רציתי להגיד ש....

[ziacT]

רציתי להגיד ש....

אני אוהבת. רוצה להגיד שוב פעם סליחה, אתה יודע על מה. איך אפשר להגיד שאוהבים אבל אי אפשר להיות ביחד? רק אצלי זה ככה. מטומטמות שעובדת שעות נוספות. רוצה להגיד תודה. שאתה היית שם כל פעם שהתקשרתי.שומע את הרחמים העצמיים שלי. שומע אותי כשאני יודעת שזה קשה. שגורמת לך לעבור את הצער הזה, כמה שאני אנוכית. ועוד תודה. כי התקשרתי אלייך וביקשתי שתעזור לי לבכות. כי איתך הייתי עושה את זה הכי טוב, להוציא את הדמעות בלי להתבייש או להצטער. ואוף כבר עם הרדיו הזה... כל השירים שמשמיעים בחצי שעה האחרונה עושים לי כזה מתקתק עם שורף בעיניים. כן, כן... שורף של בכי, אולי לא משתפך אבל יותר ממה שהצלחתי עד כה. טוב אולי משתפך אבל לא כמו הבכי של הילדים שעוד שניה אי אפשר לנשום ונחנקים. לא צריך כזה. מסתפקת במעט. שורף גם כי נרדמתי הלילה רק לרבע שעה <יותר נכון הבוקר> וישר לעבודה. כי דיברנו משהו כמו 4 שעות, אוף איתי. כי סליחה כי אוהבת. אנוכית שכמותי. המלאך שלי. אוהבת אותך, תמיד וזהו, צריך להבין, להתחשב אמרנו, לא לבלבל. ואוהבת אותך וזהו. ושוב אוהבת. ויש לי סוףסוף מים בעיניים.והכל בזכותך, לטובה. ואמרת לי לעזוב כבר את הצער, ועניתי "שזה חלק מהחיים שלי". שמותר לי להשתפך בפני מישהו פעם בחצי שנה ברחמים עצמיים. ואתה היית שם. תמיד היית שם. ואת המלאך שלי שיחררתי. נתתי לו ללכת. כי מגיע לו, שיהיה לו הכי טוב בעולם, הכי הכי ככה זה אצל מלאכים. מקווה ששלושת המלאכים שלי בשמיים, ימשיכו לשמור בינתיים. מצאתי מלאך ונתתי לו ללכת. כי מלאכים מגיעים מעולם אחר, כזה שאף פעם לא נוכל להבין, לא משנה כמה נרצה. החבר הכי טוב שלי אמר לי שמהיום פותחים דף לבן, חדש. מהיום. ואני פה עצובה בעיקר וקצת יותר נושמת. עכשיו הנשימות שלי משקשקות. עושות לי רעש של רועד כזה. המלאך שלי ממשיך היום שוב הלאה, וגם אני צריכה ככה. ככה אמרנו. המלאך שלי הלך לו. ואי אפשר עוד להיות ביחד. לא אם אתה לא מלאך. ואני לא מלאך. לא כמוהו. ziacT

 

[סקארלט אוהארה]

***

´ואת המלאך שלי שיחררתי. נתתי לו ללכת. כי מגיע לו, שיהיה לו הכי טוב בעולם, הכי הכי ככה זה אצל מלאכים..´ ואולי המלאך שלך יודע מה טוב בשבילו? ואני חושבת שזו חוצפה מצידך לשלח אותו! למה? כי אם אלוהים שלח לך מלאך [מה שלא קורה כל יום], באיזו זכות את מתווכחת עם אלוהים ואומרת שמגיע לו משו אחר, לא אותך!?!?!? את לא מלאך? כל אחד הוא מלאך של מישו.

 

[ziacT]

למה שאלת?

