רציתי לספר לכן על ספר (ארוך!)

[אחת ושניים]

הייתי מסכמת את החטא של אינדיכובה

לא שהוא עיצבן אותי
להיפך, במשך רוב הקריאה הייתי פשוט מרותקת. רק בפרקים האחרונים, שכולם שיר הלל למיץ דשא (או מה שזה היה) ולחנות הניו אייג' שבה היא קונה את הספרים שהיא קוראת באמצע הלילה באמבטיה, התחלתי להרגיש אי-נעימות מסוימת, שלא הפריעה לקתרזיס שלי כשהיא קיבלה את התשובה החיובית. מה שבאמת קלקל לי היה זה שגיליתי כבדרך אגב, שהגברת התחילה להעביר סדנאות self-help, בהתחלה במפגשים של Resolve (עמותת מטופלי הפריון האמריקנית) ואח"כ לבד. לענייננו- אני חושבת שהעלית כאן כמה זוויות מעניינות שמאזנות את נקודת המוצא שלי לדיון. למשל, לגבי העניין של "לעשות לימונדה" - את כמובן צודקת, ואין לי ספק שזה דבר שהיא התכוונה אליו, רק שהיה עוזר אילולא היא הייתה מייחסת את המסע להכנת הלימונדה כמשהו שהיה נשלל ממנה אם הייתה הולכת על תרומת ביצית, למשל. לגבי ה"קשקושים הפוסט-מודרניים" וזבל הסוסים - זה נכון שבמשך רוב הספר הנימה שלה די מאופקת, אבל לקראת הסוף (בפרק הסיום, אם אני לא טועה) היא מתבטאת בצורה די חריפה ואומרת משהו כמו "אף רופא לא יגיד לכם שכדי להשיג את המטרה שלכם קודם כל צריך להבריא את הגוף, ואני ההוכחה". וזה לא מדויק שאף רופא לא הסכים לטפל בה. היה רופא שאמר לה שאם ה-FSH שלה ירד מתחת ל-25, שתבוא לעשות מחזור של פרגונל, וכשזה קרה, היא החליטה לא ללכת על זה. ולגבי עניין הכהונה ואחריות המכהנים - אני חושבת שחלק מהמסר של אינדיכובה הוא - תשכחו מהקוסמים (ואני מסכימה איתך שהפרק Off to see the wizard צריך להכנס לפנתיאון!), בין אם הם רופאים שמנהלים מחלקות, ובין אם הם שמאנים מדרום מזרח אסיה. הבעיה היא המלכוד הקלאסי של שעתוק דגמים: הראשון אולי מקורי, אבל אלה שבאים אחריו באופן בלתי נמנע יפתחו איזשהו פס יצור. לי אישית זה מזכיר את "יצורי התעתוע" בסולאריס של סטניסלב לם: כשמנסים ליצור מחדש איזושהי יצירה חד-פעמית, באופן בלתי נמנע מצליחים רק לחקות את החיצוניות,בלי הרוח והתוכן, כמו שאלתור ג'ז גאוני ששמענו אתמול ועכשיו אנחנו מנסים לחזור עליו בבית הופך להיות נוקשה וחסר חיים בדיוק כמו לנגן קנטטה מהתווים. באותו אופן, אינדיכובה אינה יכולה שלא להפוך בעצמה למודל, ולדעתי היא גם די נהנית מזה. היא מרגישה שהיא עלתה על משהו, וחשוב לה שהדבר הזה יהיה זמין לכמה שיותר אנשים. בזה אין שום דבר פסול, רק שההכללות שאליהן היא נסחפת הופכות אותה לעוד אקזמפלר של התופעה שנגדה היא מתריעה. האם זה ניתן למניעה? אני לא יודעת. בכל מקרה, אני חושבת שמה שכתבת היה מרתק ומעשיר, וכתמיד, אני נהנית להתפלמס איתך. עתליה

הייתי מסכמת את החטא של אינדיכובה
(או "אינדיצ'ובה?") במילה אחת - "היבריס". חטא הגאווה - אותו אחד שבגללו הפך קובי אלכסנדר מעוד ילד פלא הייטקי ישראלי לפושע נרדף בנימיביה. מישהו שהתחיל לעשות משהו טוב, אבל אז זה עלה לו לראש... ג'וליה היא חכמה, שנונה, מצחיקה ומקסימה. היא כתבה ספר רגיש, אופטימי ומקסים. אני רואה לפי מה שבנות כתבו כאן שנוצר הרושם כאילו מדובר בספר נוסחה, בסגנון "אם תעשי X תכנסי להריון", וזה פשוט סילוף עובדתי. זה שהיא נגועה בסובייקטיביות מסויימת בכל הנוגע לתובנותיה ממסעות הפריון האישיים שלה, טוב, נו, גם את ואני קצת אשמות בזה, לא? אז איפה היא אולי חצתה את הקו בכל זאת? במקום בו היא סיימה לכתוב את הסיפור המרגש שלה, שיצא מהלב ונכנס (מן הסתם) להרבה לבבות - והחליטה להפוך את הסייח התמים שלה לעוד סוס מירוצים עליו תדהר במירוץ הסגידה להון, שבא לידי ביטוי ב"סדנאות", במידה ואלו אכן הפכו למטה לחמה. אני לא יודעת עד כמה ציני העניין הזה נהיה - קשה קצת להסיק מהספר, לדעתי. אם באמת היא הפכה את סיפורה למוצר, commodity - אז אכן בוז לה. אצלי על המדף הספר שלה נותר בגריסתו התמימה, המשעשעת והמרגשת - אבל אולי זה בגלל שזה מה שאני בחרתי לעשות איתו... גם אני נהניתי מאוד לקרוא את דברייך, והקטע עם הג'אז בכלל חירמן אותי (את יודעת מה עובד עלי, הא?)

 

[עתליה3 המקורית]

מסכימה איתך, וזה חטא מאוד רציני

הייתי מסכמת את החטא של אינדיכובה
(או "אינדיצ'ובה?") במילה אחת - "היבריס". חטא הגאווה - אותו אחד שבגללו הפך קובי אלכסנדר מעוד ילד פלא הייטקי ישראלי לפושע נרדף בנימיביה. מישהו שהתחיל לעשות משהו טוב, אבל אז זה עלה לו לראש... ג'וליה היא חכמה, שנונה, מצחיקה ומקסימה. היא כתבה ספר רגיש, אופטימי ומקסים. אני רואה לפי מה שבנות כתבו כאן שנוצר הרושם כאילו מדובר בספר נוסחה, בסגנון "אם תעשי X תכנסי להריון", וזה פשוט סילוף עובדתי. זה שהיא נגועה בסובייקטיביות מסויימת בכל הנוגע לתובנותיה ממסעות הפריון האישיים שלה, טוב, נו, גם את ואני קצת אשמות בזה, לא? אז איפה היא אולי חצתה את הקו בכל זאת? במקום בו היא סיימה לכתוב את הסיפור המרגש שלה, שיצא מהלב ונכנס (מן הסתם) להרבה לבבות - והחליטה להפוך את הסייח התמים שלה לעוד סוס מירוצים עליו תדהר במירוץ הסגידה להון, שבא לידי ביטוי ב"סדנאות", במידה ואלו אכן הפכו למטה לחמה. אני לא יודעת עד כמה ציני העניין הזה נהיה - קשה קצת להסיק מהספר, לדעתי. אם באמת היא הפכה את סיפורה למוצר, commodity - אז אכן בוז לה. אצלי על המדף הספר שלה נותר בגריסתו התמימה, המשעשעת והמרגשת - אבל אולי זה בגלל שזה מה שאני בחרתי לעשות איתו... גם אני נהניתי מאוד לקרוא את דברייך, והקטע עם הג'אז בכלל חירמן אותי (את יודעת מה עובד עלי, הא?)

מסכימה איתך, וזה חטא מאוד רציני
את יודעת שבהגות הנוצרית של ימה"ב, חטא הגאווה היה אחד החטאים החמורים ביותר? אגב, משעשע לציין שתת-ז'אנר של הגאווה, לפי התיאולוגים הקתוליים, הוא המלנכוליה, שנחשבת לחטא הטיפוסי לאינטלקטואלים... מזכיר לך משהו?

ולגבי הג'אז - כן, מודה בהכנעה, עשיתי את זה בכוונה.

עתליה

 

[אחת ושניים]

את רומזת משהו?../images/Emo12.gif

מסכימה איתך, וזה חטא מאוד רציני
את יודעת שבהגות הנוצרית של ימה"ב, חטא הגאווה היה אחד החטאים החמורים ביותר? אגב, משעשע לציין שתת-ז'אנר של הגאווה, לפי התיאולוגים הקתוליים, הוא המלנכוליה, שנחשבת לחטא הטיפוסי לאינטלקטואלים... מזכיר לך משהו?

ולגבי הג'אז - כן, מודה בהכנעה, עשיתי את זה בכוונה.

עתליה

את רומזת משהו?

טוב, אני לא קאתולית!

ולגבי חטא הגאווה, לא רק בימי הביניים, כי אם עד עצם היום הזה, מביא חטא הגאווה בעקביות להתרסקויות המפוארות ביותר של ענקים בכל תחומי החיים. ואני מוכרחה לציין שאני שואבת מדי פעם הנאה סאדיסטית מלקרוא בעתון על סיפורי התרסקות כאלה (במיוחד של פוליטיקאים ובעלי הון. ונשיאי מדינת ישראל עם שכל רך מדי ו=%^$ קשה מדי. טוב, אני אעצור כאן).

 

[עתליה3 המקורית]

האם על ראש הגנב בוער הכובע?...

את רומזת משהו?

טוב, אני לא קאתולית!

ולגבי חטא הגאווה, לא רק בימי הביניים, כי אם עד עצם היום הזה, מביא חטא הגאווה בעקביות להתרסקויות המפוארות ביותר של ענקים בכל תחומי החיים. ואני מוכרחה לציין שאני שואבת מדי פעם הנאה סאדיסטית מלקרוא בעתון על סיפורי התרסקות כאלה (במיוחד של פוליטיקאים ובעלי הון. ונשיאי מדינת ישראל עם שכל רך מדי ו=%^$ קשה מדי. טוב, אני אעצור כאן).

האם על ראש הגנב בוער הכובע?...
סתם, סתם, אני צוחקת. אם מישהו בינינו חוטא במלנכוליה הרי שזו בלי ספק אני. ואגב, מבעלי ההשכלה המשפטית שבינינו הייתי מצפה לנצור את לשונם בנושאי סוב-יודיצה!!

עתליה

 

[אחת ושניים]

הפכת אותי לעיתונאית?../images/Emo6.gif

האם על ראש הגנב בוער הכובע?...
סתם, סתם, אני צוחקת. אם מישהו בינינו חוטא במלנכוליה הרי שזו בלי ספק אני. ואגב, מבעלי ההשכלה המשפטית שבינינו הייתי מצפה לנצור את לשונם בנושאי סוב-יודיצה!!

עתליה

הפכת אותי לעיתונאית?

