snowhite1064
New member
רציתי לעדכן אתכם איך עבר עליי החג
אז ככה : יום חמישי חזרתי הביתה מהעבודה, כשאני יודעת שיש לי עוד הרבה עבודה לפניי, בעל בעבודה ושלושה ילדים מלאי מרץ. אחת הילדות של השכנים באה להזמין את שני הגדולים שלי לשחק איתה. אמרתי לה שאני צריכה לשאול את אמא שלה אם היא מסכימה. בכל זאת יום לפני החג, ובטח יש לה סידורים כמו שלי. האמא אמרה שמכיוון שהם מתארחים לכל שלושת הימים (וזה כולל שינה מכיוון שהם דתיים) אין לה מה לעשות חוץ מלשטוף את הבית, ואת זה היא אמרה שתעשה למחרת בבוקר. לקחתי את הקטנה לקניות ושני הגדולים נשארו אצל השכנה. הגעתי הביתה ברבע לשבע , אירגנתי את הילדים לארוחת ערב מקלחת ולישון, עלמנת שאוכל לסיים את הבית שלי לקראת החג, כי ידעתי שביום שישי בבוקר עליי לנסוע לחיפה להוריי, לבשל שם כמה בישולים אחרונים (שאמא שלי לא הספיקה להכין, מכיוון שלה ולאבי היה שבוע עמוס בחנות הפרחים, ועוד בערב החג ציפתה להם הרבה עבודה). ניקיתי את הבית שלי עד 03:00 לפנות בוקר. בשעה 7:30 קמתי והלכתי למאפיה לקנות חלות עגולות, ונסעתי לחיפה. הגעתי לבית הוריי והתחלתי בבישולים ואפייה. הערב הגיע, השולחן ערוך לקראת 15 אורחים (מהצהריים אבא של בעלי התקשר להודיע שהוא החליט לעשות עם בתו מנישואין אחרים) ולאט לאט מספר המגיעים מתחיל לרדת. קודם התקשרה אחותי, שהם לא יגיעו בסוף. הבן שלה חזר מהצבא עייף, והבעל שלה עושה לה פרצופים שהוא לא רוצה ללכת לשום מקום, אלא מעדיף להישאר בבית. הייתה מריבה גדולה. אבל מכיוון שבעלה נכה בכסא גלגלים היא לא יכולה להשאיר אותו לבד בבית. אז היא נכנעה והם נשארו בבית. פתאום, רבע שעה לפני שאנחנו אמורים לשבת לאכול את ארוחת החג (ההורים שלי הזמינו את כולם לשעה 19:30 ) חמותי מתקשרת (אחרי שבעלי התקשר אליה לשאול אם הם בדרך, והיא אמרה שהם לא מגיעים כי גיסתי קמה עם עין נפוחה) ואומרת לאמא שלי שהם לא יגיעו לארוחה בגלל שגיסתי קמה עם עין נפוחה (כבר חודשיים היא סובלת מדלקת חוזרת ונשנית בעין. הרופאים אמרו שזה בגלל העדשות. שהיא צריכה לפחות חודש ללכת בלי עדשות ולהחליף את העדשות שיש לה בגלל שהחומר התבלה והוא גורם לה לדלקות. אבל היא אומרת שהיא לא רוצה שיראו אותה עם משקפיים, אז היא ממשיכה ללכת עם העדשות ולסבול). לבסוף מתוך 15 איש לארוחת ערב חג התיישבו רק 7. היה שקט ואינטימי, והתאים לנו מאוד. ההורים שלי היו הרוסים מכל הבלגן שהיה להם בחנות חמישי ושישי. ואני הייתי הרוסה מכל השבוע. גם לעבוד במשרד כל יום 9 שעות וגם להכין את הבית שלי, ולעזור לאימי לחג. אחרי שבעלי דיבר עם חמותי , והוא הבין שהם לא יגיעו לארוחת ערב. הוא ביקש ממנה