זה לא שהמלאך שלי לא יודע מה טוב בשבילו. הוא יודע. בגלל זה כל-כך קשה. הוא יודע מה הדרך שלו. לשלח אותו? רשמתי ששיחררתי אותו, נתתי לו ללכת. כי מלאכים לא מחזיקים, אי אפשר. לא בכוח. במקום להישאר ולהפוך דברים לפחות יפים, ואולי אפילו להרוס מלאך, העיקר להחזיק בו, נתתי לו ללכת. נתתי לו ללכת. אם אני אתן לך פרח מחר, ואת תגדלי אותו בבית, למרות שהוא צריך שמש של בחוץ והוא יתחיל לנבול את תשאירי אותו בבית?? העיקר שלא נתת לפרח הזה ללכת?? כי ביסודו הוא יפה מרשים ומקסים והריח שלו ממכר, אז?? את יכולה לספק לו חום, אור, אהבה, חמימות וכו´... אבל, את לא שמש. את לא יכולה להיות שמש. והוא צריך שמש. אז העיקר להגיד שיש לי מלאך, ולהחזיק בו חזק חזק? כמה שרשמתי שאני אנוכית, זה כבר נראה לי אנוכי מדי. אפילו רע. ככה מרגיש לי. בקשר לזה שאלוהים שלח לי מלאך... שלח. ואני מודה לו על זה.ובכלל להוסיף את אלוהים לכל הקטע לא עוזר יותר. לא שחס וחלילה יש לי משהו נגד. ולא אני לא מלאך, לא כמוהו. תסבירי לי איך מלאכים מסתדרים עם בני אדם? איך הם אמורים להמשיך ביחד כשכל אחד מגיע מעולם אחר? למרות כל האהבה שבעולם. זה עולמות נפרדים לגמרי! ואני לא אומרת את זה בלי לנסות. ניסיתי הרבה הרבה זמן. שנים. וזה לא שלא כואב לי. כואב לי והמון. אבל אני אוהבת את המלאך שלי. רוצה שיהיה לו טוב. אוהבת יותר מאשר את עצמי. בגלל זה נתתי לו ללכת בלי לחשוב על כמה זה כואב לי. ידעתי שזה כואב לו אבל הוא מלאך, הוא יעבור את זה יתאושש, הרי הוא מלאך. מוכנה להשאר עם כל הכאב, העיקר שיהיה לו טוב. רוצה שלמלאך שלי יהיה טוב. טוב, די.

 

[סקארלט אוהארה]

סליחה,

חשבתי שהכוונה היא שאת רוצה שיילך כי מגיע לו יותר טוב ממך והוא רוצה להישאר... לא יודעת איך, אבל כולנו באים מעולמות שונים ומצליחים לגשר על הפערים...

 

[ziacT]

סקארלט

חמודה, אין לך על מה לבקש סליחה. להיפך, היית כאילו כמו הצד השני של המחשבות שמעזות לפעמים להראות אחרת. כמו דיאלוג ביני לבין עצמי. ואת היית איזשהו צד שם. בקשר לשאר הדברים כולם רצו להישאר. בסוף הלכנו. כי אוהבים למרות המקומות השונים שבהם אנחנו נמצאים היום לא יכולים להמשיך להחזיק אחרי 3-4 שנים. כי אחרי תקופה כזו או שלא אוהבים או שהגיע הזמן להחליט. אז החלטנו. הלכנו ואהבנו, הלכנו כי אהבנו. לא נשארנו. מלאכים שכאלה.

 

[רותי ב.]

ההסבר הזה

היה מרתק, והזדהיתי.

 

[בדויתית הבדויה]

אויש. אוף.

עכשיו תראי מה עשית.. להחזיר אותי לימים האלה ??? נבזית שכמותך. אבל תודה..

 

[סקארלט אוהארה]

../images/Emo25.gif

 

[בדויתית הבדויה]

