אז נכנס קצת לעומק..
כשהכרתי אותו זה היה ב"TOUCH" פאב של גייז שנסגר לא מכבר. כשהתחלנו הוא עדיין לא עסק בדראג, הוא היה אמנם די נשי ומוחצן אבל כשהיינו לבד הוא היה הכי מדהים שבעולם! אני מתחת לכל הציניות והאנטיפתיות נורא רגיש ודי רומנטי (עוד יעצרו אותי על דביקות יתר...) והוא היה כותב לי שירים, מצייר לי, מביא לי פרחים..הנסיך המושלם מהאגדות רק בלי הסוס והשריון. העניינים התחילו להשתנות כשהוא הופיע לראשונה במסיבת יומולדת של חבר משותף. תקרא לי שמרן אבל לראות את החבר שלי בבגדי אישה, די הגעיל אותי! לא יודע למה אבל זה פשוט דחה אותי. מן הסתם לא אמרתי כלום,כי אם זה מה שהוא אוהב אז לבריאות! עם הזמן הוא השתחרר מהצבא, והעיסוק הפך להיות קצת יותר מקצועי ותפס חלק נכבד מזמנו. (בין מסיבה זו לאחרת). למה נפרדנו? כי כבר לא יכולתי יותר. יצאנו 9 וחצי חודשים, הייתי מאוהב עד השמיים ונתתי לו הכל. כשהייתי יוצא חמשו"ש אם הייתי רוצה לראות אותו זה היה צריך להיות בתנאים שלו ועל פי הלו"ז שלו, כשכל תפקידי הסתכם בלשבץ את עצמי שם. אם הייתי מגדיר אותו כמטורלל? למה כי זה מה שהוא אוהב לעשות? ממש לא! מה שכן הייתי מגדיר אותי זה אדם בעל חוסר יכולת לעשות הפרדה בין החיים המקצועיים לחיים הרגילים. אדם שבשבילו העולם הוא במה תמידית והחיים הם סרט שלא נגמר. (והוא לא משהו שחושבים על זה). אה..זהו פחות או יותר אני חושב..?!