להתקשר ולהגיד לאמא שלי שהם לא מגיעים. אמא שלי התקשרה באופן אישי להזמין אותם, המעט שחמותי יכולה לעשות, זה להתקשר באופן אישי ולהסביר שלא יגיעו. בעלי גם אמר לי שבגלל שהם לא מגיעים להורים שלי, הוא רוצה ללכת אליהם יום אחד לארוחת צהריים. נכון שהיא לא הזמינה, אבל הוא אומר שהוא כבר למד להכיר את אמא שלו, ואם היא לא תזמין אותנו, הוא יזמין את עצמו לחג. הוא רק ביקש ממני להחליט באיזה יום אני מעדיפה ללכת אליה ולא ללכת להורים שלי. יום ראשון בצהריים או שבת בצהריים. אמרתי לו שבת בצהריים. והוא קבע עם אמא שלו שאנחנו נבוא לצהריים אצלה. יש לציין שלא התרגשתי במיוחד מהידיעה, אבל ידעתי שאם אני רוצה להמנע מעימותים בערב החג, עליי להסכים עימו. הוא התקשר לאמא שלו ואמר לה שאנחנו באים לצהריים למחרת, ושהיא לא צריכה להכין משהו מיוחד. למחרת בבוקר הרגשתי פשוט נורא. כל הגוף כאב לי ולא יכולתי לקום כשהילדים התעוררו. אמרתי להם שידליקו את הטלווזיה ועוד מעט נקום. היה לי חום ולא יכולתי להרים את הראש מעל המיטה. בעלי החליט ללכת לבד עם הילדים ואמר לי להישאר לנוח. ואני כל כך שמחתי שהוא לא התעקש שאלך איתם לחמותי. גם לא התחשק לי ללכת לשם, וגם הרגשתי נורא. ישנתי כמעט כל היום. כבר ציפיתי שהוא יעשה לי "צרות" ללכת למחרת להורים שלי (שהזמינו את ההורים של אישתו של אחי ואת אחיה). אבל להפתעתי לא היו בעיות בכלל, ואפילו העברנו את הזמן בנעימים. היתכן שבעלי מבין עם מי יש לו עסק? האם הוא מבין שאמא שלו באמת התכוונה לכך שהיא לא רוצה לראות אותי בבית שלה יותר? לפני שנתיים לא היה מצב כזה שלא אלך לאמא שלו בלי מריבה מצידו, ואם לא הייתי הולכת הוא היה עושה לי קטע דומה עם המשפחה שלי. אני לא מעוניינת בניתוח המצב, אני רק שמחה שהמצב הוא ככה. אני רק חייבת לספר לכם שהבן שלי כבר התחיל להבין מי זאת סבתא שלו. בנובמבר יש לו יום הולדת 5. בעלי אמר לחמותי שעכשיו יש מבצעים ב-TOYS R US שכדאי לנצל ולקנות לו כבר עכשיו ליום ההולדת (כלומר, לקנות עכשיו ולשמור עד ליום ההולדת שלו). חמותי באה לבן שלי ואמרה לו : "עוד מעט יש לך יום הולדת. אני אקח אותך לחנות צעצועים ואתה תבחר מה שאתה רוצה." שהם הגיעו הביתה הבת הגדולה שלי באה ואמרה לי : "סבתא אמרה ליוני שעוד מעט יש לו יום הולדת והיא תיקח אותו לקנות מה שהוא רוצה. גם לי יש יום הולדת עוד מעט (ינואר) למה אותי היא לא לוקחת?" ואז הבן שלי אמר לבת: "את לא צריכה לבכות. את תראי שבסוף היא לא תיקח אותי לקנות מתנה וגם לא תביא לי מתנה. כל שנה היא אומרת לנו את זה ובסוף לא מביאה לנו כלום". הם אוהבים אותה, מעריכים אותה, אבל יודעים שהיא לא מקיימת הבטחות.