../images/Emo23.gif

"אני לא בוכה.. אני רק אלרגית לעצב" כן, זה משפט אחד שקראתי באותו ספר שסיפרתי לך. יודעת למה זה עלה לי לראש עכשיו? כי כשאמרת ואני פה. עצובה בעיקר וקצת יותר נושמת. פשוט בא לי לחבק אותך כ"כ חזק. את נושמת מלאך.. את נושמת את השחרור שלו ואת נושמת את הכאב שלך. אבל את לא בוכה, [כמו הילדים הקטנים האלה, אהבתי את התיאור] את נושמת. ומלאכים שממלאכים ראית מה הלך איתי בקישור של סקרלט [דאז ועכשיו אין מושג מה הולך איתי היום] בעצם, היום המלאך שלי די נמצא בדרגה של המלאך שלך, אם הוא שלי בכלל, אני חיבת לתת לו ללכת. ואת, , שנתת לו ללכת.. אני גאה בך. אני כ"כ גאה חומד.. כי לא כל אחד יכול לעשות את זה. לא כל אחד יכול פשוט לפתוח את היידיים [ואת הלב] ולעזוב. ויותר מזה, להבין. להבין שמקומו במקום אחר. עם מלאך אחר. ואת, דף לבן הוא אמר? סבבה. בבקשה למעני על הדף הלבן הזה תציירי דבר ראשון כוכב. למעלה. אחד. עכשיו תתחילי אותו. תתחילי לחיות אותו. באהבה.

 

[ziacT]

דף לבן אמרנו

ולא יודעת למה בדף שלי יש חור. בקושי רואה דף. מצחיק לבקש דף כשאין בעצם למה לבקש. לא משנה. הסתבך לי חופשי. כבר הפסקתי לספור כמה פעמים אפשר להיפרד מאותו מלאך.

 

[בדויתית הבדויה]

לא לא

יש המון לבקש ומותר, לבקש . הוא אמר שצריך לפתוח דף חדש. כשאני חושבת על זה עכשיו, מי אמר שהדף הזה צריך לבוא כל כך מהר. תני לעצמך זמן. ילדה.. תני לעצמך שקט. בבקשה.

 

[ziacT]

הדף הזה

הגיע כבר ממזמן מצחיק אבל זה לא חדש שאמרנו "לפתוח דף חדש" זה אפילו יותר מישן. ואפילו פתחנו דף חדש, בערך. פשוט אחת לכמה זמן זה תוקף.... בעיקר אם עדיין אוהבים. וכן אני עדיין אוהבת. וכמה ילדותי שזה ישמע, תמיד אני יאהב. תשאר לו הפינה ההיא בלב שלי, החלק שבו הוא נגע, שאם מישהו נוגע בך בדיוק בנקודה הזו של הלב, אתה יודע שהוא מלאך. ככה אני ידעתי. מצחיקה אני עם ההפכים האלו שבי. לעזוב כי אוהבת. בגלל שאני אוהבת. ככה. ללכת. וככה שהולכים גם.

 

[בדויתית הבדויה]

מותק

יש לנו מסר. את מצחיקה בלי שום קשר. ואמרתי לך כבר, אוהבת לא אוהבת עוזבת או נשארת גאה בך. זה לא דבר קל לעשות. וחלק מההתמודדות ברוב המקרים הוא משבר. והוא אני מאמינה מה שיבנה אותך. והנקודה הזו שאם מלאך אחר יגיע אליה, אוה. אלוהים. אבל הוא יגיע אליה. והוא יהיה מלאך. ואותו לא תצטרכי לשחרר. לעולם. אני פה.

 

[מיכל..~]

...

אוח ילדה.. הרגשת מלאך. וזה דבר מדהים בעיני ו.. אוףף הלוואי שהיה לי משו להגיד רק להגיד שהדהמת ואוהבת אותך

 

[אפונה מלנכולית]

..

אם המלאך שלך הזה ממשיך הלאה, אולי כשתמשיכי הלאה את עצמך, אחרי הכאב והאבדן, תוכלי למצוא מלאך חדש?, או תהייה כזאת לעצמך? בכלל, אני תמיד חשבתי שמלאכים נורא מרגיזים.. כי הם כל כך מדהימים, אבל בסוף תמיד הולכים ררר.. עכשיו העצבתי ת´עצמי.

 

[רותי ב.]

זה ריגש המון,

בעיקר המשפט הזה, "כי התקשרתי אלייך וביקשתי שתעזור לי לבכות. כי איתך הייתי עושה את זה הכי טוב, להוציא את הדמעות בלי להתבייש או להצטער.", והרגיש לי, שלא חשוב לאן הוא ילך המלאך הזה, תמיד כאש תרצי אותו קרוב, הוא ימצא את הדרך אליך, ולו למשך הקצר שבו הכי תהיי זקוקה לו.