זה אמנם מצוי אי-שם בעברי הצבאי, אבל אני חושבת שאת היית בחיתולים באותה תקופה, אז זה בטח לא נחשב

 

[קנגה רו]

בוקר טוב -

רציתי לספר לכן על ספר (ארוך!)
זה ספר מאת ג'וליה אינדיכובה, אמריקנית ממוצא סלובקי, שנקרא Inconceivable. פירוש השם הוא משחק מלים - גם "כזו שלא יכולה להרות" וגם "בלתי נתפס" או "לא יעלה על הדעת". זה ספר די מפורסם בקרב מאותגרות הפריון בארה"ב, אבל אני לא יודעת כמה מכן מכירות אותו, אז אני אספר בקצרה את תוכנו: המחברת היא אישה בת 42 שמנסה להרות בשנית לאחר לידת בתה הראשונה, ו-אופס! מסתבר שה-FSH שלה מרקיע שחקים. היא הולכת לרופאים הבכירים ביותר שלא נותנים לה תקווה ומפנים אותה לתרומת ביצית. היא מנסה להיעזר ברפואה הסינית וגם שם לא מקבלת תשובות שמספקות אותה. הגישה של הרופאים כלפיה מרגיזה אותה בפסקנותה, והיא מתחילה לחפש דרכים לנקות את הגוף מרעלים ולשפר את האנרגיה ע"י תזונה נכונה, יוגה, דמיון מודרך וכד', מתוך מחשבה שהגוף והנפש שלה צריכים להיות נקיים ונמרצים כדי לקלוט הריון, וראו זה פלא - בהדרגה היא עוברת מעין תהליך של "התחדשות נעורים", מרגישה ונראית הרבה יותר טוב, ה-FSH שלה יורד (אם כי לא לרמה שמאפשרת טיפול), וכמובן - נקלטת להריון ספונטני לחלוטין מביצית שלה ויולדת עוד בת. Next thing you know, היא הופכת למעין גורו מקומית ומעבירה סדנאות על השיטה שלה למאותגרות פריון ו"סתם" אנשים שלא ממש מאמינים ברפואה המערבית. סיימתי לקרוא את הספר הזה בתחושה מאוד אמביוולנטית. כל עוד שהיה מדובר רק על הסיפור האישי שלה, הייתי מרותקת (היא כותבת בצורה שנונה וסוחפת), ומלאת הערכה כלפיה על כך שהלכה עם מה שהאמינה, ובדרך גם הרוויחה הריון ספונטני. אבל כשהיא התחילה להביא סיפורים של זוגות אחרים שבדרך נס פתרו את הבעיות שלהם ע"י self-help, זה התחיל להשמע לי כמו הטפה מסיונרית. היו כמה דברים שהרגיזו אותי.

קודם כל, אני חושבת שברפואה בכלל ובתחום הפוריות בפרט, יש תעשיית ענק של אשליות. אני לא אומרת שכל מי שמציע טיפול אלטרנטיבי הוא שרלטן, ממש לא. אני רק אומרת שהפגיעוּת של אנשים שנמצאים בתוך זה גורמת להם להשקיע זמן, כסף ותקוות בדברים שלא תמיד מקדמים אותם. גם כאן אפשר כמובן להעלות שאלות - מי קובע מה מקדם? רק מה שמביא תוצאות? ואם טיפול או גישה מסוימת גורמים למטופלת להאמין ולתפקד טוב יותר, אולי זה עוזר? אבל מה בקשר לשיטות וגישות שגורמים למטופלת לזנוח את הרפואה הקונבנציונלית?

נורא מרגיזה אותי גם הגישה הזו שאומרת "בעיות פריון הן פונקציה של דברים לא סגורים אצל הבנאדם, ושל אורח חיים לא נכון. אילו לא היינו מתעצלים, והיינו חיים לפי הטבע, כולנו היינו בבריאות מושלמת". בעיניי זו כבר ממש דמגוגיה, השלכה של רגשות האשם הפוסט-מודרניים שלנו על תחום הפוריות. אני חושבת שיש מספיק צער בעולם גם בלי הרציונליזציות העלובות האלה. מצד שני, מישהו יכול לבוא ולטעון שהחשיבה הזו מאפשרת למטופל/ת עשייה, ומכאן גם איזושהי תחושה של שליטה בחיים שלו/ה.

ושיא השיאים - רציונליזציות כמו "אילו הייתי עושה טיפולים, לא הייתי לומדת לקח חשוב על הגוף שלי ועל עצמי". בחייכם!!

יש כאן *מישהי* שבמהלך הטיפולים שלה לא הרגישה שהיא לומדת משהו בדרך הזו, שהיא סוגרת דברים עם עצמה ומפיקה לקחים? טיפולי פוריות, לצערנו, זה לא איזשהו highway לעצלנים, שחוסך לך את "פקקי התנועה" של האנשים הרגילים שעובדים קשה... אותי זה הרגיז.

אז זהו, רציתי לשתף אתכן במחשבות שהיו לי בעניין, ואשמח לשמוע את דעתכן לגבי השאלות הנ"ל והאופן שבו הן מוצגות ונפתרות באמצעי התקשורת מדי פעם. וכמובן - תודה לאחת ושניים על שהשאילה לי את הספר

עתליה

בוקר טוב -
אני אורחת אצלכן בפורום. אורחת שפוסעת בין הטיפות. בקצרה עלינו - היינו מאותגרי פוריות "לייט" שייכים לקבוצה המאוד פפולרית של "הלא מוסברים". בשעה טובה ובמזל, אנחנו נפעמים בימים אלו מגורה קטנה שהצטרפה לגן החיות שלנו ועשתה לנו "סדר" בחיים. פוסעים בין הטיפות הרגילות של מי שהפכו להורים בפעם הראשונה, בנתיים מורידים את הראש כדי לא להפגע מהריקושטים הרגילים של החיים ומאושרים עד הגג. המשפט האלמותי - "בעיות XXX הן פונקציה של דברים לא סגורים אצל הבנאדם, ושל אורח חיים לא נכון. אילו לא היינו מתעצלים, והיינו חיים לפי הטבע, כולנו היינו בבריאות מושלמת". מתנגן כמעט בכל הקשר מפי הגוריים של ה"רפואה הלא קונבנציונאלית. ולטעמי מטעה ומנסה להציע פיתרון אינסטנ לבעיות קשות מנשוא. ואותי אישית מטריף בכל פעם מחדש. יש להפריד כוחות - אם נדמה למישהו כי הוא חי לא נכון, והאופן בו הוא חי משבש לו תוכניות, אנרגיות או פוגע בו בצורה כזו או אחרת - סבבה. הנה תשנה. זו הדמנות. אבל אם נדמה למישהו כי ברגע שהוא יתחיל לאכול אוכל של תוכים, ישנה את שמו מ"ג'ורג'" ל"ברכת הירח" ופעם בחודש יסע לרקוד עירום לאור ירח על פסגת הר כדי להתמזג עם היקום - אם נדמה למישהו כי ברגע הזה חייו ישתנו מקצה לקצה ומהגולם שהוא היה יבקע פרפר צעיר בריא ורענן - אז נדמה לי כי צפויה לו אכזבה. מה עוד בל נשכח כי פרפרים חיים חיים תקופה קצרה מאוד. פעם אמר לי פרופ' מכובד ומוערך שחוקר פוריות כבר הרבה זמן, גם מההבט הגופני וגם מההבט הנפשי שרב הנסתר על הגלוי. בכל פעם כי נדמה שמישהו גילה תגלית מדהימה, התגלית מאששת טיפול מסויים ושוללת שלוה אחרים. אבל מה? שלושת האחרים עד לאותו הרגע הביאו לתוצאות טובות בשטח. איך הוא אמר? בעיות פוריות זה שם כולל מאוד למליון ואחת סיבות שמאמללות מליונים של בני אדם. לצערי - אין תשובת פלא. אין פיתרון אחד ויחיד שעובד על כולם. מה יש? יש קרש בין גוף לנפש. זה כבר ידוע. אז אם מישהי מצאה את הדרך שלה לקשר בין השניים ולעשות בינהם סולחה - אשר וטוב לה. לכי ותסבירי לה שההיסטוריה הרפואית שלה זו לא בדיוק ההיסטוריה שלי... כל עוד היא כתבה את הסיפור שלה כסיפור של תקווה - יופי. אבל ברגע שהיא באה ואמרה לי בנחרצות "מה שעבד עלי יעבוד עליך" כדי לה מאוד שתיזהר. אני אישית אוטוטו יוצאת לקרב הבא. ולפעמים השד הקטן מתעורר בי וממש מעודד אותי לתבוע תביעות יצוגיות את כל הגורויים והמארשים שהבטיחו לי שאם רק אחיה חיים נטולי דאגה, אם אדע להשתלב עם העולם, אם אוכל לוותר על הפן הגשמי שלי כל הבעיות שלי יפתרו. ואם זה לא יצליח אפשר להתלונן להנהלה? כן יש קשר בין גוף לנפש ואפשר וצריך לעשות כל מה שכל אחת ואחת מאמינה שיעזור לה, יש כאלו שילכו ליוגה, יש כאלו שיתחילו לאכול אוכל של תוכים, יש כמוני שיטחנו סוכיורת גומי מול סדרות מתח ברטיות, אבל אישית זה "טיפול" תומך. כל אחת מאיתנו, ממש כמו אותה גברת, יודעת מה עושה לה נעימים. מה מרגיע אותה, מהמנחם. אותי למשל הרגיע לדעת. בתקופת הטיפולים הייתי אספנית אובססבית של "ידע". אבל אין "טיפןל אחד מנצח" הלואי והיה. ולגבי "מה למדתי"? קצרה היריעה. כל מי שעובר טיפול לומד. על עצמו, על בני הזוג, ל העולם סביבו. אני לא מכירה אף מאותגרת פוריות שנכנסה לטיפולים ויצאה אותו הדבר בדיוק. לומדים משהו על חוסן, על פגיעות, על זוגיות, על עצמך על העולם, רצון מטורף וממכר, על עצב, צער וכאב. על מי יכול ומי לא ייכול להתמוד איתם, לומדים משהו על לבד, על ביחד ועל חברות. נכנסים עם תמימות כזו נהדרת ולא מוערכת ויוצאים עם שערות לבנות, קמטים ואובדן. אובדן ימי התום.

 

[עתליה3 המקורית]

