רכבת ההרים ממשיכה. פעם למעלה

[מיקי (שם בדוי)]

רכבת ההרים ממשיכה. פעם למעלה

ומיד אחרי זה למטה... אז ככה. ביום שישי, אחרי הפגישה אצל היועץ, אישתי חזרה עם מצב רוח טוב, כשהיא נותנת לי להבין שהיא רוצה להמשיך איתי. אחרי הצהריים היא נסעה לחברה שלה בירושלים. בשבת בבוקר, כעסתי על הבת שלנו ואף סתרתי לה (דבר שאני לא נוהג לעשות). הבת שלי התקשרה לאישתי בבכי. בערב, כשאישתי חזרה, היא הסבירה לי שזהו, נגמר. למחרת , יום ראשון, היה קצת יותר רגוע. בערב, כשחזרתי מהעבודה, אישתי הציעה שנצא. הלכנו לפאב לשתות בירה. עוד לפני שהיא התחילה לשתות, היא הסבירה לי שזה לא בדיוק שהיא הפסיקה לאהוב אותי, אבל היא צריכה כרגע חופש, והיא זקוקה לחברה שלה בירושלים. כל הערב היא רק ליטפה אותי ואמרה שהיא רוצה שכשנחזור הביתה, נעשה אהבה. אבל באותו ערב היא שתתה יותר מדי. כשהגענו הביתה, היא נכנסה למיטה ואחרי כמה דקות הבאתי לה דלי בשביל להקיא. למחרת היה יום פחות או יותר רגיל. בערב כשחזרתי מהעבודה, הצעתי לה שנצא לחגגוג את הסילבסטר. היא אמרה לי שהיא יותר מדי עייפה, שהיא עבדה קשה והיא רוצה לנסוע לירושלים. היא גם כעסה כשהסברתי לה שאם היא עיפה היא לא יכולה לנסוע לירושלים. בכל אופן, היא נסעה. הבוקר חיכיתי לה שתחזור כי הייתי צרחך את האוטו בשביל לנסוע לעבודה (האופנוע שלי במוסך) והיא הגיעה רק בשעה 11, תוך כדי שהיא מסבירה לי שהיא הלכה לישון ב-4 בבוקר כי היא והחברה שלה הלכו למסיבה. ובגלל זה הגעתי ב 11 וחצי לעבודה. אני יודע שאני צריך סבלנות, אבל כמה שזה קשה...

 

[shela1]

ואולי צריך לרדת מהרכבת?

מיקי שלום , כאחד שתמיד דוגל בשיחות ביעוץ ובפשרות לפעמים חושב שלא צריך לוותר ולהתפשר. כדאי ורצוי לשים את הדברים על השולחן ולעמוד מול אמת שלפעמים כה כואבת שאנו מתעלמים ממנה. מציע שתעלו את הנושא אצל היועץ ותלבנו היטב את הנושא מקווה שעזרתי שאלה1(בן)

 

[זיו ברוך]

מיקי יקר,

מדי פעם אני ככה מעיינת בהשתלשלות האירועים, ולא יכולה שלא לחוש את הכאב האדיר שאתה אוגר בתוכך....ובכל-זאת, לאורך כל הדרך, אני שואלת את עצמי: איפה אתה בכל הסיפור הזה ? אתה טורח ומעדכן אותנו אחרי כל פגישה, ומספר על התנהגות אשתך, ולא מציין דבר וחצי דבר על עצמך.... - מה זה עושה לך ההתנהגות הזאת של אשתך ? איך אתה מרגיש עם השתלשלות האירועים ? מלבד הצורך בסבלנות - האם נוח לך כפי שהדברים מתנהלים ??? אני לא לגמרי מעורה בפרטים, אבל קיבלתי את הרושם, שאתה, בעצם, ניתקת את עצמך מכל הסיטואציה הכואבת הזאת, וכל מעשיך הם בניסיון לרצות את אשתך, ולקבל את כל מהלכיה... בלי להציב גבולות (אולי מחשש שהיא תלך), כמעט בלי יכולת שליטה במצב (אתה מאחר לעבודה בגלל איחורה להחזרת האוטו, וכו´) מיקי, איפה אתה נמצא ? איך אתה מרגיש ? זה היה מאוד חסר לי. וגם כואב לי שאתה ככה נשאב, ומאבד, במקום מסויים את עצמיותך.... מקווה שיהיה לך רק טוב. והרבה. זיו

 

[מיקי (שם בדוי)]

תודה זיו על ההתייחסות.

עד בטח מדמיינת לעצמך שבהחלט לא קל לי. אבל נכון לעכשיו, החלטה שלי היא לא ליצור גלים. וזאת החלטה שלי. כל הבלאגן התחיל כאשר אשתי התחילה ללכת לפסיכולוגית. ולכן, אני החלטתי שכל עוד היא בטיפול הזה, אני מוותר על הרבה דברים. היא כרגע בוגקת את עצמה ואת הגבולות שלה ואני נותן לה לעשות את זה. נכון שזה קשה לי, ואפילו קשה מאד. אבל אני חושב שאני מספיק חזק כדי לסבול כרגע את כל השגעונות שלה. לפעמים זה קשה לי ואז אני כותב פה ומשטף אותכם, ישנם גם עוד אנשים שאני מדבר איתם וזה עוזר לי. אישתי יודעת גם, ואמרתי לה את זה, שיום אחד אני עלול לא להיות פה בשבילה יותר. אבל למעשה הקטע שלי לספוג את הכל ובשקט הוא החלטה שלי. יכול להיות שזו לא החלטה נכונה או נבונה אבל זאת החלטה מודעת שלי. ותשובה לשאלות המודגשות שלך: איפה אני נמצא? אז אני נמצא פה בשביל אשתי מתוך בחירה כי אני אוהב אותה, ולמרות שזה קשה כרגע. ואיך אני מרגש? אני מרגיש רע בכל הקשור אליה אבל מרגיש גם טוב על זה שאני יכול להיות חזק. בכל אופן - תודה על התמיכה. מיקי (שם בדוי)