אז ככה : יום חמישי חזרתי הביתה מהעבודה, כשאני יודעת שיש לי עוד הרבה עבודה לפניי, בעל בעבודה ושלושה ילדים מלאי מרץ. אחת הילדות של השכנים באה להזמין את שני הגדולים שלי לשחק איתה. אמרתי לה שאני צריכה לשאול את אמא שלה אם היא מסכימה. בכל זאת יום לפני החג, ובטח יש לה סידורים כמו שלי. האמא אמרה שמכיוון שהם מתארחים לכל שלושת הימים (וזה כולל שינה מכיוון שהם דתיים) אין לה מה לעשות חוץ מלשטוף את הבית, ואת זה היא אמרה שתעשה למחרת בבוקר. לקחתי את הקטנה לקניות ושני הגדולים נשארו אצל השכנה. הגעתי הביתה ברבע לשבע , אירגנתי את הילדים לארוחת ערב מקלחת ולישון, עלמנת שאוכל לסיים את הבית שלי לקראת החג, כי ידעתי שביום שישי בבוקר עליי לנסוע לחיפה להוריי, לבשל שם כמה בישולים אחרונים (שאמא שלי לא הספיקה להכין, מכיוון שלה ולאבי היה שבוע עמוס בחנות הפרחים, ועוד בערב החג ציפתה להם הרבה עבודה). ניקיתי את הבית שלי עד 03:00 לפנות בוקר. בשעה 7:30 קמתי והלכתי למאפיה לקנות חלות עגולות, ונסעתי לחיפה. הגעתי לבית הוריי והתחלתי בבישולים ואפייה. הערב הגיע, השולחן ערוך לקראת 15 אורחים (מהצהריים אבא של בעלי התקשר להודיע שהוא החליט לעשות עם בתו מנישואין אחרים) ולאט לאט מספר המגיעים מתחיל לרדת. קודם התקשרה אחותי, שהם לא יגיעו בסוף. הבן שלה חזר מהצבא עייף, והבעל שלה עושה לה פרצופים שהוא לא רוצה ללכת לשום מקום, אלא מעדיף להישאר בבית. הייתה מריבה גדולה. אבל מכיוון שבעלה נכה בכסא גלגלים היא לא יכולה להשאיר אותו לבד בבית. אז היא נכנעה והם נשארו בבית. פתאום, רבע שעה לפני שאנחנו אמורים לשבת לאכול את ארוחת החג (ההורים שלי הזמינו את כולם לשעה 19:30 ) חמותי מתקשרת (אחרי שבעלי התקשר אליה לשאול אם הם בדרך, והיא אמרה שהם לא מגיעים כי גיסתי קמה עם עין נפוחה) ואומרת לאמא שלי שהם לא יגיעו לארוחה בגלל שגיסתי קמה עם עין נפוחה (כבר חודשיים היא סובלת מדלקת חוזרת ונשנית בעין. הרופאים אמרו שזה בגלל העדשות. שהיא צריכה לפחות חודש ללכת בלי עדשות ולהחליף את העדשות שיש לה בגלל שהחומר התבלה והוא גורם לה לדלקות. אבל היא אומרת שהיא לא רוצה שיראו אותה עם משקפיים, אז היא ממשיכה ללכת עם העדשות ולסבול). לבסוף מתוך 15 איש לארוחת ערב חג התיישבו רק 7. היה שקט ואינטימי, והתאים לנו מאוד. ההורים שלי היו הרוסים מכל הבלגן שהיה להם בחנות חמישי ושישי. ואני הייתי הרוסה מכל השבוע. גם לעבוד במשרד כל יום 9 שעות וגם להכין את הבית שלי, ולעזור לאימי לחג. אחרי שבעלי דיבר עם חמותי , והוא הבין שהם לא יגיעו לארוחת ערב. הוא ביקש ממנה להתקשר ולהגיד לאמא שלי שהם