קנגה, כרגיל אין כמוך! ../images/Emo45.gif

בוקר טוב -
אני אורחת אצלכן בפורום. אורחת שפוסעת בין הטיפות. בקצרה עלינו - היינו מאותגרי פוריות "לייט" שייכים לקבוצה המאוד פפולרית של "הלא מוסברים". בשעה טובה ובמזל, אנחנו נפעמים בימים אלו מגורה קטנה שהצטרפה לגן החיות שלנו ועשתה לנו "סדר" בחיים. פוסעים בין הטיפות הרגילות של מי שהפכו להורים בפעם הראשונה, בנתיים מורידים את הראש כדי לא להפגע מהריקושטים הרגילים של החיים ומאושרים עד הגג. המשפט האלמותי - "בעיות XXX הן פונקציה של דברים לא סגורים אצל הבנאדם, ושל אורח חיים לא נכון. אילו לא היינו מתעצלים, והיינו חיים לפי הטבע, כולנו היינו בבריאות מושלמת". מתנגן כמעט בכל הקשר מפי הגוריים של ה"רפואה הלא קונבנציונאלית. ולטעמי מטעה ומנסה להציע פיתרון אינסטנ לבעיות קשות מנשוא. ואותי אישית מטריף בכל פעם מחדש. יש להפריד כוחות - אם נדמה למישהו כי הוא חי לא נכון, והאופן בו הוא חי משבש לו תוכניות, אנרגיות או פוגע בו בצורה כזו או אחרת - סבבה. הנה תשנה. זו הדמנות. אבל אם נדמה למישהו כי ברגע שהוא יתחיל לאכול אוכל של תוכים, ישנה את שמו מ"ג'ורג'" ל"ברכת הירח" ופעם בחודש יסע לרקוד עירום לאור ירח על פסגת הר כדי להתמזג עם היקום - אם נדמה למישהו כי ברגע הזה חייו ישתנו מקצה לקצה ומהגולם שהוא היה יבקע פרפר צעיר בריא ורענן - אז נדמה לי כי צפויה לו אכזבה. מה עוד בל נשכח כי פרפרים חיים חיים תקופה קצרה מאוד. פעם אמר לי פרופ' מכובד ומוערך שחוקר פוריות כבר הרבה זמן, גם מההבט הגופני וגם מההבט הנפשי שרב הנסתר על הגלוי. בכל פעם כי נדמה שמישהו גילה תגלית מדהימה, התגלית מאששת טיפול מסויים ושוללת שלוה אחרים. אבל מה? שלושת האחרים עד לאותו הרגע הביאו לתוצאות טובות בשטח. איך הוא אמר? בעיות פוריות זה שם כולל מאוד למליון ואחת סיבות שמאמללות מליונים של בני אדם. לצערי - אין תשובת פלא. אין פיתרון אחד ויחיד שעובד על כולם. מה יש? יש קרש בין גוף לנפש. זה כבר ידוע. אז אם מישהי מצאה את הדרך שלה לקשר בין השניים ולעשות בינהם סולחה - אשר וטוב לה. לכי ותסבירי לה שההיסטוריה הרפואית שלה זו לא בדיוק ההיסטוריה שלי... כל עוד היא כתבה את הסיפור שלה כסיפור של תקווה - יופי. אבל ברגע שהיא באה ואמרה לי בנחרצות "מה שעבד עלי יעבוד עליך" כדי לה מאוד שתיזהר. אני אישית אוטוטו יוצאת לקרב הבא. ולפעמים השד הקטן מתעורר בי וממש מעודד אותי לתבוע תביעות יצוגיות את כל הגורויים והמארשים שהבטיחו לי שאם רק אחיה חיים נטולי דאגה, אם אדע להשתלב עם העולם, אם אוכל לוותר על הפן הגשמי שלי כל הבעיות שלי יפתרו. ואם זה לא יצליח אפשר להתלונן להנהלה? כן יש קשר בין גוף לנפש ואפשר וצריך לעשות כל מה שכל אחת ואחת מאמינה שיעזור לה, יש כאלו שילכו ליוגה, יש כאלו שיתחילו לאכול אוכל של תוכים, יש כמוני שיטחנו סוכיורת גומי מול סדרות מתח ברטיות, אבל אישית זה "טיפול" תומך. כל אחת מאיתנו, ממש כמו אותה גברת, יודעת מה עושה לה נעימים. מה מרגיע אותה, מהמנחם. אותי למשל הרגיע לדעת. בתקופת הטיפולים הייתי אספנית אובססבית של "ידע". אבל אין "טיפןל אחד מנצח" הלואי והיה. ולגבי "מה למדתי"? קצרה היריעה. כל מי שעובר טיפול לומד. על עצמו, על בני הזוג, ל העולם סביבו. אני לא מכירה אף מאותגרת פוריות שנכנסה לטיפולים ויצאה אותו הדבר בדיוק. לומדים משהו על חוסן, על פגיעות, על זוגיות, על עצמך על העולם, רצון מטורף וממכר, על עצב, צער וכאב. על מי יכול ומי לא ייכול להתמוד איתם, לומדים משהו על לבד, על ביחד ועל חברות. נכנסים עם תמימות כזו נהדרת ולא מוערכת ויוצאים עם שערות לבנות, קמטים ואובדן. אובדן ימי התום.

קנגה, כרגיל אין כמוך!

כמה היטבת לעשות סדר ולהבחין בין הלגיטימי והמקומם, ולמפות את הרטוריקה שמסמנת את הקו הדקיק בין השניים. וכמה יפה סיכמת את הלקחים שכל אחת לומדת, כל אחת בדרכה ובקנה המידה שלה. אני מודה לך על שהצטרפת לדיון שלנו, ואם יותר לי, אני מזמינה אותך להישאר איתנו כשתצאי לקרב הבא... עתליה

 

[d2005b]

הדמעות זולגות מעצמן מהשורה האחרונה

בוקר טוב -
אני אורחת אצלכן בפורום. אורחת שפוסעת בין הטיפות. בקצרה עלינו - היינו מאותגרי פוריות "לייט" שייכים לקבוצה המאוד פפולרית של "הלא מוסברים". בשעה טובה ובמזל, אנחנו נפעמים בימים אלו מגורה קטנה שהצטרפה לגן החיות שלנו ועשתה לנו "סדר" בחיים. פוסעים בין הטיפות הרגילות של מי שהפכו להורים בפעם הראשונה, בנתיים מורידים את הראש כדי לא להפגע מהריקושטים הרגילים של החיים ומאושרים עד הגג. המשפט האלמותי - "בעיות XXX הן פונקציה של דברים לא סגורים אצל הבנאדם, ושל אורח חיים לא נכון. אילו לא היינו מתעצלים, והיינו חיים לפי הטבע, כולנו היינו בבריאות מושלמת". מתנגן כמעט בכל הקשר מפי הגוריים של ה"רפואה הלא קונבנציונאלית. ולטעמי מטעה ומנסה להציע פיתרון אינסטנ לבעיות קשות מנשוא. ואותי אישית מטריף בכל פעם מחדש. יש להפריד כוחות - אם נדמה למישהו כי הוא חי לא נכון, והאופן בו הוא חי משבש לו תוכניות, אנרגיות או פוגע בו בצורה כזו או אחרת - סבבה. הנה תשנה. זו הדמנות. אבל אם נדמה למישהו כי ברגע שהוא יתחיל לאכול אוכל של תוכים, ישנה את שמו מ"ג'ורג'" ל"ברכת הירח" ופעם בחודש יסע לרקוד עירום לאור ירח על פסגת הר כדי להתמזג עם היקום - אם נדמה למישהו כי ברגע הזה חייו ישתנו מקצה לקצה ומהגולם שהוא היה יבקע פרפר צעיר בריא ורענן - אז נדמה לי כי צפויה לו אכזבה. מה עוד בל נשכח כי פרפרים חיים חיים תקופה קצרה מאוד. פעם אמר לי פרופ' מכובד ומוערך שחוקר פוריות כבר הרבה זמן, גם מההבט הגופני וגם מההבט הנפשי שרב הנסתר על הגלוי. בכל פעם כי נדמה שמישהו גילה תגלית מדהימה, התגלית מאששת טיפול מסויים ושוללת שלוה אחרים. אבל מה? שלושת האחרים עד לאותו הרגע הביאו לתוצאות טובות בשטח. איך הוא אמר? בעיות פוריות זה שם כולל מאוד למליון ואחת סיבות שמאמללות מליונים של בני אדם. לצערי - אין תשובת פלא. אין פיתרון אחד ויחיד שעובד על כולם. מה יש? יש קרש בין גוף לנפש. זה כבר ידוע. אז אם מישהי מצאה את הדרך שלה לקשר בין השניים ולעשות בינהם סולחה - אשר וטוב לה. לכי ותסבירי לה שההיסטוריה הרפואית שלה זו לא בדיוק ההיסטוריה שלי... כל עוד היא כתבה את הסיפור שלה כסיפור של תקווה - יופי. אבל ברגע שהיא באה ואמרה לי בנחרצות "מה שעבד עלי יעבוד עליך" כדי לה מאוד שתיזהר. אני אישית אוטוטו יוצאת לקרב הבא. ולפעמים השד הקטן מתעורר בי וממש מעודד אותי לתבוע תביעות יצוגיות את כל הגורויים והמארשים שהבטיחו לי שאם רק אחיה חיים נטולי דאגה, אם אדע להשתלב עם העולם, אם אוכל לוותר על הפן הגשמי שלי כל הבעיות שלי יפתרו. ואם זה לא יצליח אפשר להתלונן להנהלה? כן יש קשר בין גוף לנפש ואפשר וצריך לעשות כל מה שכל אחת ואחת מאמינה שיעזור לה, יש כאלו שילכו ליוגה, יש כאלו שיתחילו לאכול אוכל של תוכים, יש כמוני שיטחנו סוכיורת גומי מול סדרות מתח ברטיות, אבל אישית זה "טיפול" תומך. כל אחת מאיתנו, ממש כמו אותה גברת, יודעת מה עושה לה נעימים. מה מרגיע אותה, מהמנחם. אותי למשל הרגיע לדעת. בתקופת הטיפולים הייתי אספנית אובססבית של "ידע". אבל אין "טיפןל אחד מנצח" הלואי והיה. ולגבי "מה למדתי"? קצרה היריעה. כל מי שעובר טיפול לומד. על עצמו, על בני הזוג, ל העולם סביבו. אני לא מכירה אף מאותגרת פוריות שנכנסה לטיפולים ויצאה אותו הדבר בדיוק. לומדים משהו על חוסן, על פגיעות, על זוגיות, על עצמך על העולם, רצון מטורף וממכר, על עצב, צער וכאב. על מי יכול ומי לא ייכול להתמוד איתם, לומדים משהו על לבד, על ביחד ועל חברות. נכנסים עם תמימות כזו נהדרת ולא מוערכת ויוצאים עם שערות לבנות, קמטים ואובדן. אובדן ימי התום.

הדמעות זולגות מעצמן מהשורה האחרונה
אכן שינוי גדול עבר עלי, אובדן מי שהיתי ואובדן התמימות ריגשת אותי מאוד.

 

[עידולינה]

הוזמנתי באופן אישי וחגיגי לדיון

רציתי לספר לכן על ספר (ארוך!)
זה ספר מאת ג'וליה אינדיכובה, אמריקנית ממוצא סלובקי, שנקרא Inconceivable. פירוש השם הוא משחק מלים - גם "כזו שלא יכולה להרות" וגם "בלתי נתפס" או "לא יעלה על הדעת". זה ספר די מפורסם בקרב מאותגרות הפריון בארה"ב, אבל אני לא יודעת כמה מכן מכירות אותו, אז אני אספר בקצרה את תוכנו: המחברת היא אישה בת 42 שמנסה להרות בשנית לאחר לידת בתה הראשונה, ו-אופס! מסתבר שה-FSH שלה מרקיע שחקים. היא הולכת לרופאים הבכירים ביותר שלא נותנים לה תקווה ומפנים אותה לתרומת ביצית. היא מנסה להיעזר ברפואה הסינית וגם שם לא מקבלת תשובות שמספקות אותה. הגישה של הרופאים כלפיה מרגיזה אותה בפסקנותה, והיא מתחילה לחפש דרכים לנקות את הגוף מרעלים ולשפר את האנרגיה ע"י תזונה נכונה, יוגה, דמיון מודרך וכד', מתוך מחשבה שהגוף והנפש שלה צריכים להיות נקיים ונמרצים כדי לקלוט הריון, וראו זה פלא - בהדרגה היא עוברת מעין תהליך של "התחדשות נעורים", מרגישה ונראית הרבה יותר טוב, ה-FSH שלה יורד (אם כי לא לרמה שמאפשרת טיפול), וכמובן - נקלטת להריון ספונטני לחלוטין מביצית שלה ויולדת עוד בת. Next thing you know, היא הופכת למעין גורו מקומית ומעבירה סדנאות על השיטה שלה למאותגרות פריון ו"סתם" אנשים שלא ממש מאמינים ברפואה המערבית. סיימתי לקרוא את הספר הזה בתחושה מאוד אמביוולנטית. כל עוד שהיה מדובר רק על הסיפור האישי שלה, הייתי מרותקת (היא כותבת בצורה שנונה וסוחפת), ומלאת הערכה כלפיה על כך שהלכה עם מה שהאמינה, ובדרך גם הרוויחה הריון ספונטני. אבל כשהיא התחילה להביא סיפורים של זוגות אחרים שבדרך נס פתרו את הבעיות שלהם ע"י self-help, זה התחיל להשמע לי כמו הטפה מסיונרית. היו כמה דברים שהרגיזו אותי.

