מסתבר שחנויות ותיקות מייצרות
נוסטלגיה. חבל שחלקן הגדול נכחד. בערים רבות באירופה אתה נוכח בעסקים רבים בני עשרות רבות של שנים ואף למעלה מזה. אצלנו קצת יותר קשה לשמור על הקיים.
מסתבר שחנויות ותיקות מייצרותוהיינו קונים תקליטים ב- Z MUSIC
בכיכר מנורה שהיתה החנות הטובה ביותר בירושלים - טובה יותר אפילו מרג'ואן ביפו 68 ומרון-דלית ברחוב ההסתדרות. אח"כ ירדנו לספיר אצל אורי, וסיבוב אצל אבי בראון - הבעלים של פיקדילי בש"ץ 6 שאמא ז"ל היתה המחנכת שלו בגימנסיה ברחביה. בתיכון, הייתי לוקח ממנה צ'ק לקנות תקליטים אצל בראון. היתה אומרת לי: "אביה, תקנה עד 250 לירות". הייתי קונה ב-1000 ובא הביתה עם ארגז תקליטים... ובילדות: קונים עוגת ריגו-יונצ'י במגדניית נדה בעמק רפאים ואוכלים ארוחת ערב וינאית אמיתית בקפה פטר אצל הגב' מונק ברחוב לוייד-ג'ורג' במושבה הגרמנית (בתקופה שהכל היה "סמדר" במושבה: פוטו סמדר, ירקות סמדר, קולנוע סמדר, הכל סמאדר (א' ירושלמית מודגשת!). והיתה את חנות הירקות של אדון סנקלר שסרב לקרוא לה סמאדר אבל ממולו היתה חנות לאביזרי חשמל בשם "אביזרי סמדר חשמל" בע"מ...
נוסטלגיה. חבל שחלקן הגדול נכחד. בערים רבות באירופה אתה נוכח בעסקים רבים בני עשרות רבות של שנים ואף למעלה מזה. אצלנו קצת יותר קשה לשמור על הקיים.
