the jewish hummer
New member
רכבנו יחד פעם אחרונה ב- 93 , ואתמול שוב
כשהשתחררנו מהצבא, היינו 7 חבר'ה, באריאל הקטנה של אז זה היה נחשב "המון". 2 עם 600F 2 עם GSX400 (אני אחד מהם). 1 עם GS500 1 עם GSX55O 1 CAGIVA MITO 125 היינו צעירים, יפים, אופטימים ומוכנים לקחת סיכונים. תחילת שנות ה-90 , אופנוע כבד היה שם דבר, לראות מישהו עם R , היה מחזה שסביבו סופרו סיפורים לרוב, ואם רוכב הR הנהן לשלום ברמזור, בר המזל היה בטוח שמצא לו חבר חדש ועוד שניה יצרפו אותו למועדון ה"נחשבים עם הכלים הגדולים באמת". רכיבות לתפן וחזרה, סדום-ערד ונס הרים, השוואות ביצועים, צפייה אינטנסיבית במירוצים, ובעיקר הרבה לדבר לדבר לדבר אופנועים. עברו 18 שנה מאז, החבורה התפרקה בערך ב- 95 , כל אחד תפס לעצמו כיוון, עזב את היישוב הקטן לטובת העיר הגדולה. עם חלקם אנו כבר לא בקשר, עם אלו שכן בקשר - אין קשר לאופנועים, שגעון זמני של תקופה מסויימת שנגמר. אתמול יצאנו לטיול משותף, הוא אירגן אופנוע (כיאה לגיל 40 - קאסטום VT750) , ואני על הטראנסאלפ. החזרנו עטרה ליושנה!!! אריאל, מעלה אפרים, כביש הבקעה, עוקף יריחו, ים המלח, סדום-ערד, וחזרה לאיזור המרכז. היה טוב, אפילו טוב מאוד, אמנם קר מאוד, וגשום בחצי מזמן הרכיבה, אבל 360 קילומטר שהחלו ב- 7 בבוקר והסתיימו ב- 3 בצהריים, בהחלט עשו עימנו טוב, והחזירו את זיק הנעורים לכמה שעות. בסיכומו של יום, על כביש 6 בתחנת הדלק, עשינו סיכום של היום, וקיבלנו את הטלפון מהאישה: "נו? מתי אתם מגיעים?" "אנחנו בדרך" "מה בדרך..מה???? כבר 4 שעות אתם בדרך!!!" "בסדר, מה העיניין? התעכבנו קצת, עצרנו פה, עצרנו שם, תשמעי, השלפוחית של גיל 40 לא מתנהגת כמו בגיל 20, היא צריכה יחס משלה". "מה שלפוחית? למה כמה פעמים עצרתם?" "מממ....תני לי רגע לחשוב...אחד..שתיים...שלוש...ארבע...בעצם בעצירה הרביעית זה היה פעם אחת שעלינו על האופנוע ופעם אחת לפני שהנענו כדי לצאת לדרך....חמש...שש...שבע....רגע, בשבע רק הוא השתין...טוב לא היתה ברירה 5 דקות אחרי, גם אני רציתי להשתין אז הגיעה השמינית....וזהו, עכשיו עצרנו לקפה אחרון ועל הדרך גם משתינים לפני הבית". השיחה נסגרה, הוא ואני על הרצפה, צוחקים ולא מצליחים להפסיק, אלוהים ישמור, זה מה שקורה בגיל 40? אנחנו מתפרקים, כמה אפשר להשתין ביום אחד? לא היה מנוס, מלהבין, שאולי זיק השובבות חזר לחצי יום, אך בני 20 כבר לא נהיה יותר לעולם. ד"א מישהו מכיר איזשהו מיתקון שמאפשר לחבר קטטר לצינור עודפים של הדלק, בחישוב גס, כל עצירה להשתין צורכת 10 דקות, להוריד ציוד, להשתין, להדליק סיגריה, לתקן את הלבוש לפני היציאה לדרך, להוריד שוב ציוד כי יש עוד פעם פיפי, בחישוב כללי- איבדנו מעל לשעה וחצי רק על הצורך להשתין. מיתקון כזה היה מאפשר לנו הרבה יותר זמן רכיבה.
