רחל המרוקאית מאשדוד.

ח ר ו ב

New member
רחל המרוקאית מאשדוד. ../images/Emo41.gif ../images/Emo41.gif

מרוקאית מבוגרת שמבשלת על גחלים. במינימום תיבלון. בטכניקה יחודית ושונה. דיוק אטומי ,וטאצ מדהים. וכמו שרפי כהן ,מרפאל אמר " מרגשת כמו מסעדת 3 כוכבי מישלין " , אכן כך. וזה ,בלוקישן הזוי לחלוטין. נאכלו, שקדים ובוטנים מטוגנים\קלוים סלטי פתיחה מירקות טריים נהדרים. מנת הדגל דג , לחי , מוח וכליות, ארטישוק ממולא, שידרה וכרישה [ קיבה ]. אותו תיבלון בכול, הטעמים והמרקמים משתנים. שונה , מיוחד וטעים טעים ברמה הגבוה ,שגורמת לפליאה והתרגשות מה. אוכל שעושה אותי שמח ומרומם רוח ,אחרי. ואת כול הסיפור המקסים מקסים של הארוחה , אשאיר לחברתי ננה , שכשרונה בכתיבה גדול משלי .
ואני זוכר שאני חייב גם לאיש של מרב, וגסטרו, נסיעה לשם.
לעוד ארוחות טובות וחברה נעימה... חרוב.
 

