רציתי חופש

רציתי חופש ../images/Emo160.gif

רציתי חופש מכתיבה... חופש ממילים לא ברורות על דף ריק- ממילים שרק מוכיחות לי כמה אני חלשה. לא רציתי לקרוא אותי יותר רציתי חופש מהעולם חופש מלחשוב כל הזמן, חופש מליהיות אני. רציתי לבכות ולצרוח - בלי שאף אחד ישמע. ולקחתי. לקחתי חופש מהכל. הקדשתי את כולי לעבודה - בלי לפנות לי דקה כדי לחשוב. וכשחזרתי נפלתי לתוך עולמות של ספרים. לא האמנתי שאני מסוגלת לקרוא כל כך הרבה (חחח ועוד בלי רטאלין) עשיתי עם עצמי החלטות. כל ערב לפני השינה אני אגיד תודה אחת לפחות. וגיליתי קסם... כי כל ערב היה לי על מה להגיד. גיליתי שליהיות לבד זה לא כל כך נורא שנים שלא הייתי לבד - רק עם עצמי... בלי לחפש חברה כל הזמן, בלי לברוח. פחדתי מהלבד הזה כל כך ששכחתי שלפעמים זה יכול לנקות ולהבריח שדים פנימיים. לא. אני עדיין לא שלמה.. אני גם די רחוקה מליהיות. אבל משהו בי השתנה. נתתי לעצמי ליפול. הבנתי שגם זה מותר לפעמים. נתתי לדמעות לצאת.. למי איכפת מה יחשבו? הייתי בקבר שלך - קמתי שבוע שעבר ביום החופשי שלי ונסעתי - בלי לחשוב יותר מידי בכיתי עליך כמו שמעולם לא בכיתי ... אף פעם לא הרשתי לעצמי. עדיין יש בי הרגשת ריקנות עצומה.. לא עשיתי כל מה שרציתי. כל צעד שלי קדימה נעשה בהרבה מאמץ. עדיין אין בי את הכוחות לעשות הכל.. אבל יש בי הרגשה לא מוסברת - בתוך מסך של כאב ודמעות מצאתי קצת את עצמי. אני נפרדת משנת 2004, עוד תאריך שנראה שאין בו יותר מידי משמעות. אני נפרדת משנה של המון תובנות פנימיות... כאלה שדרשו ממני הרבה כוחות כדי להגיע אליהן. אני נפרדת משנה שהייתה אולי אחת המשמעותיות בחיים שלי. שנה שנתתי לעצמי לכאוב - שנה שהתבגרתי, שהסכמתי לעצמי להסתכל קדימה בלי לכעוס על עצמי שאני עושה את זה בלעדיך. אני מקווה שהשנה הבאה תביא איתה גם היא כמה צעדים קדימה. אני מקווה שאולי אני אצליח למצוא יותר מרק קצת את עצמי. עוד שנה שנסגרת בלעדייך... אבל אני כבר לא כועסת. לא עליך ולא עליי... רק נפרדת עוד טיפה.. ממך.. ומשנה של קסם. שנה טובה.
 

seaגל

New member
../images/Emo141.gif

נגעת בהמון דברים שנוגעים... דבר אחד אני יכולה להתחבר אליו הכי טוב וזה הלבד הזה שמלווה לעיתים מאיים...אבל כשלומדים לקבל אותו מבינים שהחופש הכי גדול טמון בו רק כשנמצאים לבד ושואלים את השאלות, ואין אף אחד מסביב שמשפיע על התשובות ואנחנו נשארים עם הקול הפנימי שלנו , רק אז אנחנו מוצאים את החבר/ה הכי טוב/ה את עצמנו ומשם הדרך פתוחה לכל מקום... דרך לא קלה עם הרבה עליות וירידות אבל דרך קסומה ואת צועדת בה....וזה נפלא. תודה שאת נותנת לנו לצעוד לצידך ולראות אותך כל פעם בכל מכתב מוצאת עוד קצת מעצמך....
 
מה שאני אוהבת פה

זה שאני רואה כל יום ביומו עוד מישהו שצועד בדרך דומה לא כי צרת רבים חצי נחמה... פשוט כי טוב לדעת שאני לא המשוגעת היחידה חח
מקווה להמשיך ולמצוא אותי מקווה שכולנו נמשיך לצעוד בדרך של קסם תודה
בעעע נראה לי שהזמן לבד עשה אותי קיטשית
 
למעלה