קודם כל, אני חושבת שברפואה בכלל ובתחום הפוריות בפרט, יש תעשיית ענק של אשליות. אני לא אומרת שכל מי שמציע טיפול אלטרנטיבי הוא שרלטן, ממש לא. אני רק אומרת שהפגיעוּת של אנשים שנמצאים בתוך זה גורמת להם להשקיע זמן, כסף ותקוות בדברים שלא תמיד מקדמים אותם. גם כאן אפשר כמובן להעלות שאלות - מי קובע מה מקדם? רק מה שמביא תוצאות? ואם טיפול או גישה מסוימת גורמים למטופלת להאמין ולתפקד טוב יותר, אולי זה עוזר? אבל מה בקשר לשיטות וגישות שגורמים למטופלת לזנוח את הרפואה הקונבנציונלית?

נורא מרגיזה אותי גם הגישה הזו שאומרת "בעיות פריון הן פונקציה של דברים לא סגורים אצל הבנאדם, ושל אורח חיים לא נכון. אילו לא היינו מתעצלים, והיינו חיים לפי הטבע, כולנו היינו בבריאות מושלמת". בעיניי זו כבר ממש דמגוגיה, השלכה של רגשות האשם הפוסט-מודרניים שלנו על תחום הפוריות. אני חושבת שיש מספיק צער בעולם גם בלי הרציונליזציות העלובות האלה. מצד שני, מישהו יכול לבוא ולטעון שהחשיבה הזו מאפשרת למטופל/ת עשייה, ומכאן גם איזושהי תחושה של שליטה בחיים שלו/ה.

ושיא השיאים - רציונליזציות כמו "אילו הייתי עושה טיפולים, לא הייתי לומדת לקח חשוב על הגוף שלי ועל עצמי". בחייכם!!

יש כאן *מישהי* שבמהלך הטיפולים שלה לא הרגישה שהיא לומדת משהו בדרך הזו, שהיא סוגרת דברים עם עצמה ומפיקה לקחים? טיפולי פוריות, לצערנו, זה לא איזשהו highway לעצלנים, שחוסך לך את "פקקי התנועה" של האנשים הרגילים שעובדים קשה... אותי זה הרגיז.

אז זהו, רציתי לשתף אתכן במחשבות שהיו לי בעניין, ואשמח לשמוע את דעתכן לגבי השאלות הנ"ל והאופן שבו הן מוצגות ונפתרות באמצעי התקשורת מדי פעם. וכמובן - תודה לאחת ושניים על שהשאילה לי את הספר

עתליה

הוזמנתי באופן אישי וחגיגי לדיון
ואני מצטערת מראש שאני לא מגיעה עם אג'נדה ברורה וחדה, עם המון תשובות חד משמעיות, כי פשוט אין לי כאלה. אז רק אציג את עצמי מאחר ואני לא משתתפת קבועה בפורום ואני גם לא בטיפולים כרגע וכמו שהלילות שלי נראים - אני גם לא אהיה יותר לעולם. אני עידולינה, בת 32, אמא של עידו ועלמה, תאומים בני שנה+ שנולדו לאחר 3 שנים של תלאות וייסורים, בעקבות ניתוח ישן שעברתי שהשאיר אותי עם שחלה וחצוצרה אחת, FSH פרובלמטי ביותר (למיטב זכרוני, הערכים נעו בין 20 ל- 50 ומשהו) אובני הריון לרוב, אחד מהם בשבוע מתקדם. גילוי נאות: הח"מ נעזרה בטיפולים "אלטרנטיבים" אשר כללו רפלקסולוגיה, דיאטה ודיקור, במקביל לטיפולים הקונסרבטיבים. (שלא לדבר על השתטחות על קברי צדיקים בעמוקה, התייעצות עם רבנים כאלה ואחרים ואפילו שמירת שבת אחת ועבור חילונית שיקסה, כופרת, אוכלת שרצים - זה לא ענין של מה בכך....) אז ככה, את ההריון הרביעי, אשר בסופו של דבר הוביל ללידתם של שני האינדיאנים שלי, עברתי לאחר שבחרתי להיעזר בשתי מטפלות אלטרנטיביות אשר מטפלות בשילוב של של רפלקסולוגיה, הומוטוקסיקולוגיה ורפואה סינית ושוב - לא זנחתי לרגע את הרפואה הקונוונציונלית, כי ללא חצוצרות (אחד אובדני ההריון הוביל לפרידה מהחצוצרה הנותרת) קצת קשה להכנס להריון ספונטני. מה אגיד ומה אומר? שנפלתי בפח של שרלתניות (שילמתי ה-מ-ו-ן כסף גם להן וגם לרופא הפרטי והמהולל שלי) או שמא מצאתי אלוהים חיים כאן בלב תל אביב? לא יודעת. יכול להיות שהסוף היה אותו סוף גם ללא התערבותם של המטפלות האלטרנטיביות. אינני יודעת, באמת שלא. אני מניחה שמה שמתאים לאחת לא תמיד יתאים לאחרת. ואולי לא, אולי זה לא מה שגרם לטיפול הזה להצליח אלא מקריות ולא יותר. לגבי כל הקשקוש הפסיכולוגי הזה, פעם כמעט שברתי על אמא שלי שולחן כשהיא אמרה לי "את רואה? אמרתי לך - ברגע שנרגעים קצת, זה מצליח" לאחר שסיפרתי לה על עוד חברה שעברה המון טיפולים, ילדה ילד ולאחר מכן נכנסה להריון ספונטני לחלוטין. אז אמא שלי חטפה על הראש וגם המלצה חמה לא לחזור על הדברים האלה בתור ביחידת ה- IVF למשל, אם חייה יקרים לה. שוב, צר לי שאין לי תשובות ברורות, לא חושבת שמשהו במהלך החיים שלי הוביל אותי לאיזשהו חסך או תובנה על החיים או על הגוף שלי ולכן עברתי 7 מדורי גיהנום על מנת להביא את הילדים האלה. אני כן יודעת שלכל אחד יש את "השק" שלו, את הבעיות מהקטנות עד לגדולות, כל אחד מקבל "מנה" של צרות - מנזילה בגג ועד למחלה כזו או אחרת וזה ה"שק" שלי.

 

[עידולינה]

המשך קצרצר:

הוזמנתי באופן אישי וחגיגי לדיון
ואני מצטערת מראש שאני לא מגיעה עם אג'נדה ברורה וחדה, עם המון תשובות חד משמעיות, כי פשוט אין לי כאלה. אז רק אציג את עצמי מאחר ואני לא משתתפת קבועה בפורום ואני גם לא בטיפולים כרגע וכמו שהלילות שלי נראים - אני גם לא אהיה יותר לעולם. אני עידולינה, בת 32, אמא של עידו ועלמה, תאומים בני שנה+ שנולדו לאחר 3 שנים של תלאות וייסורים, בעקבות ניתוח ישן שעברתי שהשאיר אותי עם שחלה וחצוצרה אחת, FSH פרובלמטי ביותר (למיטב זכרוני, הערכים נעו בין 20 ל- 50 ומשהו) אובני הריון לרוב, אחד מהם בשבוע מתקדם. גילוי נאות: הח"מ נעזרה בטיפולים "אלטרנטיבים" אשר כללו רפלקסולוגיה, דיאטה ודיקור, במקביל לטיפולים הקונסרבטיבים. (שלא לדבר על השתטחות על קברי צדיקים בעמוקה, התייעצות עם רבנים כאלה ואחרים ואפילו שמירת שבת אחת ועבור חילונית שיקסה, כופרת, אוכלת שרצים - זה לא ענין של מה בכך....) אז ככה, את ההריון הרביעי, אשר בסופו של דבר הוביל ללידתם של שני האינדיאנים שלי, עברתי לאחר שבחרתי להיעזר בשתי מטפלות אלטרנטיביות אשר מטפלות בשילוב של של רפלקסולוגיה, הומוטוקסיקולוגיה ורפואה סינית ושוב - לא זנחתי לרגע את הרפואה הקונוונציונלית, כי ללא חצוצרות (אחד אובדני ההריון הוביל לפרידה מהחצוצרה הנותרת) קצת קשה להכנס להריון ספונטני. מה אגיד ומה אומר? שנפלתי בפח של שרלתניות (שילמתי ה-מ-ו-ן כסף גם להן וגם לרופא הפרטי והמהולל שלי) או שמא מצאתי אלוהים חיים כאן בלב תל אביב? לא יודעת. יכול להיות שהסוף היה אותו סוף גם ללא התערבותם של המטפלות האלטרנטיביות. אינני יודעת, באמת שלא. אני מניחה שמה שמתאים לאחת לא תמיד יתאים לאחרת. ואולי לא, אולי זה לא מה שגרם לטיפול הזה להצליח אלא מקריות ולא יותר. לגבי כל הקשקוש הפסיכולוגי הזה, פעם כמעט שברתי על אמא שלי שולחן כשהיא אמרה לי "את רואה? אמרתי לך - ברגע שנרגעים קצת, זה מצליח" לאחר שסיפרתי לה על עוד חברה שעברה המון טיפולים, ילדה ילד ולאחר מכן נכנסה להריון ספונטני לחלוטין. אז אמא שלי חטפה על הראש וגם המלצה חמה לא לחזור על הדברים האלה בתור ביחידת ה- IVF למשל, אם חייה יקרים לה. שוב, צר לי שאין לי תשובות ברורות, לא חושבת שמשהו במהלך החיים שלי הוביל אותי לאיזשהו חסך או תובנה על החיים או על הגוף שלי ולכן עברתי 7 מדורי גיהנום על מנת להביא את הילדים האלה. אני כן יודעת שלכל אחד יש את "השק" שלו, את הבעיות מהקטנות עד לגדולות, כל אחד מקבל "מנה" של צרות - מנזילה בגג ועד למחלה כזו או אחרת וזה ה"שק" שלי.

המשך קצרצר:
אני לא חושבת שאני יותר מסכנה מכל אחת אחרת שהרתה מסקס סוער כשרק התחילה להשתעשע מהמחשבה על ילד. ממש לא. אולי אני חכמה היום, ללא ספק קל לי יותר היום להתמודד עם השאלות האלה, כי באותם רגעים, באותם אובדנים, היה לי קשה לא לרחם על עצמי. אני מאחלת לכל אחת ואחת מכן, להכנס להריון תקין וארוך ארוך.

 

[עתליה3 המקורית]

שמחה לראות אותך כאן ../images/Emo24.gif

המשך קצרצר:
אני לא חושבת שאני יותר מסכנה מכל אחת אחרת שהרתה מסקס סוער כשרק התחילה להשתעשע מהמחשבה על ילד. ממש לא. אולי אני חכמה היום, ללא ספק קל לי יותר היום להתמודד עם השאלות האלה, כי באותם רגעים, באותם אובדנים, היה לי קשה לא לרחם על עצמי. אני מאחלת לכל אחת ואחת מכן, להכנס להריון תקין וארוך ארוך.

