רכבנו יחד פעם אחרונה ב- 93 , ואתמול שוב

רכבנו יחד פעם אחרונה ב- 93 , ואתמול שוב

כשהשתחררנו מהצבא, היינו 7 חבר'ה, באריאל הקטנה של אז זה היה נחשב "המון". 2 עם 600F 2 עם GSX400 (אני אחד מהם). 1 עם GS500 1 עם GSX55O 1 CAGIVA MITO 125 היינו צעירים, יפים, אופטימים ומוכנים לקחת סיכונים. תחילת שנות ה-90 , אופנוע כבד היה שם דבר, לראות מישהו עם R , היה מחזה שסביבו סופרו סיפורים לרוב, ואם רוכב הR הנהן לשלום ברמזור, בר המזל היה בטוח שמצא לו חבר חדש ועוד שניה יצרפו אותו למועדון ה"נחשבים עם הכלים הגדולים באמת". רכיבות לתפן וחזרה, סדום-ערד ונס הרים, השוואות ביצועים, צפייה אינטנסיבית במירוצים, ובעיקר הרבה לדבר לדבר לדבר אופנועים. עברו 18 שנה מאז, החבורה התפרקה בערך ב- 95 , כל אחד תפס לעצמו כיוון, עזב את היישוב הקטן לטובת העיר הגדולה. עם חלקם אנו כבר לא בקשר, עם אלו שכן בקשר - אין קשר לאופנועים, שגעון זמני של תקופה מסויימת שנגמר. אתמול יצאנו לטיול משותף, הוא אירגן אופנוע (כיאה לגיל 40 - קאסטום VT750) , ואני על הטראנסאלפ. החזרנו עטרה ליושנה!!! אריאל, מעלה אפרים, כביש הבקעה, עוקף יריחו, ים המלח, סדום-ערד, וחזרה לאיזור המרכז. היה טוב, אפילו טוב מאוד, אמנם קר מאוד, וגשום בחצי מזמן הרכיבה, אבל 360 קילומטר שהחלו ב- 7 בבוקר והסתיימו ב- 3 בצהריים, בהחלט עשו עימנו טוב, והחזירו את זיק הנעורים לכמה שעות. בסיכומו של יום, על כביש 6 בתחנת הדלק, עשינו סיכום של היום, וקיבלנו את הטלפון מהאישה: "נו? מתי אתם מגיעים?" "אנחנו בדרך" "מה בדרך..מה???? כבר 4 שעות אתם בדרך!!!" "בסדר, מה העיניין? התעכבנו קצת, עצרנו פה, עצרנו שם, תשמעי, השלפוחית של גיל 40 לא מתנהגת כמו בגיל 20, היא צריכה יחס משלה". "מה שלפוחית? למה כמה פעמים עצרתם?" "מממ....תני לי רגע לחשוב...אחד..שתיים...שלוש...ארבע...בעצם בעצירה הרביעית זה היה פעם אחת שעלינו על האופנוע ופעם אחת לפני שהנענו כדי לצאת לדרך....חמש...שש...שבע....רגע, בשבע רק הוא השתין...טוב לא היתה ברירה 5 דקות אחרי, גם אני רציתי להשתין אז הגיעה השמינית....וזהו, עכשיו עצרנו לקפה אחרון ועל הדרך גם משתינים לפני הבית". השיחה נסגרה, הוא ואני על הרצפה, צוחקים ולא מצליחים להפסיק, אלוהים ישמור, זה מה שקורה בגיל 40? אנחנו מתפרקים, כמה אפשר להשתין ביום אחד? לא היה מנוס, מלהבין, שאולי זיק השובבות חזר לחצי יום, אך בני 20 כבר לא נהיה יותר לעולם. ד"א מישהו מכיר איזשהו מיתקון שמאפשר לחבר קטטר לצינור עודפים של הדלק, בחישוב גס, כל עצירה להשתין צורכת 10 דקות, להוריד ציוד, להשתין, להדליק סיגריה, לתקן את הלבוש לפני היציאה לדרך, להוריד שוב ציוד כי יש עוד פעם פיפי, בחישוב כללי- איבדנו מעל לשעה וחצי רק על הצורך להשתין. מיתקון כזה היה מאפשר לנו הרבה יותר זמן רכיבה.
 

פרארי1

New member
אמנם גיל 20 לא יחזור

אבל גם בגיל 40 (וגם הרבה מעבר), אפשר להמשיך ולהנות מטיולי דו"ג, מהחברותא, מהכיף של הרכיבה לשם רכיבה ואם מוסיפים לזה גם הדרכה משובחת, שנותנת לכל הטיול מסגרת ומטרה, הרי זה משובח. לא תאמין, אבל יש כאלה ש"גררו" גם את האשה ובמקום שהיא תתקשר לנדנד מתי אתה חוזר, היא משתתפת בחוויה ומבינה לבד למה זה לקח לך כל כך הרבה זמן בפעם שעברה. בקיצור, אתה מוזמן לטיולים של רוכבי הפרלמנט, הנאה מובטחת
 
אם הייתי לוקח אותה, לא היינו מגיעים כלל לסדום

ובטח לא למצב של ניצול 100% מרוחב הצמיג. אנחנו רוצים גם להנות כן? בלי המחשבה "איך אני יכול למחוק מהעולם גם אותי וגם אותה, מי יישאר לטפל בילדים..".
 
