וההמשך
עוד בירה הגיעה לשולחן, וגם מנת כליות ומוח. שום דבר, שימו לב, לא מטוגן. כן יש שמן, והמון, אבל בשום מנה לא היה טיגון אלא בישול, והוספת השמן המתובל לקראת סוף הבישול ורק וממש לפני ההגשה. הכליות היו רכות וטעימות, המוח היה כדרכו של מוח, טעים אבל שמן והפעם די מלוח ואני אישית העדפתי את הכליות המוצלחות. קמנו, האשה של חרוב ואני, להגיד שלום לעשות הכרות עם ידי הפלא ולשאול, כדרכי קושיות של מהנשתנה. מאחורי המבנה הקטן, שהיה מן הסתם פעם איזה קיוסק שכונתי, עמד לו מנגל גבה רגליים ועליו שלושה מגשים עגולים כמו של מאזניים של פעם, מאלומיניום. בצד קערות פלסטיק גדולות עם חומרי גלם (כוסברה שום וכו') , על שולחנון אחר היה מג'יקשף מחובר ובו התחממו להם לבבות הארטישוק הממולאים. אשה אחת קטנה, בעלת חצאית ארוכה, מכנס או גרביים עבות מתחת, וכיסוי ראש של מטפחת מעורגלת הציצה בנו. באנו לומר תודה, אמרנו. והיא חייכה והקמטים היפים שלה חייכו איתה. -ושאלנו: מה, את מבשלת על פחמים? -כן ולא היא אומרת. אני מכינה מתחילה בבוקר בבית, ואחר כך פה שומרת שישאר חמים, מסובבת את המגשים על האש, ומחממת ממש רק את מה שמזמינים בדיוק. בכל הזמנה היא מחממת וטאצ' אחרון למנה עצמה. הטאצ' האחרון נוגע גם לשמן וחריף שמעורבב עם ריח של פפריקה בייתית. -אז? אנחנו ממתיקות סוד, אז הכל עובר שמן וחריף לפני ההגשה, אבל כמה זמן את מבשלת את הדג? -שעה, אולי שעה וחצי היא אומרת, וזה ברור ששעה וחצי זה רק למטה על הגחלים הלוחשות עם הלהבה הקטנטנה שם כאש התמיד. -ואיך השום יוצא ככה כזה הכי טעים שיש? -הה היא כבר צוחקת, (והיא כבר שלנו...) השום מתבשל על אש קטנה, עם הדג. -רגע, אני מבררת ומה עוד? -מלח ומעט מים, היא אומרת, ממש קצת, ושמן ששומר שלא כל המים יברחו(יתאדו) על אש קטנה המון זמן. -והדג? -נסיכה, נו,ההיא מהנילוס שבסופר, אומרת לנו הנסיכה המרוקאית מאשדוד ומצחקקת. -וכוסברה וקצת חריף רק בחימום? שוב אנחנו שואלות, והיא מהנהנת בסיפוק. -ובלי טיגון בכלל? -לא היא אומרת בנחרצות. לא מטגנים. וביד אחת ותיקה מיומנת ומשומנת, בשמן וחריף, מעבירה ממגש אחד לוהט למשנהו בלי למצמץ. -והריח? באנו אליך מאחורה כי הריח של האש הביא אותנו, והיא מחייכת, אנחנו כבר חברות. -הריח הזה מגיע גם עד לשכונה ממול, היא אומרת, עד לקצה הבתים. -אז? אני שואלת... אז כל הגברים מריחים את הריח ויורדים בשביל לאכול אצל רחל, מה? ושלושתינו צוחקות נורא. ואז רחל המרוקאית מאשדוד מוחה ואומרת שגם באות אצלה משפחות, והיא מונה על היד: אשה (ומדגימה יד רחוקה מול הבטן, כי זו מהותן של נשים, לא ?) וילדים, (יד נמוכה) וגם הבעל(גבוה), גם הם באים היא אומרת. אבל השולחנות מספרים לנו אחרת. היינו הנשים היחידות אצל רחל בגן הציבורי. -אבל בנות לבד, בטח לא באות לפה... אני אומרת. -תבואו יותר מאוחר תראו גם בנות, לבד. אומרת רחל ומתפקעת מצחוק. -ורחל, מה יש בתוך המילוי של הארטישוק, אנחנו שואלות, למה זה כל כך טעים? ורחל מספרת, את כל הסודות, היא ממילא יודעת שאף אחת לא יכולה כמוה. -בשר חזה טחון היא אומרת . -ולמה זה כל כך רך כזה, -אהה, אני מוסיפה קצת אורז. -טחון? אני שואלת, כי זה הרי נורא רך. -לא, היא אומרת , ככה, רק בבישול הארוך... ובטח שבלי ביצה, ביצה עושה את זה קשה, היא אומרת לחרובית, וביד מלאה שמן צ'ילי תופסת את הטראפל שהחרובים הביאו לקינוח(בשביל חליל במיוחד, ואני קיבלתי בורמה מנצרת, מהבוקר) ונועצת אותו בפה, כדרך הבשלניות. קודם ביס קטן, להבין במה המדובר, ואז את כולו. ועיניה מבהיקות, ונעצמות בעונג. אני חושבת על המיש והמש עם הצ'ילי והשוקולד ומי זה היה השוקולטייר הזה שעשה שוקולד צ'ילי, ומה באמת רחל הרגישה בפה. את הגרנד מרינייר התפוזי או את הצ'ילי...ומחייכת. טובים הטראפלס של גברת חרוב. וחזרנו לשולחן, אחרי המתוק, כי חרוב וחיים החליטו שמוכרחים שנטעם, אם כבר ומה זה משנה שאחרי המתוק, קצת חוט שידרה וקיבה. חוט השידרה היה נהדר, והקיבה היתה, כמו המוח מלוחה לי מדי. רגע לפני נטישה חליל הולך לבדוק את ה"רחל". אני עוקבת אחריו להציץ. והוא לא מודע אלי, מסתכלת איך היא מאירה את פניה לכל אחד, ולחליל הרי יש את החיוך הזה שלו שממיס גם מרוקאיות בוגרות. ואיך, היא מיד מסתייגת כשהוא מתחיל לשאלות על האוכל. גברים, אצל רחל יושבים בשולחן ואוכלים, הם לא אמורים להתקרצץ במטבח. חליל נסוג לשאלת המנגל. אה, זה קל, משהו טכני, אפשר להסביר גם לגבר. ואז הוא מבחין ושואל על המנגל מחולק לשלוש. בין שלושת מגשי האוכל המתחממים. מימין הגחלים פושרות, באמצע קצת יותר חם, ומשמאל גחלים אדומות ולשון אש דולקת, והתבשיל מעליה ממש רותח בלהבה עדינה. בין המגשים היו תקועים בתוך המנגל כמה מכסים של סירים, שוויסתו את החימום באוויר הצונן של הלילה. בחיי שרק בנים יכולים לשים לב לכזה דבר אחרי ארוחה דשנה. אז לקינוח, אצל רחל, תשמעו ממני, הכי טוב עוד מנה. לא משנה של מה. אבל הכי טוב, הדג, וגם הארטישוק. עם שמן וחריף אבל במינימום תיבול ועם יד מיומנת. תודה לחרובים ולחליל. החברה היתה נהדרת. החשבון 200ש"ח תבין וטקילין כולל 5 בירות טובורג קטן ומים מינרליים אחד נביעות. ננה