רוצה לשתף ולשאול דעתכן,

[אמאל4]

רוצה לשתף ולשאול דעתכן,

בעקבות השרשור שהתפתח בפורום חינוך לגיל הרך. הקושי הגדול ביותר שלי הוא עם המלעיזים המכפישים אלה שמכלילים ומתייגים. אלה שמגדירים את אנשי הקבע פרזיטים. בנוסף להתמודדות היומיומית עם הקשיים והלבד,לרוץ עם ילד לבד למיון לחגוג לו יום הולדת בגן כשהוא מאחר או בכלל לא מגיע,הלבד,לבד הזה כשהכי צריכים אותו,ההתמודדות עם הדאגה לשלומו. הכי קשה לי זה חוסר ההערכה של החברה,העובדה שקרנם של אנשי הצבא ירד בעיני כולם,הדיון סביה השאלה :"פרזיטים "?"אוכלי חינם"והצהרות כגון:"חיים טובים יש לכם,רכב צמוד בתי מלון" להכל אפשר כמעט להתרגל ללבד,לקשיים לחיות עם הדאגה אבל... ההטחות של העלבונות הללו,חוסר ההערכה זה בילתי נסבל בעניי. זה קשה לי מאוד. בן הזוג שלי עושה עבודת קודש מגיל 18 תורם לבטחון המדינה,גם של אלה היוצאים בסיסמאות חסרות שחר והעלבות.

 

[Sphinga]

אני חושבת

שקל מאוד למי שלא קשור למערכת להיות יפה נפש וצדיק וללגלג על הצורך ובאנשי צבא ובעבודתם, וכן זה מכעיס מאוד וצורם! אבל - אני שמחה על כך שיש עוד אנשים רבים כמונו שזה כן חשוב להם, וכן ההבנה שבלי הצבא - אין ביטחון, בין אם קרבי ובין אם לא (לא חסר דברים חשובים בצבא). וכמו בכל מערכת גם בצבא יכולות להיות שגיאות ולפציפיסטים אני קוראת - עד שנוכל להיות כמו שוויץ - תפקחו עיניים!

 

[אמאל4]

אני מאמינה שכמו בכל מערכת גדולה

יכול להיות שגם בצבא קימים כאלה שתורמים יותר וכאלה שפחות,כאלה שעובדים קשה יותר וכאלה שפחות,שאכן קימת אבטלה סמויה.ישנם כאלה שעבותם במקומות מסוכנים וכאלה שלא. אבל מכאן ועד להכליל ולהכניס את כל אנשי הצבא להגדרה של פרזיטים.את זה אני לא מוכנה לקבל!

 

[אביבשלמתןו2]

../images/Emo79.gif"למה לי לקחת ל../images/Emo23.gif"../images/Emo79.gif

והכותרת אינה סתמית. רוב ה"נשמות הטובות" הם כאלה שחושבים שגוף אינו צריך להתקיים אם אינו ריווחי כלכלית. חלקם, מכירים את הצבא מתקופות אחרות. תקופות של עודף כ"א, לא מעט אנשים שחלק מהיום עובדים ובחלקו מטיילים ובזבזנות לשמה (כן, ראיתי כבר את כל מה שתיארתי, אבל בצבא של לפני כעשור ומעלה). חלקם, יוצאי צבא מאוכזבים. וחלקם - פשוט צרי עין. אסור לאף אחד להקשיב לדברי להג ובלע של הסביבה

יש גם כאלה שאומרים שכל המורים והגננות הם כאלה שנמצאים במערכת החינוך מטעמי נוחות ומשפחה ובוודאות ומתוך היכרות אישית אני אומרת שהדברים אינם כאלה. כן, גם היום, בעידן הקיצוצים, יש לא מעט אנשים שבלי להניד עפעף הייתי מעיפה מהצבא, כמו שיש אנשי חינוך כאלה (ולשמחתי - בשתי המסגרות הם מעטים ולא מעידים על הכלל). כל גוף ציבורי ממומן ע"י כספי הציבור