ננה f

New member
רחל המרוקאית מאשדוד- הסיפור

-איפה את? -באשדוד, בגן ציבורי. -מה את עושה שם? -אני במסעדה. -מסעדה בגן ציבורי? -כן (מצחקקת), ואנחנו יושבים תחת כיפת השמיים והעצים. -איך קוראים לה? -למסעדה? לא יודעת. אין לה שם. מממ... אולי אצל רחל המרוקאית... -מוזר. לא שמעתי אף פעם עליה. -זהו .שבגלל זה אנחנו פה. באמצע שכונה עייפה באשדוד, בתוך הגן הציבורי בין הבתים ובדיוק על השביל למרכז הקניות, יש בוטקה קטנה שיש לה עכשיו בחורף הקייצי, תוספת חיפוי מניילונים. רק שני שולחנות היו פתוחים כשהגענו בשש וקצת. כשיצאנו בשמונה היו פי כמה יותר. שם בגן מבשלת רחל המרוקאית. אין לי מושג איך, פשוט הגענו לשם. לשחזר את המסלול יהיה מסובך ללא הוראות מדוייקות. באמצע אשדוד הגדולה, באחת השכונות העסוקות המשופשפות והלגמרי דהויות של העיר יש גן ציבורי. ובגן הציבורי הזה מבשלת אשה אחת קטנה עם עינים צוחקות וידיים מרוחות בשמן וחריף עם מגע קסם בקצה אצבעותיה. ניגשנו לשולחן ואני שעטתי לשירותים. נקי מיניאטורי קשה לסגור את הדלת גם עם ישבן קטן בהרבה משלי. בכלל הכל שם קטן, פרקטי, מרוכז, חוץ מכיפת השמיים והאוכל. הם גדולים. וגם העצים גדולים. בשולחן כתר עם שעוונית צבעונית ישבו להם כמה גברים בשלבים שונים של חייהם, אך רובם כבר סופרים את החיים מהחצי השני שלהם. הרבה שיבה, כרסים קטנות, בגדים מהוהים וצחוק שמח של חברותא עולה משולחנם. שולחן שגדל וגדל מארבעה או שלושה לתריסר. כל פעם הגיעו עוד שניים שלושה ועשו להם מקום וסחבו עוד כסאות מפלסטיק לשולחן. ברקע הטלוויזיה הבלתי נמנעת, ומועצת החכמים של רח' קיבוץ גלויות פינת סטרומה התנהלה על מי מנוחות. אחר כך היה גם שולחן של שוטרים מכורסים שיודעים באיזה צד מרוח החריף (אצל רחל כמובן), והצעירים (יותר) שפתחו בכלל שולחן בחוץ ורחוק, כי זה המקום שהשאירו להם. לשולחן הגיעו צלוחיות עם מפיות עליהן, האחת של שקדים קלויים והשניה של בוטנים קלויים ומטוגנים. ואז היתה צריכה להיות הבירה, נו... טובורג אדום כפול 4. מבחן המים ? עוד לא שמעו על זה שם. וכשאחר כך הלכתי לבקש מים, חיים, הבן של רחל והמלצר הראשי והיחידי, הביט בי שנייה אחת יותר מדי ואז בהחלטיות הושיט את היד למקרר השתיה הקלה ושלף משם אחד מים מינרליים נביעות קטן. ככה בשניה הוא הוציא אותי צפונית-בונבונית. חיים מניח על השולחנות לכל אחד מפית מקופלת למשולש ועליה מזלג וזהו. אין סכינים, והאמת, בדיעבד? גם לא צריך, הכל רך ומתמסר. עם הטובורג מגיעות כוסות מבהיקות וארוכות, צלחת סלט מלפפון קלוף וחתוך בגסות עם מעט שבבי בצל, מלח ,לימון ואולי טיפונת שמן. כן רק טיפונת. סלט פריך ועסיסי. קסם אחר מגיע בצלחת נוספת של פרוסות שומר טרי עם מלח ולימון וכן, טיפונת שמן.טעים ומרענן. בצלחת השלישית בלטו קוביות אבוקדו גדולות עם מלח, לימון ו...בלי שמן אבל עם בזיק של פלפל חריף. לחם בגט לבן, טרי בחתיכות גדולות ליד. התחלנו לטעום. ואז הגיעו הזיתים. מנזנילו או דומה, שגולענו ביד, וחוממו על מחבת פחמים עם מעט חריף ו...מעט שמן, וזה היה טעים טעים. השיחה קלחה, שמחנו להכיר את גיברת חרוב, גם יפה גם אופה וגם... שקטה. איזה זיווג מוצלח. ואז קיבלתי שיחה דחופה שלאחריה בשולחן כבר היה דג ברוטב צהבהב (מכורכום או מהשמן של הפלפל-אדום-חריף, לא יודעת) ליד חתיכה מהפלפל החריף. זו לא היתה חריימה קלאסית אבל הדג נהדר. בין החתיכות בושלו להן שיני שום לקונפי מעולה, והאמת שאם לא היה מי שישמור שם על האינטרסים שלי לא היה נותר מהדג ולו כזית, ובמיוחד מאומה משיני השום המקסימות עד שסיימתי את העניינים הלא חשובים שלי. לא חשובים כי למרות החריפות הניסבלת (מעניין חרוב, היא קיבלה הוראה להוריד את האצבע מההדק של החריף בגלל הווזווזית?) זו היתה אחת ממנות הדג היותר טעימות שטעמתי. וכולה: מלח פלפל חריף שום מעט כוסברה ו...שמן. סויה .רגיל מהמכולת. טבלנו נאנחנו חייכנו. ביחד עם הבירה זה הלך ממש טוב, ואז הגיעו תחתיות ארטישוק ממולאות, ומנת בשר ראש. תחתיות הארטישוק היו הדבר האמיתי, והיו נהדרות, המילוי היה של משהו מעוף אבל רך ותפוח ומתמסר. קצת ירק. נהדר. בשר הראש היה כצפוי שמן ורך וטעים. והכל ברוטב עם רקע חריף אבל לא משתלט.
 

