רוצים לצאת מהארון אבל איך לעזאזל???

לא הייתי מייעץ לדחות

אתם לא עבדים של אף אחד, גם לא של המשפחה, על כן עשו מה שליבכם אומר לכם, והתעלמו מכל אחד אחר, אחרת אתם תסבלו. באשר לשידוך, אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים..
 
כבר נפסק "חייך קודמים"

כמובן שזה לא קל,אבל הרבה יותר קשה לשחק כאילו דתי ולא להיות מה שאתה, כולנו איתכם לאורך כל הדרך,
 
לאהוב זה לתת,

לאהוב זה לוותר. אם אתם אוהבים את האחים והאחיות אז חייבים להתחשב, גם אם המשמעות היא ויתור, אפילו ויתור גדול. עכשיו, האם באמת מדובר בויתור כזה גדול? תקשיבי למילים שלך, אתם בין כה עושים כרגע מה שבא לכם, מה כבר תרויחו מזה שתוכלו להסתובב בגאולה עם מכנסים קצרים וגופיה?
לא שאני מזלזל הייתי מת! לעשות את זה בעצמי...
אבל נשאלת השאלה מה המחיר? והאם זה שווה את זה? עכשיו השיקול הכלכלי עוד יותר מהותי, כי פה אתם מוותרים על הפרנסה ובשביל מה?
יש דרך ביניים, אפשר לצאת בהדרגה וככה לחסוך טראומות וצרות, אפשר לשמור על מראית עין מסוימת של חיצוניות דתית. מה רע בזה?
 
אני חושבת שזה שונה

מה שגורם לאדם לחיות בשקר מול הוריו זה פחד, לא אהבה. בוא לא נבלבל בין המושגים. ומי שנאלץ להסתיר מהוריו את זהותו הבסיסית נאלץ לפחד ברמות הרגשיות העמוקות ביותר שלו מהשאלה - האם יאהבו אותי כפי שאני אוהב שאני? וזה מתח נוראי. גם אחרי שההורים ידעו היא לא תסתובב אצלם בגופיה. זה ממש לא מה שמטריד אותה. קטן עליה הרחוב של גאולה, כואב לה שהיקרים לה מכל לא שותפים איתה אפילו בידע הבסיסי לגבי מי היא באמת. וזו בדידות איומה. הדרך להתמודד גם עם המתח וגם עם הבדידות היא לספר. אולי זה יוביל למתח ולבדידות מסוג שונה, אבל לפחות תשלטו במצב, תדעו בדיוק איפה אתם עומדים ותאפשרו גם למשפחה להתחיל להתמודד עם המציאות החדשה. זה לא יהיה קל, אבל גם ככה כבר קשה לכם ואם הם ישמעו על זה ממישהו אחר, זה יהיה קשה עוד יותר ולא בתנאים בהם אתם מעדיפים לספר.
 
לאהוב זה לתת,

לאהוב זה גם לקבל ולאהוב דבר ראשון אתה צריך את עצמך. אם אדם לא אוהב את עצמו אז הוא לא יכול לקבל וגם הנתינה שלו תהיה מסוג שונה. ויתור גדול? למה שהם לא יאהבו אותה ויותרו בשביל האושר שלה? מדובר בכזה ויתור גדול? היא יש לה את חייה, את האמת שלה. היא צריכה לוותר על הכל? על השפיות שלה? על האושר שלה? הנקודה פה זה לא גאולה! העקרון פה זה לא המכנסיים! זה רעיון החופש, זה רעיון האמת. זה שאתה מתחיל להרגיש חנוק, רע, מדוכא. אתה מתחיל לסלוד ממה שאתה רואה, מאיך שאתה חי, מהשקר. בן אדם צריך לעשות הכל בעולם כדי לנסות לפחות להיות מאושר. זה לא טרואומות וצרות. הטראומה זה להשאר בפנים בלי האמונה, בלי הרצון לחיות בתוך תוככי החרתא. ושיקולים כלכלים ללא ספק חיבים לבוא בחשבון אבל אני סומכת על משפחת קלמטינה שהם יעשו כל צעד בשיקול ובתבונה. תגיד אסטרולוג, אתה חיצונית עדין חרדי? <אלוהימית תוהה על איזה מפת שמים הסתכלת?>
 
אני חייב...

להגיב קלמנטיין האם באמת יש דרך ברורה ? אני לא מבין כל מה שקראתי לא שאל לרגע אלא הניח שהמערכת יחסים עם ההורים שלך ושלו הם חארות שאיכפת להם רק מהכבוד העצמי . אז אשאל אולי (כי אף אחד לא שאל) יש מישהו מהם שאיכפת לו ממך ? מישהו שאולי יעיז לסתום או לטףטף או אפילו להלחם בשבילך ? האם המערכה היא על לב הורים אטומים שהאושר של הבן והבת סתום בשבילו כמו מעיין במדבר הגר ? רק מלאך יצילכם ? אני יכול להגיד מראש שאושרם של אנשים אטומים לא מענין אותי במיוחד . ומה עם האחים , האם הם אנשים כלכך אטומים ? האם קולכם קול עונה במדבר קלמנטיין ??? כי אם כן קולכם יהפוך את המדבר למשהו אחר ואם לא , אז הנה דלת לאן שצריך להגיע , לא ? אייל. <דמעה אומרת שאין אלוהים לילדים הקטנים חוץ מאבא ואימא>
 
למעלה