שמחה לראות אותך כאן

ואל תדאגי, בבוא העת אני אתפוס מילה עם האינדיאנים, שיתנו לך לישון בלילה

אני חושבת שבמה שכתבת חידדת מאוד את מרכיב אי-הוודאות. בכל מה שקשור לטיפולים, אף אחד לא יודע מה בעצם מביא הצלחה או כשלון (כמו שקנגה כתבה), וזה חלק בלתי נפרד מהעניין. אני חושבת שבאיזשהו שלב זה גם מפסיק לעניין אותנו. חלקנו, לפחות, לא נותנות לעצמנו דין וחשבון, לא עוצרות כדי לבקר את המעשים השפויים והפחות שפויים שלנו, או את המניעים שלנו לעשות אותם, פשוט יורות לכל כיוון אפשרי, בתקווה שמשהו יפגע במטרה. אני חושבת שלחלק גדול מהמטופלות, באיזשהו שלב כבר אין אנרגיות לבחור להאמין באופן אקטיבי. אנחנו נעשות צרכניות של נסים, אבל זו צרכנות מהסוג הגרוע ביותר, שמערכת היחסים שעליה היא מבוססת היא מהרדודות ביותר שניתן להעלות על הדעת. באופן פרדוקסלי, דווקא התלות הזו ביצרני-נסים ובתעשיית האשליות עושה אותנו ציניות. מה שכתבת הביע את כל המציאות הזו, וזה נהדר שהדברים האלה מצאו ביטוי בדיון. וכמובן, תודה על האיחולים ועל המקום שממנו את שולחת אותם אלינו.

עתליה

 

[לי מ ו ר]

התובנות שלי

רציתי לספר לכן על ספר (ארוך!)
זה ספר מאת ג'וליה אינדיכובה, אמריקנית ממוצא סלובקי, שנקרא Inconceivable. פירוש השם הוא משחק מלים - גם "כזו שלא יכולה להרות" וגם "בלתי נתפס" או "לא יעלה על הדעת". זה ספר די מפורסם בקרב מאותגרות הפריון בארה"ב, אבל אני לא יודעת כמה מכן מכירות אותו, אז אני אספר בקצרה את תוכנו: המחברת היא אישה בת 42 שמנסה להרות בשנית לאחר לידת בתה הראשונה, ו-אופס! מסתבר שה-FSH שלה מרקיע שחקים. היא הולכת לרופאים הבכירים ביותר שלא נותנים לה תקווה ומפנים אותה לתרומת ביצית. היא מנסה להיעזר ברפואה הסינית וגם שם לא מקבלת תשובות שמספקות אותה. הגישה של הרופאים כלפיה מרגיזה אותה בפסקנותה, והיא מתחילה לחפש דרכים לנקות את הגוף מרעלים ולשפר את האנרגיה ע"י תזונה נכונה, יוגה, דמיון מודרך וכד', מתוך מחשבה שהגוף והנפש שלה צריכים להיות נקיים ונמרצים כדי לקלוט הריון, וראו זה פלא - בהדרגה היא עוברת מעין תהליך של "התחדשות נעורים", מרגישה ונראית הרבה יותר טוב, ה-FSH שלה יורד (אם כי לא לרמה שמאפשרת טיפול), וכמובן - נקלטת להריון ספונטני לחלוטין מביצית שלה ויולדת עוד בת. Next thing you know, היא הופכת למעין גורו מקומית ומעבירה סדנאות על השיטה שלה למאותגרות פריון ו"סתם" אנשים שלא ממש מאמינים ברפואה המערבית. סיימתי לקרוא את הספר הזה בתחושה מאוד אמביוולנטית. כל עוד שהיה מדובר רק על הסיפור האישי שלה, הייתי מרותקת (היא כותבת בצורה שנונה וסוחפת), ומלאת הערכה כלפיה על כך שהלכה עם מה שהאמינה, ובדרך גם הרוויחה הריון ספונטני. אבל כשהיא התחילה להביא סיפורים של זוגות אחרים שבדרך נס פתרו את הבעיות שלהם ע"י self-help, זה התחיל להשמע לי כמו הטפה מסיונרית. היו כמה דברים שהרגיזו אותי.

קודם כל, אני חושבת שברפואה בכלל ובתחום הפוריות בפרט, יש תעשיית ענק של אשליות. אני לא אומרת שכל מי שמציע טיפול אלטרנטיבי הוא שרלטן, ממש לא. אני רק אומרת שהפגיעוּת של אנשים שנמצאים בתוך זה גורמת להם להשקיע זמן, כסף ותקוות בדברים שלא תמיד מקדמים אותם. גם כאן אפשר כמובן להעלות שאלות - מי קובע מה מקדם? רק מה שמביא תוצאות? ואם טיפול או גישה מסוימת גורמים למטופלת להאמין ולתפקד טוב יותר, אולי זה עוזר? אבל מה בקשר לשיטות וגישות שגורמים למטופלת לזנוח את הרפואה הקונבנציונלית?

נורא מרגיזה אותי גם הגישה הזו שאומרת "בעיות פריון הן פונקציה של דברים לא סגורים אצל הבנאדם, ושל אורח חיים לא נכון. אילו לא היינו מתעצלים, והיינו חיים לפי הטבע, כולנו היינו בבריאות מושלמת". בעיניי זו כבר ממש דמגוגיה, השלכה של רגשות האשם הפוסט-מודרניים שלנו על תחום הפוריות. אני חושבת שיש מספיק צער בעולם גם בלי הרציונליזציות העלובות האלה. מצד שני, מישהו יכול לבוא ולטעון שהחשיבה הזו מאפשרת למטופל/ת עשייה, ומכאן גם איזושהי תחושה של שליטה בחיים שלו/ה.

ושיא השיאים - רציונליזציות כמו "אילו הייתי עושה טיפולים, לא הייתי לומדת לקח חשוב על הגוף שלי ועל עצמי". בחייכם!!

יש כאן *מישהי* שבמהלך הטיפולים שלה לא הרגישה שהיא לומדת משהו בדרך הזו, שהיא סוגרת דברים עם עצמה ומפיקה לקחים? טיפולי פוריות, לצערנו, זה לא איזשהו highway לעצלנים, שחוסך לך את "פקקי התנועה" של האנשים הרגילים שעובדים קשה... אותי זה הרגיז.

אז זהו, רציתי לשתף אתכן במחשבות שהיו לי בעניין, ואשמח לשמוע את דעתכן לגבי השאלות הנ"ל והאופן שבו הן מוצגות ונפתרות באמצעי התקשורת מדי פעם. וכמובן - תודה לאחת ושניים על שהשאילה לי את הספר

עתליה

התובנות שלי

רפואה אלטרנטיבית- לא מאמינה לאף אחד שמבטיח ריפוי ב-100%. מבחינתי גם שהלכתי עם הבת שלי להומאופטית המטרה היתה להקל. אני עושה טיפול רפלקסולוגי, ממנו אני יוצאת כל פעם 'חדשה'. אני נהנית מכל רגע אבל, שהלכתי אליה הלכתי במטרה לחזק את הגוף. מראש אמרתי לה שזה לא למטרת שיפור הפוריות. יהיה שיפור מצויין, לא יהיה אז לא יהיה לפחות אני ארגיש טוב. בטיפול האחרון היא אמרה לי שהיא לא רוצה שאני אקבל זריקות, וממליצה על יחסי מין מתוזמנים לפי חום השחר. אמרתי לה שהסיכוי הזה לא קיים אצלי, ואני אמשיך לנסות להרות ע"י טיפולים קונבנציונאליים.

לא מאמינה שבעיית פריון, או כל בעיה רפואית אחרת היא כי הבן אדם לא פתוח למשהו. מצב נפשי משפיע מנקודת הראות שלי, על היכולת שלנו להתמודד עם מה שמזמנים לנו החיים. יכולה לספר שנקלטתי להריון המיוחל, הייתי בחודש של לחץ היסטרי. חודשים קודמים ניתנה לי האפשרות לנוח יותר בבית, פחות לחץ ובחודש ההוא לא היתה את האפשרות הזו, ולמרות הלחץ, ואולי בגלל הלחץ הילדה כבר בת שנתיים.

מהטיפולים למדתי הרבה, הרבה מאוד. למדתי מי החברים האמיתיים שלי, העפתי מעליי את כל מי שעשה לי רע. אני מוקפת באנשים שאוהבים אותי, ואני אוהת אותם. בחרתי לעסוק במה שאני אוהבת, כי כשקמים בבוקר צריך לעשות את זה בכיף. למדתי להשלים עם הגוף שלי, ולא להיבהל מהשינויים שחלים בו מטיפול לטיפול. למדתי שהאיש שאיתי, הוא זה שמאפשר/ נותן/ מחזק/ מחזיק להמשיך בטיפולים. והכי חשוב למדתי שהסבלנות משתלמת.

 

[רוית ב]

האמת אין לי כוח לספרות מהסוג הזה../images/Emo46.gif

רציתי לספר לכן על ספר (ארוך!)
זה ספר מאת ג'וליה אינדיכובה, אמריקנית ממוצא סלובקי, שנקרא Inconceivable. פירוש השם הוא משחק מלים - גם "כזו שלא יכולה להרות" וגם "בלתי נתפס" או "לא יעלה על הדעת". זה ספר די מפורסם בקרב מאותגרות הפריון בארה"ב, אבל אני לא יודעת כמה מכן מכירות אותו, אז אני אספר בקצרה את תוכנו: המחברת היא אישה בת 42 שמנסה להרות בשנית לאחר לידת בתה הראשונה, ו-אופס! מסתבר שה-FSH שלה מרקיע שחקים. היא הולכת לרופאים הבכירים ביותר שלא נותנים לה תקווה ומפנים אותה לתרומת ביצית. היא מנסה להיעזר ברפואה הסינית וגם שם לא מקבלת תשובות שמספקות אותה. הגישה של הרופאים כלפיה מרגיזה אותה בפסקנותה, והיא מתחילה לחפש דרכים לנקות את הגוף מרעלים ולשפר את האנרגיה ע"י תזונה נכונה, יוגה, דמיון מודרך וכד', מתוך מחשבה שהגוף והנפש שלה צריכים להיות נקיים ונמרצים כדי לקלוט הריון, וראו זה פלא - בהדרגה היא עוברת מעין תהליך של "התחדשות נעורים", מרגישה ונראית הרבה יותר טוב, ה-FSH שלה יורד (אם כי לא לרמה שמאפשרת טיפול), וכמובן - נקלטת להריון ספונטני לחלוטין מביצית שלה ויולדת עוד בת. Next thing you know, היא הופכת למעין גורו מקומית ומעבירה סדנאות על השיטה שלה למאותגרות פריון ו"סתם" אנשים שלא ממש מאמינים ברפואה המערבית. סיימתי לקרוא את הספר הזה בתחושה מאוד אמביוולנטית. כל עוד שהיה מדובר רק על הסיפור האישי שלה, הייתי מרותקת (היא כותבת בצורה שנונה וסוחפת), ומלאת הערכה כלפיה על כך שהלכה עם מה שהאמינה, ובדרך גם הרוויחה הריון ספונטני. אבל כשהיא התחילה להביא סיפורים של זוגות אחרים שבדרך נס פתרו את הבעיות שלהם ע"י self-help, זה התחיל להשמע לי כמו הטפה מסיונרית. היו כמה דברים שהרגיזו אותי.

קודם כל, אני חושבת שברפואה בכלל ובתחום הפוריות בפרט, יש תעשיית ענק של אשליות. אני לא אומרת שכל מי שמציע טיפול אלטרנטיבי הוא שרלטן, ממש לא. אני רק אומרת שהפגיעוּת של אנשים שנמצאים בתוך זה גורמת להם להשקיע זמן, כסף ותקוות בדברים שלא תמיד מקדמים אותם. גם כאן אפשר כמובן להעלות שאלות - מי קובע מה מקדם? רק מה שמביא תוצאות? ואם טיפול או גישה מסוימת גורמים למטופלת להאמין ולתפקד טוב יותר, אולי זה עוזר? אבל מה בקשר לשיטות וגישות שגורמים למטופלת לזנוח את הרפואה הקונבנציונלית?