ננה f

New member
וההמשך

עוד בירה הגיעה לשולחן, וגם מנת כליות ומוח. שום דבר, שימו לב, לא מטוגן. כן יש שמן, והמון, אבל בשום מנה לא היה טיגון אלא בישול, והוספת השמן המתובל לקראת סוף הבישול ורק וממש לפני ההגשה. הכליות היו רכות וטעימות, המוח היה כדרכו של מוח, טעים אבל שמן והפעם די מלוח ואני אישית העדפתי את הכליות המוצלחות. קמנו, האשה של חרוב ואני, להגיד שלום לעשות הכרות עם ידי הפלא ולשאול, כדרכי קושיות של מהנשתנה. מאחורי המבנה הקטן, שהיה מן הסתם פעם איזה קיוסק שכונתי, עמד לו מנגל גבה רגליים ועליו שלושה מגשים עגולים כמו של מאזניים של פעם, מאלומיניום. בצד קערות פלסטיק גדולות עם חומרי גלם (כוסברה שום וכו') , על שולחנון אחר היה מג'יקשף מחובר ובו התחממו להם לבבות הארטישוק הממולאים. אשה אחת קטנה, בעלת חצאית ארוכה, מכנס או גרביים עבות מתחת, וכיסוי ראש של מטפחת מעורגלת הציצה בנו. באנו לומר תודה, אמרנו. והיא חייכה והקמטים היפים שלה חייכו איתה. -ושאלנו: מה, את מבשלת על פחמים? -כן ולא היא אומרת. אני מכינה מתחילה בבוקר בבית, ואחר כך פה שומרת שישאר חמים, מסובבת את המגשים על האש, ומחממת ממש רק את מה שמזמינים בדיוק. בכל הזמנה היא מחממת וטאצ' אחרון למנה עצמה. הטאצ' האחרון נוגע גם לשמן וחריף שמעורבב עם ריח של פפריקה בייתית. -אז? אנחנו ממתיקות סוד, אז הכל עובר שמן וחריף לפני ההגשה, אבל כמה זמן את מבשלת את הדג? -שעה, אולי שעה וחצי היא אומרת, וזה ברור ששעה וחצי זה רק למטה על הגחלים הלוחשות עם הלהבה הקטנטנה שם כאש התמיד. -ואיך השום יוצא ככה כזה הכי טעים שיש? -הה היא כבר צוחקת, (והיא כבר שלנו...) השום מתבשל על אש קטנה, עם הדג. -רגע, אני מבררת ומה עוד? -מלח ומעט מים, היא אומרת, ממש קצת, ושמן ששומר שלא כל המים יברחו(יתאדו) על אש קטנה המון זמן. -והדג? -נסיכה, נו,ההיא מהנילוס שבסופר, אומרת לנו הנסיכה המרוקאית מאשדוד ומצחקקת. -וכוסברה וקצת חריף רק בחימום? שוב אנחנו שואלות, והיא מהנהנת בסיפוק. -ובלי טיגון בכלל? -לא היא אומרת בנחרצות. לא מטגנים. וביד אחת ותיקה מיומנת ומשומנת, בשמן וחריף, מעבירה ממגש אחד לוהט למשנהו בלי למצמץ. -והריח? באנו אליך מאחורה כי הריח של האש הביא אותנו, והיא מחייכת, אנחנו כבר חברות. -הריח הזה מגיע גם עד לשכונה ממול, היא אומרת, עד לקצה הבתים. -אז? אני שואלת... אז כל הגברים מריחים את הריח ויורדים בשביל לאכול אצל רחל, מה? ושלושתינו צוחקות נורא. ואז רחל המרוקאית מאשדוד מוחה ואומרת שגם באות אצלה משפחות, והיא מונה על היד: אשה (ומדגימה יד רחוקה מול הבטן, כי זו מהותן של נשים, לא ?) וילדים, (יד נמוכה) וגם הבעל(גבוה), גם הם באים היא אומרת. אבל השולחנות מספרים לנו אחרת. היינו הנשים היחידות אצל רחל בגן הציבורי. -אבל בנות לבד, בטח לא באות לפה... אני אומרת. -תבואו יותר מאוחר תראו גם בנות, לבד. אומרת רחל ומתפקעת מצחוק. -ורחל, מה יש בתוך המילוי של הארטישוק, אנחנו שואלות, למה זה כל כך טעים? ורחל מספרת, את כל הסודות, היא ממילא יודעת שאף אחת לא יכולה כמוה. -בשר חזה טחון היא אומרת . -ולמה זה כל כך רך כזה, -אהה, אני מוסיפה קצת אורז. -טחון? אני שואלת, כי זה הרי נורא רך. -לא, היא אומרת , ככה, רק בבישול הארוך... ובטח שבלי ביצה, ביצה עושה את זה קשה, היא אומרת לחרובית, וביד מלאה שמן צ'ילי תופסת את הטראפל שהחרובים הביאו לקינוח(בשביל חליל במיוחד, ואני קיבלתי בורמה מנצרת, מהבוקר) ונועצת אותו בפה, כדרך הבשלניות. קודם ביס קטן, להבין במה המדובר, ואז את כולו. ועיניה מבהיקות, ונעצמות בעונג. אני חושבת על המיש והמש עם הצ'ילי והשוקולד ומי זה היה השוקולטייר הזה שעשה שוקולד צ'ילי, ומה באמת רחל הרגישה בפה. את הגרנד מרינייר התפוזי או את הצ'ילי...ומחייכת. טובים הטראפלס של גברת חרוב. וחזרנו לשולחן, אחרי המתוק, כי חרוב וחיים החליטו שמוכרחים שנטעם, אם כבר ומה זה משנה שאחרי המתוק, קצת חוט שידרה וקיבה. חוט השידרה היה נהדר, והקיבה היתה, כמו המוח מלוחה לי מדי. רגע לפני נטישה חליל הולך לבדוק את ה"רחל". אני עוקבת אחריו להציץ. והוא לא מודע אלי, מסתכלת איך היא מאירה את פניה לכל אחד, ולחליל הרי יש את החיוך הזה שלו שממיס גם מרוקאיות בוגרות. ואיך, היא מיד מסתייגת כשהוא מתחיל לשאלות על האוכל. גברים, אצל רחל יושבים בשולחן ואוכלים, הם לא אמורים להתקרצץ במטבח. חליל נסוג לשאלת המנגל. אה, זה קל, משהו טכני, אפשר להסביר גם לגבר. ואז הוא מבחין ושואל על המנגל מחולק לשלוש. בין שלושת מגשי האוכל המתחממים. מימין הגחלים פושרות, באמצע קצת יותר חם, ומשמאל גחלים אדומות ולשון אש דולקת, והתבשיל מעליה ממש רותח בלהבה עדינה. בין המגשים היו תקועים בתוך המנגל כמה מכסים של סירים, שוויסתו את החימום באוויר הצונן של הלילה. בחיי שרק בנים יכולים לשים לב לכזה דבר אחרי ארוחה דשנה. אז לקינוח, אצל רחל, תשמעו ממני, הכי טוב עוד מנה. לא משנה של מה. אבל הכי טוב, הדג, וגם הארטישוק. עם שמן וחריף אבל במינימום תיבול ועם יד מיומנת. תודה לחרובים ולחליל. החברה היתה נהדרת. החשבון 200ש"ח תבין וטקילין כולל 5 בירות טובורג קטן ומים מינרליים אחד נביעות. ננה
 