אין מה לעשות, אלו המיסים שכל אחד מאיתנו משלם. אני מודה, שבכל פעם שאני מגיעה מאוחר מאוד בלילה, לא מספיקה לסובב את המפתח בדלת, מקבלת טלפון, מסתובבת וחוזרת לבסיס, אני מסננת בין השיניים שאם הייתי עובדת במפעל/הייטק/גוף פרטי, הייתי מביאה בסוף החודש שכר גבוה הרבה יותר (אפילו פי כמה) ותוך שנייה אני נזכרת שאני בצבא כי זה מה שאני מאמינה בו, זה המקום שבו הכי טוב לי וזו המערכת אליה אני רוצה להשתייך. כל מי שיש לו בעיה עם התנאים שלי - מוזמן לבוא ולבלות שבוע בביתי ולהבין - למה אני (ושאר אנשי הצבא) מרוויחים הכל ביושר. אנחנו לא גונבים ולא גוזלים. אנחנו עובדים קשה מאוד בשביל זה. אגב, כל אותם מלעיזים על אנשי צבא, הם אותם אלה הדוחפים להשתמטות משירות סדיר ומשירות מילואים.

במיוחד ביום השואה, חשוב שכולנו נזכור - בזכות צבא חזק בארץ חזקה - לא ישובו עוד אירועים כמו השואה לקרות ליהודים

 

[אמאל4]

כל מילה שלך נגעה לליבי../images/Emo140.gif

 

[אשת קודקוד]

הצדק איתך

אין לך מושג כמה שזה מכעיס אותי לשמוע את זה...אני חושבת שכל מה שאנחנו זוכים בו במרכאות הוא כעין וכאפס למה שאנחנו נותנות.המחיר של הבעלים שלנו הוא כבד.או גם של נשים שנושאות בעול הבטחון.מחזקת אותך להתמודדות יום יומית לא קלה.

 

[אמאל4]

../images/Emo24.gif

 

[orit281]

לפעמים אני טורחת ומסבירה

שזה לא מדויק וכולי אבל רוב הזמן אני פשוט מהנהנת ומעבירה נושא מאוד כואב לי שאנחנו בבית אוכלות קש ונושאות בכל הנטל של הטיפול והם קורעים את ה**ת בצבא עם משכורת שנעות בין בסדר לבושה וחרפה (בלי לימודים כאלה) ובחוץ קוראים להם אוכלי חינם שיראו לי מקום עבודה אחד שבו ילדים בני 22 מנהלים טקטיקות לחימה או מרימים פרויקטים של מיליונים ומנהלים צוותים של עשרות אנשים כדרך שגרה או לחילופין עובדים את השעות המטורפות האלו או גם וגם

אז נמאס לי אני פשוט עוברת הלאה ומבינה שזה לא יעזור ועל מה שאי אפשר לשנות אני לא מבזבזת מילים או מחשבות

 

[הילהל]

מותר להציץ לכן?

בעקבות אותו שרשור מפורסם. אתן מעניינות אותי. אני ממש לא חושבת שאנשי הקבע הם פרזיטים. מאמינה שכמו בכל מערכת - הרוב אנשים טובים ועמלים, המיעוט הפרזיטי תמיד קיים - אבל זה לא שונה מכל מקום אחר. מה שכן הזדהתי איתו באותו שרשור הוא שאני לא מסוגלת להבין איך מתחתנים עם איש קבע. אולי כי השירות הצבאי שלי היה מזעזע וגרם לי לא ממש להעריך את המערכת הצבאית, אולי כי אני היסטרית על שיוויון ושיתןף. אולי תענו לי (בלי ציניות, כי אני שואלת בלי ציניות) - מה עבר לכן בראש כשהחלטתן? שומדבר - כי האהבה הרי עיוורת? חששתן? דיברתן על זה איתו?

 

[little s]

אולי...

אם לא יהיו לך תגובות לא ענייניות כמו לילית והגמדים המסכנים שלה, את מוזמנת להציץ... השאלה שלי היא-האם כשפגשת את בנזוגך, למקצוע שלו היה קשר להתאהבות? ומה-כל איש קבע הוא ר ק אישקבע? חלק ממערכת? לחלק ניכר יש מקצוע ("אזרחי") ומקום עבודה, אולי לא משהו, אבל לפחות קיים.גם זה לא ממש טריוויאלי! לפחות במקרה שלי, ידעתי בדיוק לאיזו "צרה" אני נכנסת, אבל לא ב"צרה" התאהבתי, אלא בדג עם הסנדלים שישן כמו בדואי על החוף בסיני. וזו תרומתי להבנת העניין.

 

[orit281]

ואולי...