נורא מרגיזה אותי גם הגישה הזו שאומרת "בעיות פריון הן פונקציה של דברים לא סגורים אצל הבנאדם, ושל אורח חיים לא נכון. אילו לא היינו מתעצלים, והיינו חיים לפי הטבע, כולנו היינו בבריאות מושלמת". בעיניי זו כבר ממש דמגוגיה, השלכה של רגשות האשם הפוסט-מודרניים שלנו על תחום הפוריות. אני חושבת שיש מספיק צער בעולם גם בלי הרציונליזציות העלובות האלה. מצד שני, מישהו יכול לבוא ולטעון שהחשיבה הזו מאפשרת למטופל/ת עשייה, ומכאן גם איזושהי תחושה של שליטה בחיים שלו/ה.

ושיא השיאים - רציונליזציות כמו "אילו הייתי עושה טיפולים, לא הייתי לומדת לקח חשוב על הגוף שלי ועל עצמי". בחייכם!!

יש כאן *מישהי* שבמהלך הטיפולים שלה לא הרגישה שהיא לומדת משהו בדרך הזו, שהיא סוגרת דברים עם עצמה ומפיקה לקחים? טיפולי פוריות, לצערנו, זה לא איזשהו highway לעצלנים, שחוסך לך את "פקקי התנועה" של האנשים הרגילים שעובדים קשה... אותי זה הרגיז.

אז זהו, רציתי לשתף אתכן במחשבות שהיו לי בעניין, ואשמח לשמוע את דעתכן לגבי השאלות הנ"ל והאופן שבו הן מוצגות ונפתרות באמצעי התקשורת מדי פעם. וכמובן - תודה לאחת ושניים על שהשאילה לי את הספר

עתליה

האמת אין לי כוח לספרות מהסוג הזה

אני אגיד מה אני למדתי מהשנים האלו של טיפולי פוריות ומהדרך ש"בחרתי" (פכככ ממש בחירה כאילו שהיתה לי ברירה) להמשיך ללכת בעניין הזה. כמו בכל תחום בחים טיפולי פוריות הפכו לטרנד תקשורתי כמה שיותר קשים הטיפולים ככה זה יותר רייטינג - אני אזכיר את ההערה המבזה של לינוי בר גפן בגין "סחר בעוברים" בכתבה על נשים שזקוקות תרומת ביצית (הגברת גם שלחה לי מכתב על מכתבי שלי ומצרפה אי מייל שגוי בכוונה כדי שלא אוכל להגיב לה יותר פחדנית עלובה) בכל הטלנובלות הכי הכי מכניסים טיפולי פוריות (פיליס מצעירים חבסרי מנוח כמעט מתה מגירוי יתר שחלתי.. פככככ) וכל הרעש מסביב גורם לי להקיא. עוד מעט יעשו תכנית ריאלטי - מי תכנס להריון ראשונה במרוץ אחרי התינוק - תרשו לי להקיא בצד. "לעשות כסף" מטיפולי פוריות זה אנשים כמו המחברת של הספר הזה עתליה (שוב בחילה) וכמובן שאני האחרונה בעולם שאשלול טיפולים אלטרנטיביים.. יש גם כאלו שלא מסבינים גבר בפוריות חושבים על הארנק שודדים במפורש מטופלות פוריות נואשות (ואת הנואשות כולנו מכירות) כנ"ל "מכשיפות" כנ"ל רופאים שסוחרים בביציות בצורה לא חוקים ולא אחראית. הערות ו"תובנות" בסגנון זה הכל בראש לך או "תרגעי" (מילה שמוציאה אותי מדעתי תוך אלפית השניה) רק מראות לי ומלמדות כמה אנשים חסרי רגישות בורים וכן - למה לא להגיד את זה רעים פשוט רוע לב צרוף יש המון בדידות בטיפולי פוריות והמון אכזבה וכעס - תמיכה? במצבים האלו מגלים מי החבר האמיתי שלך, או עם מי באמת התחתנת... (יש זוגות רבים שנפרדים לצערי) או עם איזה משפחה בחרת להתחתן (מסכן הבעל שלך נפל עם ה"עקרה" וזה בבית שלי! ואני לא היחידה לצערי יש עוד רבות כאלו) כל הנושא הזה מטןפל בצורה לא נכונה לא אחראית וכל החלק הנפשי מוזנח בצורה מבישה - כולל בתיהחולים ששים "אחות" עאלק לתמיכה נפשית במטופלות פריון (אחת מהן עוד אמרה לי את היסטרית ועצבנית" ושוב ה"תרגעי" הנאלח הזה - אין הכשרה מיוחדת לצוותים שמטופלים נפשית במטופלי פריון (בעל ואישה גם יחד) אבל הוצאות הספרים חוגגות.. פכככ על עצמי אני יכולה לספר שתמיד תמיד גם אם יהיו לי 10 ילדים אשאר מטופלת פריון אפילו בהריון קינאתי עד מוות בנשים הרות, גם היום כאמא אני מסתכלת בקנאה עזה על נשים עם 2-3-4-5- ילדים ובטוחה שכולם שקרנים ורמאים ולכולם יש מעבדת IVF פרטית בבית מתחת לכיור במטבח... שאני כבכר לא מפחדת ממחטים ואפשר לעקור לי ציפרניים ואני לא אזוז בכלל שאני מוכנה לעבור כל סבל פיזי ונפשי לא כי אני גיברוה - פשוט התרגלתי... כמה זה עצוב להתרגל לכל מה שמתלווה לחרא הזה - אני מסוגלת להתפשט במסדרון של בית החולים ולעשות US ואגינאלי בלי בעיה (בבדיקת שד הלכתי למות מבושה אבל בפיפי יכולים להתעסק לי כמה שרוצים - מעוות? לגמרי!) אני מלאת בוז לנשים שבוכות על התינוקת שיש להן בבטן הן בכלל רצו בן וזה עושה לי רע כי אני יכולה לחנוק אותן (שיתנו לי את הילדה שהן לא רוצות לעזזל) ואני כועסת על כל העולם ועל אלוהים ועל בעלי ועל הרופאים ! כן אני כועסת שלחקו לי את הדבר הכי טבעי בעולם הכי בסיסי- האמהות בחרתי בדרך הכי קיצונית להביא ילד לעולם - שוב מחוסר ברירה זה או זה או כלום אנחנו בעיצומו של תהליך פונדקאות - העצב אין לו גבול ילד שלי יבעט בבטן של אישה אחרת.. וכבר מחפשים אותי מערוץ 2 לכתבה חושפנית של "איך מרגישה אם מיועדת" ומה זה עושה לה בנשמה... שילכו להז... (על תרומת ביצית אני בכלל לא מרחיבה את הדיבור זה כואב מידי) הדבר היחידי יאני כן יכולה לעשות זה לכתוב את הספר בעצמי, להוציא לאור את מה שאני עוברת ולתרום כל כסף שיצא מזה (אם בכלל) למטרות של מחקר או עזרה נפשית מיוחדת למטופלות פריון זה מה שאני יכולה לעשות מה"עקרות" הקללה הזו שאולי יעזור לנשים אחרות במצבי לעולם אשאר מטופלת פוריות, אמא עקרה, אישה עצובה. ואם יכולתי הייתי תובעת כל אחד שרלטן שהיה נופל לידיים שלי עד העצמות ומנסה להעביר חוקים בכנסת בנוגע לדבר הזה זו בושה וחרפה.

 

[המאמינה]

העצבת אותי נורא

האמת אין לי כוח לספרות מהסוג הזה

אני אגיד מה אני למדתי מהשנים האלו של טיפולי פוריות ומהדרך ש"בחרתי" (פכככ ממש בחירה כאילו שהיתה לי ברירה) להמשיך ללכת בעניין הזה. כמו בכל תחום בחים טיפולי פוריות הפכו לטרנד תקשורתי כמה שיותר קשים הטיפולים ככה זה יותר רייטינג - אני אזכיר את ההערה המבזה של לינוי בר גפן בגין "סחר בעוברים" בכתבה על נשים שזקוקות תרומת ביצית (הגברת גם שלחה לי מכתב על מכתבי שלי ומצרפה אי מייל שגוי בכוונה כדי שלא אוכל להגיב לה יותר פחדנית עלובה) בכל הטלנובלות הכי הכי מכניסים טיפולי פוריות (פיליס מצעירים חבסרי מנוח כמעט מתה מגירוי יתר שחלתי.. פככככ) וכל הרעש מסביב גורם לי להקיא. עוד מעט יעשו תכנית ריאלטי - מי תכנס להריון ראשונה במרוץ אחרי התינוק - תרשו לי להקיא בצד. "לעשות כסף" מטיפולי פוריות זה אנשים כמו המחברת של הספר הזה עתליה (שוב בחילה) וכמובן שאני האחרונה בעולם שאשלול טיפולים אלטרנטיביים.. יש גם כאלו שלא מסבינים גבר בפוריות חושבים על הארנק שודדים במפורש מטופלות פוריות נואשות (ואת הנואשות כולנו מכירות) כנ"ל "מכשיפות" כנ"ל רופאים שסוחרים בביציות בצורה לא חוקים ולא אחראית. הערות ו"תובנות" בסגנון זה הכל בראש לך או "תרגעי" (מילה שמוציאה אותי מדעתי תוך אלפית השניה) רק מראות לי ומלמדות כמה אנשים חסרי רגישות בורים וכן - למה לא להגיד את זה רעים פשוט רוע לב צרוף יש המון בדידות בטיפולי פוריות והמון אכזבה וכעס - תמיכה? במצבים האלו מגלים מי החבר האמיתי שלך, או עם מי באמת התחתנת... (יש זוגות רבים שנפרדים לצערי) או עם איזה משפחה בחרת להתחתן (מסכן הבעל שלך נפל עם ה"עקרה" וזה בבית שלי! ואני לא היחידה לצערי יש עוד רבות כאלו) כל הנושא הזה מטןפל בצורה לא נכונה לא אחראית וכל החלק הנפשי מוזנח בצורה מבישה - כולל בתיהחולים ששים "אחות" עאלק לתמיכה נפשית במטופלות פריון (אחת מהן עוד אמרה לי את היסטרית ועצבנית" ושוב ה"תרגעי" הנאלח הזה - אין הכשרה מיוחדת לצוותים שמטופלים נפשית במטופלי פריון (בעל ואישה גם יחד) אבל הוצאות הספרים חוגגות.. פכככ על עצמי אני יכולה לספר שתמיד תמיד גם אם יהיו לי 10 ילדים אשאר מטופלת פריון אפילו בהריון קינאתי עד מוות בנשים הרות, גם היום כאמא אני מסתכלת בקנאה עזה על נשים עם 2-3-4-5- ילדים ובטוחה שכולם שקרנים ורמאים ולכולם יש מעבדת IVF פרטית בבית מתחת לכיור במטבח... שאני כבכר לא מפחדת ממחטים ואפשר לעקור לי ציפרניים ואני לא אזוז בכלל שאני מוכנה לעבור כל סבל פיזי ונפשי לא כי אני גיברוה - פשוט התרגלתי... כמה זה עצוב להתרגל לכל מה שמתלווה לחרא הזה - אני מסוגלת להתפשט במסדרון של בית החולים ולעשות US ואגינאלי בלי בעיה (בבדיקת שד הלכתי למות מבושה אבל בפיפי יכולים להתעסק לי כמה שרוצים - מעוות? לגמרי!) אני מלאת בוז לנשים שבוכות על התינוקת שיש להן בבטן הן בכלל רצו בן וזה עושה לי רע כי אני יכולה לחנוק אותן (שיתנו לי את הילדה שהן לא רוצות לעזזל) ואני כועסת על כל העולם ועל אלוהים ועל בעלי ועל הרופאים ! כן אני כועסת שלחקו לי את הדבר הכי טבעי בעולם הכי בסיסי- האמהות בחרתי בדרך הכי קיצונית להביא ילד לעולם - שוב מחוסר ברירה זה או זה או כלום אנחנו בעיצומו של תהליך פונדקאות - העצב אין לו גבול ילד שלי יבעט בבטן של אישה אחרת.. וכבר מחפשים אותי מערוץ 2 לכתבה חושפנית של "איך מרגישה אם מיועדת" ומה זה עושה לה בנשמה... שילכו להז... (על תרומת ביצית אני בכלל לא מרחיבה את הדיבור זה כואב מידי) הדבר היחידי יאני כן יכולה לעשות זה לכתוב את הספר בעצמי, להוציא לאור את מה שאני עוברת ולתרום כל כסף שיצא מזה (אם בכלל) למטרות של מחקר או עזרה נפשית מיוחדת למטופלות פריון זה מה שאני יכולה לעשות מה"עקרות" הקללה הזו שאולי יעזור לנשים אחרות במצבי לעולם אשאר מטופלת פוריות, אמא עקרה, אישה עצובה. ואם יכולתי הייתי תובעת כל אחד שרלטן שהיה נופל לידיים שלי עד העצמות ומנסה להעביר חוקים בכנסת בנוגע לדבר הזה זו בושה וחרפה.