כשהשתחררנו מהצבא, היינו 7 חבר'ה, באריאל הקטנה של אז זה היה נחשב "המון". 2 עם 600F 2 עם GSX400 (אני אחד מהם). 1 עם GS500 1 עם GSX55O 1 CAGIVA MITO 125 היינו צעירים, יפים, אופטימים ומוכנים לקחת סיכונים. תחילת שנות ה-90 , אופנוע כבד היה שם דבר, לראות מישהו עם R , היה מחזה שסביבו סופרו סיפורים לרוב, ואם רוכב הR הנהן לשלום ברמזור, בר המזל היה בטוח שמצא לו חבר חדש ועוד שניה יצרפו אותו למועדון ה"נחשבים עם הכלים הגדולים באמת". רכיבות לתפן וחזרה, סדום-ערד ונס הרים, השוואות ביצועים, צפייה אינטנסיבית במירוצים, ובעיקר הרבה לדבר לדבר לדבר אופנועים. עברו 18 שנה מאז, החבורה התפרקה בערך ב- 95 , כל אחד תפס לעצמו כיוון, עזב את היישוב הקטן לטובת העיר הגדולה. עם חלקם אנו כבר לא בקשר, עם אלו שכן בקשר - אין קשר לאופנועים, שגעון זמני של תקופה מסויימת שנגמר. אתמול יצאנו לטיול משותף, הוא אירגן אופנוע (כיאה לגיל 40 - קאסטום VT750) , ואני על הטראנסאלפ. החזרנו עטרה ליושנה!!! אריאל, מעלה אפרים, כביש הבקעה, עוקף יריחו, ים המלח, סדום-ערד, וחזרה לאיזור המרכז. היה טוב, אפילו טוב מאוד, אמנם קר מאוד, וגשום בחצי מזמן הרכיבה, אבל 360 קילומטר שהחלו ב- 7 בבוקר והסתיימו ב- 3 בצהריים, בהחלט עשו עימנו טוב, והחזירו את זיק הנעורים לכמה שעות. בסיכומו של יום, על כביש 6 בתחנת הדלק, עשינו סיכום של היום, וקיבלנו את הטלפון מהאישה: "נו? מתי אתם מגיעים?" "אנחנו בדרך" "מה בדרך..מה???? כבר 4 שעות אתם בדרך!!!" "בסדר, מה העיניין? התעכבנו קצת, עצרנו פה, עצרנו שם, תשמעי, השלפוחית של גיל 40 לא מתנהגת כמו בגיל 20, היא צריכה יחס משלה". "מה שלפוחית? למה כמה פעמים עצרתם?" "מממ....תני לי רגע לחשוב...אחד..שתיים...שלוש...ארבע...בעצם בעצירה הרביעית זה היה פעם אחת שעלינו על האופנוע ופעם אחת לפני שהנענו כדי לצאת לדרך....חמש...שש...שבע....רגע, בשבע רק הוא השתין...טוב לא היתה ברירה 5 דקות אחרי, גם אני רציתי להשתין אז הגיעה השמינית....וזהו, עכשיו עצרנו לקפה אחרון ועל הדרך גם משתינים לפני הבית". השיחה נסגרה, הוא ואני על הרצפה, צוחקים ולא מצליחים להפסיק, אלוהים ישמור, זה מה שקורה בגיל 40? אנחנו מתפרקים, כמה אפשר להשתין ביום אחד? לא היה מנוס, מלהבין, שאולי זיק השובבות חזר לחצי יום, אך בני 20 כבר לא נהיה יותר לעולם. ד"א מישהו מכיר איזשהו מיתקון שמאפשר לחבר קטטר לצינור עודפים של הדלק, בחישוב גס, כל עצירה להשתין צורכת 10 דקות, להוריד ציוד, להשתין, להדליק סיגריה, לתקן את הלבוש לפני היציאה לדרך, להוריד שוב ציוד כי יש עוד פעם פיפי, בחישוב כללי- איבדנו מעל לשעה וחצי רק על הצורך להשתין. מיתקון כזה היה מאפשר לנו הרבה יותר זמן רכיבה.