מתאהבים בבנאדם ולא במקצוע שלו? אי אפשר לבחור לו את הקריירה ביחוד לנוכח העובדה שהיא התחילה לפנינו... חשש יש כמובן- והוא מתממש ממש לנגד עיניך ועם הזמן זה נהיה קשה יותר (ילדים וכו') אבל להגיד לך שמתרגלים? כן מתרגלים אם הוא שווה את המאמץ מתרגלים אין ברירה עדיף בעל בשלט רחוק מאושר ונתמך נפשית בבית מבעל שנמצא הרבה ובעיקר מתוסכל...

 

[אביבשלמתןו2]

מותר לי לענות../images/Emo35.gif

לא אשת איש קבע אלא פשוט אשת קבע. בעלי הכיר אותי כאשת קבע, עזבתי, התחתנו ומתוך החלטה משותפת - חזרתי. בעלי ידע, שרק אם אחזור לשירות ארגיש אדם שלם והלא זה מה שכולנו מחפשים - עבורנו ועבור בני זוגנו. לפחות על פני הפורום נראה, שהזוגיות בקבע שעומדת כאן על הפרק היא זוגיות של איש/אשת קבע שמאמינים ב 100% במה שהם עושים. אנשי קבע שנמצאים בצבא בשביל ה"שליחות" שבעניין. אנשי קבע שמאמינים, שמדינה יציבה צריכה צבא יציב וחזק וצבא כזה יבנה בזכות אנשים כמונו. חייבת לרגע לשתף בהתלבטות שעברתי לאחרונה - אמא לשלושה ילדים - הגדול בן 5 , הקטנים בני שנתיים ולפני החלטה לתפקיד בקיץ. כמובן שערך המשפחה עבר אינספור פעמים למול עיני ומול זה - אני כאדם, עם שאיפות, רצונות ואמונות. ההחלטה היתה בידי בלבד - הבעל היה מאחורי בכל החלטה שאקח - גם הוא יודע, שכדי לקבל רעיה שלמה, אני צריכה לעשות דברים שאני מאמינה בהם, גם אם המשמעות היא שהוא והמשפחה ישלמו מחיר. בחרתי בבחירה הכי לא טריויאלית לאמא - תפקיד קשה, מרובה שעות ולא ממש ליד הבית. היום, כשאני יודעת שהתפקיד שלי, אני יכולה להגיד שילדיי ירוויחו אמא שלמה, אמא שמרגישה מיצוי עצמי, אמא שמממשת את שאיפותיה, אמא שהולכת אחרי האמונות שלה ואמא שבכל דקה פנוייה - תתן את כל מה שיש לה בשביל הילדים. אני מאמינה, שיש מקרים , שעדיפה חצי שעה איכותית על פני זמן ארוך, ממושך ובעצם - חיים האחד לצד השני ולא השקעה של זמן איכות אמיתי. אין ספק שמחכה לכולנו תקופה לא קלה, אבל כולנו תקווה שנעבור אותה מחוזקים להמשיך ולשאוף קדימה. סליחה שיצא מאוד ארוך ומקווה שהובן

 

[אהבת M]

מבלי לשפוט אותך, רק רוצה להסב את

תשומת ליבך לכך שלא תמיד הילדים מודעים לכך, שמה שאמא (או אבא) עושים זה לטובתם, גם אם אנחנו בטוחים בכך עבורם. והדוגמא המוחשית שלי היא שכני היקרים דלת מולי. האם, עו"ד, עובדת בחברת היי-טק שעות רבות. הילדים (שניים) בקושי זוכים לחצי שעת איכות איתה (והיא כן מסוגלת להעניק חצי שעה/שעה כזו.. ומעניקה), אבל אנחנו רואים כמה הילדים כמהים לתשומי הזה, זה חסר להם. האמת היא שקצת כואב לי, כי אני יודעת, שבקרוב מאוד גם ילדי יצטרכו להתמודד עם חוסר פיזי של הורה דומיננטי. לא יודעת עד כמה הרצון של אבא שלהם לתרום למדינה ולהביא תועלת במה שהוא יודע לעשות בצורה הטובה ביותר - חשובה להם.