העצבת אותי נורא
כל מה שכתבת מוכר כל כך ויחד עם זאת כל כך עצוב וחסר תקווה. מאחלת לך ולכולנו ימים קלים יותר.

 

[עתליה3 המקורית]

רויתוש, חיכיתי לתגובה שלך ../images/Emo201.gif

האמת אין לי כוח לספרות מהסוג הזה

אני אגיד מה אני למדתי מהשנים האלו של טיפולי פוריות ומהדרך ש"בחרתי" (פכככ ממש בחירה כאילו שהיתה לי ברירה) להמשיך ללכת בעניין הזה. כמו בכל תחום בחים טיפולי פוריות הפכו לטרנד תקשורתי כמה שיותר קשים הטיפולים ככה זה יותר רייטינג - אני אזכיר את ההערה המבזה של לינוי בר גפן בגין "סחר בעוברים" בכתבה על נשים שזקוקות תרומת ביצית (הגברת גם שלחה לי מכתב על מכתבי שלי ומצרפה אי מייל שגוי בכוונה כדי שלא אוכל להגיב לה יותר פחדנית עלובה) בכל הטלנובלות הכי הכי מכניסים טיפולי פוריות (פיליס מצעירים חבסרי מנוח כמעט מתה מגירוי יתר שחלתי.. פככככ) וכל הרעש מסביב גורם לי להקיא. עוד מעט יעשו תכנית ריאלטי - מי תכנס להריון ראשונה במרוץ אחרי התינוק - תרשו לי להקיא בצד. "לעשות כסף" מטיפולי פוריות זה אנשים כמו המחברת של הספר הזה עתליה (שוב בחילה) וכמובן שאני האחרונה בעולם שאשלול טיפולים אלטרנטיביים.. יש גם כאלו שלא מסבינים גבר בפוריות חושבים על הארנק שודדים במפורש מטופלות פוריות נואשות (ואת הנואשות כולנו מכירות) כנ"ל "מכשיפות" כנ"ל רופאים שסוחרים בביציות בצורה לא חוקים ולא אחראית. הערות ו"תובנות" בסגנון זה הכל בראש לך או "תרגעי" (מילה שמוציאה אותי מדעתי תוך אלפית השניה) רק מראות לי ומלמדות כמה אנשים חסרי רגישות בורים וכן - למה לא להגיד את זה רעים פשוט רוע לב צרוף יש המון בדידות בטיפולי פוריות והמון אכזבה וכעס - תמיכה? במצבים האלו מגלים מי החבר האמיתי שלך, או עם מי באמת התחתנת... (יש זוגות רבים שנפרדים לצערי) או עם איזה משפחה בחרת להתחתן (מסכן הבעל שלך נפל עם ה"עקרה" וזה בבית שלי! ואני לא היחידה לצערי יש עוד רבות כאלו) כל הנושא הזה מטןפל בצורה לא נכונה לא אחראית וכל החלק הנפשי מוזנח בצורה מבישה - כולל בתיהחולים ששים "אחות" עאלק לתמיכה נפשית במטופלות פריון (אחת מהן עוד אמרה לי את היסטרית ועצבנית" ושוב ה"תרגעי" הנאלח הזה - אין הכשרה מיוחדת לצוותים שמטופלים נפשית במטופלי פריון (בעל ואישה גם יחד) אבל הוצאות הספרים חוגגות.. פכככ על עצמי אני יכולה לספר שתמיד תמיד גם אם יהיו לי 10 ילדים אשאר מטופלת פריון אפילו בהריון קינאתי עד מוות בנשים הרות, גם היום כאמא אני מסתכלת בקנאה עזה על נשים עם 2-3-4-5- ילדים ובטוחה שכולם שקרנים ורמאים ולכולם יש מעבדת IVF פרטית בבית מתחת לכיור במטבח... שאני כבכר לא מפחדת ממחטים ואפשר לעקור לי ציפרניים ואני לא אזוז בכלל שאני מוכנה לעבור כל סבל פיזי ונפשי לא כי אני גיברוה - פשוט התרגלתי... כמה זה עצוב להתרגל לכל מה שמתלווה לחרא הזה - אני מסוגלת להתפשט במסדרון של בית החולים ולעשות US ואגינאלי בלי בעיה (בבדיקת שד הלכתי למות מבושה אבל בפיפי יכולים להתעסק לי כמה שרוצים - מעוות? לגמרי!) אני מלאת בוז לנשים שבוכות על התינוקת שיש להן בבטן הן בכלל רצו בן וזה עושה לי רע כי אני יכולה לחנוק אותן (שיתנו לי את הילדה שהן לא רוצות לעזזל) ואני כועסת על כל העולם ועל אלוהים ועל בעלי ועל הרופאים ! כן אני כועסת שלחקו לי את הדבר הכי טבעי בעולם הכי בסיסי- האמהות בחרתי בדרך הכי קיצונית להביא ילד לעולם - שוב מחוסר ברירה זה או זה או כלום אנחנו בעיצומו של תהליך פונדקאות - העצב אין לו גבול ילד שלי יבעט בבטן של אישה אחרת.. וכבר מחפשים אותי מערוץ 2 לכתבה חושפנית של "איך מרגישה אם מיועדת" ומה זה עושה לה בנשמה... שילכו להז... (על תרומת ביצית אני בכלל לא מרחיבה את הדיבור זה כואב מידי) הדבר היחידי יאני כן יכולה לעשות זה לכתוב את הספר בעצמי, להוציא לאור את מה שאני עוברת ולתרום כל כסף שיצא מזה (אם בכלל) למטרות של מחקר או עזרה נפשית מיוחדת למטופלות פריון זה מה שאני יכולה לעשות מה"עקרות" הקללה הזו שאולי יעזור לנשים אחרות במצבי לעולם אשאר מטופלת פוריות, אמא עקרה, אישה עצובה. ואם יכולתי הייתי תובעת כל אחד שרלטן שהיה נופל לידיים שלי עד העצמות ומנסה להעביר חוקים בכנסת בנוגע לדבר הזה זו בושה וחרפה.

רויתוש, חיכיתי לתגובה שלך

והנה באת והוצאת הכל... וכמובן נגעת בהמון נקודות רגישות שכולנו סבלנו מהן או התמודדנו איתן בצורה זו או אחרת - הלחץ (הגלוי או הסמוי) מהמשפחה, התחושה שכולם סביבך חיים איכשהו בשקר כי לא יכול להיות שרק את בסרט הזה, אבדן האינטימיות והניכור מהגוף, חוסר הרגישות של הסביבה וחוסר תשומת הלב של הצוות הרפואי לאספקטים הרגשיים, ואיך שכל זה מתבטא בתעשיית האשליות, במקום שאמור לתמוך בנו ורק מזכיר לנו כל פעם מחדש עד כמה הנפש שלנו פרוצה לרווחה לכל דורש. אני תמיד מאוד מעריכה את השטף האמוציונלי של הכתיבה שלך, כי זה הביטוי הטוב ביותר למערבולת הרגשית שלא כולנו יודעות לבטא. אמרתי לך כבר שאני ג-א-ה בך? אני מחזיקה את כל האצבעות ומאמינה בכל לבי שבקרוב את תהיי אמא לעוד ילד/ה מקסימ/ה שכולו/ה שלך.

עתליה

 

[סוכריה 2]

דעתי

רציתי לספר לכן על ספר (ארוך!)
זה ספר מאת ג'וליה אינדיכובה, אמריקנית ממוצא סלובקי, שנקרא Inconceivable. פירוש השם הוא משחק מלים - גם "כזו שלא יכולה להרות" וגם "בלתי נתפס" או "לא יעלה על הדעת". זה ספר די מפורסם בקרב מאותגרות הפריון בארה"ב, אבל אני לא יודעת כמה מכן מכירות אותו, אז אני אספר בקצרה את תוכנו: המחברת היא אישה בת 42 שמנסה להרות בשנית לאחר לידת בתה הראשונה, ו-אופס! מסתבר שה-FSH שלה מרקיע שחקים. היא הולכת לרופאים הבכירים ביותר שלא נותנים לה תקווה ומפנים אותה לתרומת ביצית. היא מנסה להיעזר ברפואה הסינית וגם שם לא מקבלת תשובות שמספקות אותה. הגישה של הרופאים כלפיה מרגיזה אותה בפסקנותה, והיא מתחילה לחפש דרכים לנקות את הגוף מרעלים ולשפר את האנרגיה ע"י תזונה נכונה, יוגה, דמיון מודרך וכד', מתוך מחשבה שהגוף והנפש שלה צריכים להיות נקיים ונמרצים כדי לקלוט הריון, וראו זה פלא - בהדרגה היא עוברת מעין תהליך של "התחדשות נעורים", מרגישה ונראית הרבה יותר טוב, ה-FSH שלה יורד (אם כי לא לרמה שמאפשרת טיפול), וכמובן - נקלטת להריון ספונטני לחלוטין מביצית שלה ויולדת עוד בת. Next thing you know, היא הופכת למעין גורו מקומית ומעבירה סדנאות על השיטה שלה למאותגרות פריון ו"סתם" אנשים שלא ממש מאמינים ברפואה המערבית. סיימתי לקרוא את הספר הזה בתחושה מאוד אמביוולנטית. כל עוד שהיה מדובר רק על הסיפור האישי שלה, הייתי מרותקת (היא כותבת בצורה שנונה וסוחפת), ומלאת הערכה כלפיה על כך שהלכה עם מה שהאמינה, ובדרך גם הרוויחה הריון ספונטני. אבל כשהיא התחילה להביא סיפורים של זוגות אחרים שבדרך נס פתרו את הבעיות שלהם ע"י self-help, זה התחיל להשמע לי כמו הטפה מסיונרית. היו כמה דברים שהרגיזו אותי.