גם את זה עשיתי לפני חודשיים

בגיל 62 , ללא עבר דו גלגלי כלל, טיול הוא ואני , 300 קילומטר על סילבר-ווינג, יום שלם, רק אני והוא , אחד על אחד. (כמו שמעולם לא עשינו לפני כן). היה כיף, היה מהנה, ובעיקר, הוא לא העיר כלום כל הדרך. לא בכביש 6 על 170 לא בירידות של פוריה לא בכביש הבקעה שעבר באגרסיביות. לא בסיבובי מעלה אפריים רק בסוף הוא שאל: "אז מתי נעשה את זה עוד פעם?" וזה הבנאדם שאמר לי לפני 19 שנה - "ביום שאתה קונה אופנוע, אני פותח את המיכל דלק וזורק גפרור , פה בבית לא יהיה אופנוע לעולם", רק כדי להתעורר אחרי חודשיים ביום שבת בבוקר לשמע נהמות האגזוז המתרחק ולגלות ש: "מה קרה? זו אחותך הקטנה, אז עשיתי לה סיבוב קטן בחניה, מה קרה?". אך מה שזכור לי יותר מכל, זו המחשבה המנקרת של: "טעות פטאלית שלי, ואני מוחק 2 דורות מהמשפחה בלי למצמץ". אך גרוע מזה היא המחשבה של: "מה קורה אם משהו משתבש, ואני חוזר חי הביתה בלעדיו? איזה פרצוף יהיה לי מול המשפחה, השכנים, המכרים , שאני ביזבזתי את אבא על השטויות שלי".
 

Mr BIG Biker

New member
../images/Emo45.gif

אבא שלי חגג לא מזמן יום הולדת 81 שיזכה לעוד הרבה ימי הולדת... אני מת לעשות לו סיבוב כל שבת ב7וחצי בבוקר אני עולה על חליפה הוא מתארגן לבית כנסת
"נו עזוב אותך בית כנסת בוא לטיול, תיקנה איזה הארלי נייט רוד תושיב את אמא או איזו קוזינה צעירה מאחור ויאללה" אבל הפחד... הגיל המופלג... למרות שהוא פעיל ספורטיבית וכולו קול... זה לא קל את אמא גם הייתי מרכיב בכיף אבל הידיעה שבאיזה סיבוב הכי קטנטן (היציאה מהחנייה) היא תהפוך את שנינו מרוב פחד מונעת ממני לעשות זאת
 

fazer_1000

New member
לשמחתי אני לא צריך להרכיב את אבא שלי, הוא

בעלים גאה של טראנסאלפ חדש ויפהפה, אבל לא יוצא לנו לטייל יחד (לא ממש יוצא לי לטייל בכלל). כבר שנים אנחנו מפנטזים יחדיו על טיול רכוב באירופה... לגבי הפחד - בהחלט, אני כמעט שלא מרכיב אף פעם כי לא יוצא וכי אני לא אוהב - זו אחריות גדולה למדי.
 

h a j b i

New member
../images/Emo45.gif

מקווה להיות שם גם עוד 15 שנים, עדיין רוכב, עדיין מטייל, עדיין צוחק בקסדה על כל הפראיירים בפקקים האינסופיים.
 
השתנה זה מערכת הגנה של עמוד השדרה

עוד שעה וחצי רכיבה, ולא הייתם יכולים להתכופף בחודש הקרוב
ולגבי זה שלא תהיו בני 20 אני לא בטוח, הנה אתם בני עשרים פעם שנייה, ונראה שהפעם למדתם לעשות את זה כמו שצריך.
 
אני היום אחרי רכיהב לצפון בתנוחה ספורטיבית

בגיל 25 עדיין לא התיישרתי כמו שצריך...
 
לא רוצה להשמע יותר מידי סבא אבל

בדור שלך, לקום מהפייסבוק וללכת לשירותים נחשב פעילות כל כך קשה, שרק עכשיו שלושה סטארט-אפים קיבלו שלושה מיליון דולר כל אחד - כי יש להם רעיון לטכנולוגיה שפותרת אותך מזה. אז רכיבה ספורטיבית לצפון בלי שלושה חודשי אימון, בשידור חי עם אפשרות להדיח אותך תוך כדי? אתה גיבור לאומי. אז בקיצור, אז גם אתה אומר לו שימשיך להשתין אחרת הוא בצרות.... ואגב גב,להרבה אנשים יש בעיות גב כי פעם הרצפה הייתה קרובה והיה קל להגיע אליה ולקום ממנה. היום, לא ברור לי איך, אבל עושים את הרצפה הרבה יותר רחוקה.
 

Treker

New member
../images/Emo47.gif כן, אתה בטיול פרלמנט../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif

שוב פעם, כמו בימים הטובים, אני צריך לנגב את המסך מהשפרצות הקפה.... כוס אחתכ
 
למעלה