אוף...אוף...אוף...נקרא נהדר!../images/Emo140.gif

אם יבואו צמחונים, יצאו רעבים? (לא צמחונים פאנאטים)
 

החתולית

New member
אחחחח.... נפלא

מריחים את הפחמים עד פה. תגידי, היא באמת עושה הנחת חריפות לשכנזיות ?
 

DANCOOL

New member
שוכנעתי. האם יש מצב בצהריים?

ואיך מגיעים, אולי בטובכם מפה?
 

ח ר ו ב

New member
אז כך, הסבר הגעה.

נכנסים לאשדוד לשדרת הכניסה הגדולה. ימינה ליהודה הנשיא, ימינה לקיבוץ גלויות , 150 מטר מימין . הבוטקה יושבת כמעט על הכביש. בהצלחה.
 

ננה f

New member
רחל פותחת רק בשש בערב.

-:) ואם תהיה טוב אולי נשכנע את חרוב לעשות לנו סיור מודרך.
 

anatc

New member
YYY התעלפתי לגמרי ../images/Emo178.gif

נקרא ונראה טעים פאייטים (אמרו לי שככה אומרים היום) חרוב, מתי טיול מאורגן לדרום
(מי זה חיים
)
 

ננה f

New member
יש מבחן בסיום השליש.

חיים הוא הבן של רחל, והוא המלצר הראשי והיחידי, כמו שכתוב שם איפשהו בין כל המילים. נדמה לי ששח(איפה אתה בכלל? חשבתי עליך אמש) היה מעריך את הדבר הזה באמת.
 

anatc

New member
שח היה מתעלף גם הוא ../images/Emo122.gif

(היום זה יום ההתעלפויות, רק אני התעלפתי היום פעמיים - התחלתי בביקורת של מעיין על מול ים) ודרך אגב, ננה, הביקורת כתובה נהדר מאד נהניתי
 

anatc

New member
לדעתי - בכל ביקורת מהנה יש סיפור

שאם לא כן - היא לא מהנה לקרוא תפריט אפשר ברסט, להעביר את החוויה זה כבר כישרון זה כמו באמנות בעיקר ה"איך" ופחות ה"מה" למרות שכאן יש בהחלט "מה" ראוי והוא סודות המטבח שלה
 

ח ר ו ב

New member
טיול לרחל הקוסמת, מי מעוניין ? ../images/Emo128.gif

יש כבר כמה ממתינים. נארגן אחהצ , צריך להגיע ב 17.30 ,השעה חשובה. יציאה מהמרכז ב 16.30.
 
למעלה