קודם כל, אני חושבת שברפואה בכלל ובתחום הפוריות בפרט, יש תעשיית ענק של אשליות. אני לא אומרת שכל מי שמציע טיפול אלטרנטיבי הוא שרלטן, ממש לא. אני רק אומרת שהפגיעוּת של אנשים שנמצאים בתוך זה גורמת להם להשקיע זמן, כסף ותקוות בדברים שלא תמיד מקדמים אותם. גם כאן אפשר כמובן להעלות שאלות - מי קובע מה מקדם? רק מה שמביא תוצאות? ואם טיפול או גישה מסוימת גורמים למטופלת להאמין ולתפקד טוב יותר, אולי זה עוזר? אבל מה בקשר לשיטות וגישות שגורמים למטופלת לזנוח את הרפואה הקונבנציונלית?

נורא מרגיזה אותי גם הגישה הזו שאומרת "בעיות פריון הן פונקציה של דברים לא סגורים אצל הבנאדם, ושל אורח חיים לא נכון. אילו לא היינו מתעצלים, והיינו חיים לפי הטבע, כולנו היינו בבריאות מושלמת". בעיניי זו כבר ממש דמגוגיה, השלכה של רגשות האשם הפוסט-מודרניים שלנו על תחום הפוריות. אני חושבת שיש מספיק צער בעולם גם בלי הרציונליזציות העלובות האלה. מצד שני, מישהו יכול לבוא ולטעון שהחשיבה הזו מאפשרת למטופל/ת עשייה, ומכאן גם איזושהי תחושה של שליטה בחיים שלו/ה.

ושיא השיאים - רציונליזציות כמו "אילו הייתי עושה טיפולים, לא הייתי לומדת לקח חשוב על הגוף שלי ועל עצמי". בחייכם!!

יש כאן *מישהי* שבמהלך הטיפולים שלה לא הרגישה שהיא לומדת משהו בדרך הזו, שהיא סוגרת דברים עם עצמה ומפיקה לקחים? טיפולי פוריות, לצערנו, זה לא איזשהו highway לעצלנים, שחוסך לך את "פקקי התנועה" של האנשים הרגילים שעובדים קשה... אותי זה הרגיז.

אז זהו, רציתי לשתף אתכן במחשבות שהיו לי בעניין, ואשמח לשמוע את דעתכן לגבי השאלות הנ"ל והאופן שבו הן מוצגות ונפתרות באמצעי התקשורת מדי פעם. וכמובן - תודה לאחת ושניים על שהשאילה לי את הספר

עתליה

דעתי
יש לי את הספר וקראתי אותו בשקיקה. אני מתייחסת נקודתית לספר ולא באופן כללי, כי נדמה לי שנגרם לספר הזה עוול. אני לא מסכימה איתך שהיא מסיונרית של שיטות טבעיות. לדעתי, האחיזה הכי חזקה שלה היתה הרפואה הקונ' אך מכיוון שאף רופא לא הסכים לטפל בה היא נסתה עוד ועוד אופציות. שינוי תזונה והרגלי חיים לטובה, טבעי שיגרמו הרגשה טובה יותר, לא הייתי מכנה את זה פלא, הפלא היחיד הוא שיש מי שמסוגל לעמוד בזה באופן כל כך טוטאלי. מי שחושבת שהספר הזה יצא לאור ע"מ לעשות כסף ע"ח מטופלות אומללות (כמו שציינה רוית) טועה לדעתי. אני, כמו הסופרת, סובלת מ-FSH גבוה והספר הזה נתן לי המון כוח. שוה לי להשקיע $11 במשהו שלשם שינוי באמת תרם לי, אז אני לא עושה יוגה ושותה מיץ דשא אבל הספר כן הניע אותי ללכת לדיקור וזה טוב לי באופן כללי. אולי זה הכל בראש ואולי לא, למה זה משנה?! לא חושבת שאני צריכה להגיע לאיזו השלמה עם עצמי בכדי להרות, אבל אני כן חושבת שהקשר בין מצב נפשי לפיזי הוא חזק. לגבי הספורים בסוף הספר, אני חושבת שהמטרה שלהם היא לא מסיונריות, אלא לעודד לא להרים ידים, חלק מהספורים הם על הריונות מטיפולים קונ' שלוו במשהו משלים. לדעתי הספר הזה התחיל כמשהו תמים, היום היא, לדעתי, כן רוכבת על תעשית הטיפולים. אני גרה בניו-יורק, בררתי קצת על הסדנא שלה וזה עסק די יקר וסביבו יש תעשיה. אגב, אם כבר מדברים על נסים, לדעת הרופא שלי, איש עם המון נסיון בטפול בFSH גבוה, בטווח של כמה שנים של נסיונות יש סיכוי לא רע להרות ספונטנית (לא זוכרת מספרים).

 

[אחת ושניים]

../images/Emo45.gif

דעתי
יש לי את הספר וקראתי אותו בשקיקה. אני מתייחסת נקודתית לספר ולא באופן כללי, כי נדמה לי שנגרם לספר הזה עוול. אני לא מסכימה איתך שהיא מסיונרית של שיטות טבעיות. לדעתי, האחיזה הכי חזקה שלה היתה הרפואה הקונ' אך מכיוון שאף רופא לא הסכים לטפל בה היא נסתה עוד ועוד אופציות. שינוי תזונה והרגלי חיים לטובה, טבעי שיגרמו הרגשה טובה יותר, לא הייתי מכנה את זה פלא, הפלא היחיד הוא שיש מי שמסוגל לעמוד בזה באופן כל כך טוטאלי. מי שחושבת שהספר הזה יצא לאור ע"מ לעשות כסף ע"ח מטופלות אומללות (כמו שציינה רוית) טועה לדעתי. אני, כמו הסופרת, סובלת מ-FSH גבוה והספר הזה נתן לי המון כוח. שוה לי להשקיע $11 במשהו שלשם שינוי באמת תרם לי, אז אני לא עושה יוגה ושותה מיץ דשא אבל הספר כן הניע אותי ללכת לדיקור וזה טוב לי באופן כללי. אולי זה הכל בראש ואולי לא, למה זה משנה?! לא חושבת שאני צריכה להגיע לאיזו השלמה עם עצמי בכדי להרות, אבל אני כן חושבת שהקשר בין מצב נפשי לפיזי הוא חזק. לגבי הספורים בסוף הספר, אני חושבת שהמטרה שלהם היא לא מסיונריות, אלא לעודד לא להרים ידים, חלק מהספורים הם על הריונות מטיפולים קונ' שלוו במשהו משלים. לדעתי הספר הזה התחיל כמשהו תמים, היום היא, לדעתי, כן רוכבת על תעשית הטיפולים. אני גרה בניו-יורק, בררתי קצת על הסדנא שלה וזה עסק די יקר וסביבו יש תעשיה. אגב, אם כבר מדברים על נסים, לדעת הרופא שלי, איש עם המון נסיון בטפול בFSH גבוה, בטווח של כמה שנים של נסיונות יש סיכוי לא רע להרות ספונטנית (לא זוכרת מספרים).

גם אני ציינתי שהשירשור הזה די עשה עוול לספר - אולי זה לא כל-כך חשוב כי התפתח כאן דיון מעניין בלי קשר לספר. אבל בכל זאת, קצת חבל לי שהוא מושמץ לחינם, כי גם אני מצאתי בקריאתו השראה והנאה ואף לא טיפה של מיסיונריות. כמו כן נראה לי שעוד בנות בפורום, גם אם לא כולן, היו יכולות להנות ממנו אם לא היה יוצא לו כאן, שלא בצדק ממש, שם של ספר הטפה להמנעות מטיפולים קונבנציונליים לטובת "החזרה לטבע".

 

[עתליה3 המקורית]

גם אני נהניתי מקריאת הספר!

דעתי
יש לי את הספר וקראתי אותו בשקיקה. אני מתייחסת נקודתית לספר ולא באופן כללי, כי נדמה לי שנגרם לספר הזה עוול. אני לא מסכימה איתך שהיא מסיונרית של שיטות טבעיות. לדעתי, האחיזה הכי חזקה שלה היתה הרפואה הקונ' אך מכיוון שאף רופא לא הסכים לטפל בה היא נסתה עוד ועוד אופציות. שינוי תזונה והרגלי חיים לטובה, טבעי שיגרמו הרגשה טובה יותר, לא הייתי מכנה את זה פלא, הפלא היחיד הוא שיש מי שמסוגל לעמוד בזה באופן כל כך טוטאלי. מי שחושבת שהספר הזה יצא לאור ע"מ לעשות כסף ע"ח מטופלות אומללות (כמו שציינה רוית) טועה לדעתי. אני, כמו הסופרת, סובלת מ-FSH גבוה והספר הזה נתן לי המון כוח. שוה לי להשקיע $11 במשהו שלשם שינוי באמת תרם לי, אז אני לא עושה יוגה ושותה מיץ דשא אבל הספר כן הניע אותי ללכת לדיקור וזה טוב לי באופן כללי. אולי זה הכל בראש ואולי לא, למה זה משנה?! לא חושבת שאני צריכה להגיע לאיזו השלמה עם עצמי בכדי להרות, אבל אני כן חושבת שהקשר בין מצב נפשי לפיזי הוא חזק. לגבי הספורים בסוף הספר, אני חושבת שהמטרה שלהם היא לא מסיונריות, אלא לעודד לא להרים ידים, חלק מהספורים הם על הריונות מטיפולים קונ' שלוו במשהו משלים. לדעתי הספר הזה התחיל כמשהו תמים, היום היא, לדעתי, כן רוכבת על תעשית הטיפולים. אני גרה בניו-יורק, בררתי קצת על הסדנא שלה וזה עסק די יקר וסביבו יש תעשיה. אגב, אם כבר מדברים על נסים, לדעת הרופא שלי, איש עם המון נסיון בטפול בFSH גבוה, בטווח של כמה שנים של נסיונות יש סיכוי לא רע להרות ספונטנית (לא זוכרת מספרים).

גם אני נהניתי מקריאת הספר!
(לפחות רוב הזמן), וכתבתי את זה מפורשות. מה שכן, היו דברים, בטקסט או בסבטקסט, שהרגיזו אותי, אולי לא כל כך בשל כוונת המחברת אלא בגלל ההקשר והרטוריקה שבהם הם כרוכים, ורציתי להשתמש בה כנקודת מוצא לדיון. אני שמחה וגאה על כך שבאמת התפתח דיון מעשיר להדהים. עם זאת, אין לי כוונה לטשטש את היות הספר המדובר ספר מעניין ואף מרתק, שנון ומרגש, שכדאי לקרוא גם אם ברגעים מסוימים הוא עלול לעורר תרעומת. ולגופו של עניין - אני מסכימה שנקודת המוצא של אינדיכובה הייתה לפנות לרפואה אלטרנטיבית מחוסר ברירה, אבל לאורך הדרך ההשקפה שלה השתנתה, והיא התחילה לראות את הרפואה האלטרנטיבית כעדיפה אבסולוטית ומכאן מתחילה הבעיה. אני לא חושבת שהיא הוציאה את הספר כדי לעשות כסף וגו', אבל עניין אותי לראות איזה תפקיד ספר כזה ממלא ואיזה מקום הוא תופס בתחום פעילות חברתי שציניות, אמונה, כסף ואידיאלים משמשים בו בערבוביה. בכל אופן, אני שמחה מאוד שלקחת ממנו את מה שהתאים לך ואת מה שעשה לך טוב, ואני חושבת שבסופו של דבר זה הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולות לעשות. עתליה