רציתי לשתף אתכם בראיון שהיה לי
זה היה הראיון הראשון והרציני שלי בחברה קטנה מאד, יותר נכון שני ראיונות. בראיון הראשון נשאלתי על עצמי, ושאלו אותי עוד 2 חידות היגיון, שפתרתי בצורה סבירה, נאמר לי שאני אקבל תשובה תוך 3 שבועות, הם חזרו אליי אחרי חודשיים, וזימנו אותי לראיון נוסף, בראיון השני ניתנה לי חידה שהייתה קשורה בצורה ישירה לידע שצברתי במהלך לימודיי, הבעיה היא שאת הקורס הרלוונטי למדתי בשנה הראשונה, קרי לפני 4 שנים, זכרתי את המושגים וההגדרות אבל בהחלט לא הייתי ברמה של לפתור את השאלה, הסברתי שלא זכרתי את החומר אבל לא נראה לי שזה תפס, אחרי יומיים קיבלתי תשובה שלילית.
זה היה הראיון הראשון והרציני שלי בחברה קטנה מאד, יותר נכון שני ראיונות. בראיון הראשון נשאלתי על עצמי, ושאלו אותי עוד 2 חידות היגיון, שפתרתי בצורה סבירה, נאמר לי שאני אקבל תשובה תוך 3 שבועות, הם חזרו אליי אחרי חודשיים, וזימנו אותי לראיון נוסף, בראיון השני ניתנה לי חידה שהייתה קשורה בצורה ישירה לידע שצברתי במהלך לימודיי, הבעיה היא שאת הקורס הרלוונטי למדתי בשנה הראשונה, קרי לפני 4 שנים, זכרתי את המושגים וההגדרות אבל בהחלט לא הייתי ברמה של לפתור את השאלה, הסברתי שלא זכרתי את החומר אבל לא נראה לי שזה תפס, אחרי יומיים קיבלתי תשובה שלילית.
אנשי המכירות קוראים לזה "שיקוף", קוסמים כמו נמרוד הראל מדברים על "ראפור" (באנגלית rapport). ההמלצה שלי היא כמובן בהומור, אבל אני בטוח בדבר אחד, המבטים שלך הקרינו אי נוחות ואפילו סלידה כלפי המראיין... לדעתי המראיין הזה חצה את כל הגבולות. במקרה כזה צריך להעיר למראיין בנימוס.