 

[אמאל4]

ערב טוב לך הילהל,

צר לי שחווית השירות הצבאי שלך,היתה כ"כ איומה. צר לי מאוד שגרם לך לשנות דעתך על המערכת כולה. אינני יודעת באיזה חייל ובאיזו יחידה שרתת,עצוב "שבילית"שנתיים במקום בו היה לך לא נעים ולא נח. כתבתי כאן בעבר שכמו בכל מערכת גדולה גם בצבא ישנם מקומות בהם עובדים יותר קשה ומקומות בהם פחות. אפשר לפגוש מגוון רחב של אנשים וקשת רחבה של בעלי אופי.כמו בכל מערכת גדולה גם בצבא קיימת אבטלה סמויה. מה שהפריע לי בדבריה הבוטים והלא מבוססים של הגב' לילה הוא ההכלה,הבוטות והעלבונות בהם בחרה להשתמש.אבל זה לא מפתיע כי בשירשור אחר בחרה להשוות רעולי פנים לחיילי צה"ל. ולגבי שאלתך. בעלי ואני יחד מגיל 15,כשהוא התגייס לצ"הל הוא תמיד בחר בתפקידים יעילים ותורמים ותמיד עשה אותם על הצד הטוב ביותר. היה לי ברור מיד שהוא עושה זאת מתוך אהבה,אמונה בדרכו והגשמת מקצועיוצת שלו.עם המון רצון לתרום למדינה. זה אולי נשמע היום נדוש וקילשאה אבל יש אנשים שעושים את זה למען המדינה בה הם חיים. חשוב להם לתרום,להגן ולהיות חלק מהמאמץ. הבעל שלי אוהב את מה שהוא עושה,הוא מרגיש שלם וסיפוק. ידעתי לקראת מה אני הולכת אני מקטרת אבל עשיתי זאת באהבה שלמה. גם אני כמוהו,יודעת ומאמינה שהוא עושה דברים חשובים. אני מעדיפה בעל שיהייה שלם ומסופק מעבודתו מאשר בעל שיעבוד בחברה פרטית עד 17:00 יהייה כל ערב בבית ויהיה מתוסקל וירגיש רע,מנוצל ולא יאהב אף רגע בעבודה. לא הייתי מוותרת על חיים לצד האיש הזה עם כל הקושי שבכך. הוא חלק ממני,חלק מגוםי ונשמתי. ואני לא יכולה לתאר לך את הגאווה שאני חשה כשאני חושבת על כמה הוא תורם למדינה הזו. ועל רגעי הגאווה כשהוא מקבל דרגה מצד אחד מפקדו מעניק לו אותה מהצד האחר אני. והוא במדי צה"ל המדינה שאנו גאים בה ואוהבים,מצדיע לדגל. מקווה שעניתי!

 

[הילהל]

../images/Emo140.gif תודה לכל העונות

ותודה מיוחדת לאמאל4 שטרחה ליידע אותי שיש תשובות וקיבלתי "אישור הצצה". למי ששאלו - כן, המקצוע (לא ספציפית, בכללי) היה חשוב בעיני בבחירת בנזוג. ראיתי את חברותי שאשכרה קראו לעצמן "אלמנות היי טק" - וידעתי שאת זה אני לא רוצה. ברור שלכל דבר יש גם מחיר, אז הפרנסה שלנו לא גבוהה, אבל יש לי בעל/אבא מאוד נוכח בבית. המקסימום שנפרדים זה למילואים, וגם אז לא יצא יותר מחמישה ימים ברצף... לכן אני רואה אתכן ונדהמת - אני אישית לא יכולתי לבחור בבנזוג שנעדר פיזית המון. וכל הטכנולוגיה שבעולם (אני מניחה שרצים ביניכן הרבה סלולריים) לא יפצו. אני מבינה שכמו כל קבוצה, אתן לא מיקשה אחת - יש מי שהתאהבה באיש לפני שהיה קבע, יש מי שהתאהבה באיש הקבע בגלל דברים אחרים בו, ויש כאן מי שביטאה אהבה לאיש הקבע התורם והמשקיע במדינה. וכמובן גם אשת הקבע - והאיש שלה. מוסרת לכן הרבה אהבה והצלחה והגשמה עצמית. ותודה שעניתן בפתיחות.

 

[אמאל4]

../images/Emo24.gif שמחתי לענות לך ../images/Emo140.gif

 

[רינת 26]

הכל תלוי איך את רואה את הבצא בעיניך

כי לדעתי, זה ממש לא משנה מה בעלך עושה, העיקר שהוא אוהב את זה. ואם הוא אוהב את מה שהוא עושה, הוא אדם שמח יותר, ואז הרבה יותר קל, גם כשקשה. ככה זה אצלנו בכל אופן, אבל אולי זה שונה כי גם אני בקבע... לא יודעת