ברחה" מהמקום משועשעת. אמרתי לה שנרים ביחד. לקחתי אותה על הידיים, התכופפתי יחד איתה והיא הרימה בלי שום בעיה. לפעמים ילדים (ולמעשה בגיל הזה הם עוד ממש תינוקות) צרכים עזרה והכוונה יותר מוחשיות וברורות. ובאשר לסבא והסבתא - זכותם המלאה, בבית שלהם, להחליט לוותר לה ולא להיכנס איתה לעימותים. הרי ממש לא מתפקידם לחנך אותה. ילדים לומדים מהר מאוד מה מותר ומה אסור איפה ועם מי.
 
למעלה