 

[מיקי (שם בדוי)]

תיקון: בוגקת = בודקת

 

[זיו ברוך]

הי, מיקי,

אני בטוחה שמאוד לא קל לך. אין לי שמץ של ספק בכך. אני בטוחה שהתנודות הללו מאוד קשות להתמודדות. הרי כולנו, בסופו של דבר, מחפשים אחר וודאות ויציבות בחיינו.... אני רוצה לשתף אותך במחשבותיי בנושא הזה. אני חושבת שזה ממש ראוי להערכה הדרך בה אתה עומד לצד אשתך, עם כל התנודות, והטלטלות שבמצבה. עם זאת, ולפי כל תאוריך, נדמה לי שאתה כבר כמעט שוכח שגם אתה קיים שם... וגם אתה ראוי להערכה. ולאהבה. ולתשוקה. ולפעמים, נדמה לנו שאם נעמוד ונתמוך ונבטל את עצמנו - נשיג בחזרה את אהוב ליבנו.... אני מאוד מבינה את הצורך שלך ´לאחוז בה´. אבל אני לא בטוחה שאם תשחרר את החבל - תרוויח מכך יותר.... ממה שאני קוראת ומתרשמת - עושה רושם שאשתך מרגישה "חנוקה". כאילו היא מנסה לברוח ממשהו (הבריחות התכופות לירושלים). להשתחרר.... ניסית לתת לה ? - ליצור איזהשהיא הפרדה, וחוסר תלות ? (למשל, ברכב...)...אין לך מושג איך לפעמים דווקא המרחק - הוא זה שיוצר את הקירבה המחודשת.... אני רוצה לסיים בשיר שאומר כך: "If you love somebody - set him free if he will back - he allways yours, if he will not - he never was" ובתרגום לעברית: "אם אתה אוהב מישהו - שחרר אותו לחופשי אם הוא יחזור - הוא שלך לתמיד, ואם לא - הוא לעולם לא היה ..." נקודות למחשבה. זיו

 

[אטיוד5]

פעם הבאה ...

שהיא נוסעת לירושליים, אולי תידע אותי? אף פעם לא הייתי בסנדוויץ´.

יכול להיות שהיא בודקת גבולות ואחרי שתוציא את זה מהמערכת שלה היא תחזור אליך. ויכול להיות שזה הסוף שלכם כזוג. קשה לדעת לפי ההסברים. יש פה סידרת מעשים ולא שמענו מה זה עושה לה או לך בנשמה.

 

[ברונטית]

נראה לי יותר כ"רכבת שדים"

אינני מרבה לבקר פה לאחרונה, אך מביקורים קודמים - זוכרת את סיפורך, מיקי. מכירה את רזי הפורום הזה, ויודעת שלתמיכה- משמעות רבה וחשובה. אך לפעמים, כאשר הכותב הופך ל"קבוע" בפורום, ומרגישים אליו "קירבה" - אנו חוטאים לאמת, ולו כדי לגרום הקלה, ולתת הרגשה טובה. הקדמה זו באה על מנת לבקש את סליחתך מראש, אם תגובתי תהא צורמת לאוזניך... הבנתי מדבריך ותיאוריך, שהנסיעות הללו של אישתך, לחברתה בירושלים, הפכו כמעט לסדר יום רגיל - עובדה צורמת כשלעצמה. ניתן לכנות זאת: בריחה, אך יש מעבר לבריחה... מי שבורח ממצב מסויים - "מגוון" את בריחותיו. לא כן אישתך. תמיד לירושלים. תמיד לאותה חברה. האם לא נראה לך קצת משונה? האם בדקת אם אכן "בודקת" אישתך את אהבתך אליה? האם בדקת אם אכן היא נוסעת בכל פעם לירושלים? האם בדקת אם אכן נוסעת היא לאותה "חברה"? ואם כן - אעיז לשאול אותך - האם חשבת שקורה לנשים, גם בגיל מאוחר, שהן מגלות לפתע שיש להן משיכה לנשים? (והסיטואציה שתיארת בפאב - מאשרת את חשדי). אני מודה, אם כי בלב כבד, שבכל פעם שאני קוראת את דיווחיך, אני תוהה מחדש לפשר הנסיעות הללו, ושואלת את עצמי, האם אתה כל כך רוצה שהחיים יחזרו למסלולם הרגיל, עד כדי לעצום את עיניך? עד כדי לחפון את ראשך בחול כבת יענה? לפעמים עדיף להתמודד עם האמת המרה, כי עם כל הקושי בהתמודדות - זו הדרך הנכונה. אינך היחיד הסובל מהמצב. ילדיך, למרות היותם פאסיביים, סובלים לא פחות, למשל מאיבוד שליטה שלך (שנראית לי טבעית לאור המציאות בה אתה חי). אני יודעת שדברי נשמעים קשים, אבל פרט לאחד, שהעיז לומר: "רד מהרכבת", איש לא העז להאיר לך את הנקודות הכואבות באמת, (ואני יכולה להבין אותם) למרות שאני משוכנעת שרבים חושבים כך. ושוב, אינך חייב לקבל את דעתי. בשורה התחתונה - אלה חייך שלך. אתה עצמך תקבע מה יהא עתידם. שבת שלום ובהצלחה.