לא מגיעים. אמא שלי התקשרה באופן אישי להזמין אותם, המעט שחמותי יכולה לעשות, זה להתקשר באופן אישי ולהסביר שלא יגיעו. בעלי גם אמר לי שבגלל שהם לא מגיעים להורים שלי, הוא רוצה ללכת אליהם יום אחד לארוחת צהריים. נכון שהיא לא הזמינה, אבל הוא אומר שהוא כבר למד להכיר את אמא שלו, ואם היא לא תזמין אותנו, הוא יזמין את עצמו לחג. הוא רק ביקש ממני להחליט באיזה יום אני מעדיפה ללכת אליה ולא ללכת להורים שלי. יום ראשון בצהריים או שבת בצהריים. אמרתי לו שבת בצהריים. והוא קבע עם אמא שלו שאנחנו נבוא לצהריים אצלה. יש לציין שלא התרגשתי במיוחד מהידיעה, אבל ידעתי שאם אני רוצה להמנע מעימותים בערב החג, עליי להסכים עימו. הוא התקשר לאמא שלו ואמר לה שאנחנו באים לצהריים למחרת, ושהיא לא צריכה להכין משהו מיוחד. למחרת בבוקר הרגשתי פשוט נורא. כל הגוף כאב לי ולא יכולתי לקום כשהילדים התעוררו. אמרתי להם שידליקו את הטלווזיה ועוד מעט נקום. היה לי חום ולא יכולתי להרים את הראש מעל המיטה. בעלי החליט ללכת לבד עם הילדים ואמר לי להישאר לנוח. ואני כל כך שמחתי שהוא לא התעקש שאלך איתם לחמותי. גם לא התחשק לי ללכת לשם, וגם הרגשתי נורא. ישנתי כמעט כל היום. כבר ציפיתי שהוא יעשה לי "צרות" ללכת למחרת להורים שלי (שהזמינו את ההורים של אישתו של אחי ואת אחיה). אבל להפתעתי לא היו בעיות בכלל, ואפילו העברנו את הזמן בנעימים. היתכן שבעלי מבין עם מי יש לו עסק? האם הוא מבין שאמא שלו באמת התכוונה לכך שהיא לא רוצה לראות אותי בבית שלה יותר? לפני שנתיים לא היה מצב כזה שלא אלך לאמא שלו בלי מריבה מצידו, ואם לא הייתי הולכת הוא היה עושה לי קטע דומה עם המשפחה שלי. אני לא מעוניינת בניתוח המצב, אני רק שמחה שהמצב הוא ככה. אני רק חייבת לספר לכם שהבן שלי כבר התחיל להבין מי זאת סבתא שלו. בנובמבר יש לו יום הולדת 5. בעלי אמר לחמותי שעכשיו יש מבצעים ב-TOYS R US שכדאי לנצל ולקנות לו כבר עכשיו ליום ההולדת (כלומר, לקנות עכשיו ולשמור עד ליום ההולדת שלו). חמותי באה לבן שלי ואמרה לו : "עוד מעט יש לך יום הולדת. אני אקח אותך לחנות צעצועים ואתה תבחר מה שאתה רוצה." שהם הגיעו הביתה הבת הגדולה שלי באה ואמרה לי : "סבתא אמרה ליוני שעוד מעט יש לו יום הולדת והיא תיקח אותו לקנות מה שהוא רוצה. גם לי יש יום הולדת עוד מעט (ינואר) למה אותי היא לא לוקחת?" ואז הבן שלי אמר לבת: "את לא צריכה לבכות. את תראי שבסוף היא לא תיקח אותי לקנות מתנה וגם לא תביא לי מתנה. כל שנה היא אומרת לנו את זה ובסוף לא מביאה לנו כלום". הם אוהבים אותה, מעריכים אותה, אבל יודעים שהיא לא מקיימת הבטחות.