רוצה להתיעץ איתכן לגבי בעיה עם חברה

רוצה להתיעץ איתכן לגבי בעיה עם חברה

יש לי חברה טובה שיש לה בעיה-לא יודעת להקשיב. הרבה זמן זה משגע אותי אבל בזמן האחרון הרגשתי שזה בלתי נסבל. כשאנחנו מדברות בטלפון או פנים אל פנים, היא מדברת נון סטופ ואני צריכה להאבק בשביל להשחיל מילה. לפעמים באמצע משפט שלי היא קוטעת אותי ומתחילה לספר משהו אחר. בפעם האחרונה זה היה כבר בלתי נסבל. אני מתקשרת אליה ושואלת מה נשמע. אז היא מתחילה לדבר ולספר. אני מקשיבה ומדי פעם מנסה גם להגיב באותו נושא את מה שלי יש להגיב והיא קוטעת אותי. אני נכנסת לעצבים ומפסיקה לדבר. רק כן, כן, כן... אחרי כל כמה משפטים שלה. בכוונה מקצינה. ואז היא אומרת "טוב, אמרתי להגיד מה שהיה לי להגיד". אני שותקת בכוונה. ואז היא אומרת.... "אז שלום". אמרתי שלום וניתקתי כולי בוערת מכעס ואז חשבתי לעצמי "למה לעזא..." והתקשרתי ואמרתי לה בכעס את כל מה שהיה לי על הלב. למחרת היא שולחת לי מייל "אני כבר הוכחתי שאני חברה" עניתי לה שאין כאן קשר להוכחת חברות וגם חברה מוכחת צריכה לדעת להקשיב. כי לא נעים שלא מקשיבים וקוטעים אותך כל הזמן. מאז לא שמעתי ממנה. אני לא רוצה לשחק עקרונות אבל אני פשוט לא מסוגלת להתקשר אליה. יותר מדי נפגעתי וגם לא בא לי להתקשר ושוב להיות באותו מצב של הקשבה בלבד. וחוץ מזה שגם לה צריך להיות אכפת לא לאבד חברה טובה והיא יכולה קצת לעשות חושבים. שלא תגיד כלום על הנושא אבל שתתנהג אחרת. אבל אם לא אכפת לה והיא לא מקשיבה לי שוב, אז מה הטעם? מה דעתכם?
 
בדיוק מה הטעם -מכירה מקרוב

חברה מאד טובה שלי הפסיקה להיות כזאת. היא באה אלי כששחר נולדה, התיישבה על הספה ולא סתמה את הפה. כאילו אין לי תינוקת חדשה בבית? אנחנו לא בקשר יותר, פעם בבבבבבבב יש טלפון ממנה..
 

maybesure

New member
../images/Emo67.gif אוף!

היי שבוזונת
קראתי בעיון , ודומני שהרבה מאינו חווים חברויות שפעם התאימו ולא עוד.. לי הייתה שכנה מאוד נחמדה, אבל כל שיחה איתה הסתיימה לי במפח נפש, משום שהיא לא הייתה מרוצה מעיר המגורים, וקיטרה בלי סוף, והרגשתי המון שליליות ממנה. אז בהדרגה צמצמתי נוכחות, ונשאר קשר סביר בתקופה בה גרנו בשכנות. יש לה צורך רק להשמע, ולכן אולי טוב שאת לא מספרת לה דברים. משום שהיא ממילא לא תייחס אליהם. יש נשים שזה הטבע שלהן, הן מוחצנות וחשות שהן צריכות להשמע. מכירה כמה כאלה, בעיקר שאומרות/ים: עשיתי/בניתי/הקמתי/אני ואני ואני... ובתכל'ס-אין כיסוי רק רוח וצלצולים. דעתי היא : צמצום נוכחות, לשתוק בקטעים שהיא מדברת, להתנתק כשהיא מסיימת, בלי להתעצבן בלי להתקשר מצידך (אפילו שיש פה חברות, היא ממילא חד-סטרית), ואולי באיזשהו שלב היא תבין שנגמר לך מחוסר ההקשבה שלה, שהיא כבר לא מתאימה לפורמט שאת זקוקה לו, וזהו. העיקר לא להתעצבן, מה שנקרא-לספור עד 10. הכי חשוב: אם לא טוב לך בתקשורת איתה-לא ליזום כזה קשר. אל תתעצבי ואל תתעצבני. או שהיא תשנה הרגלים ודרכי תקשורת, או שאת תמצאי חברה חדשה. חגשמח ושבת יפה
 
אבל הקטע שחוץ מזה היא חברה טובה

מאלו שאני יודעת שאם תהיה לי צרה היא תבוא לעזרתי. אז מצד אחד היא תעזור לי בכל בקשה. אבל מצד שני, ביום יום קשה לדבר. זה כנגד זה. למשל היה לי פעם משבר מאוד גדול. הייתי שבר כלי. באותה תקופה היא היתה בחו"ל. כשהיא חזרה לארץ נסעתי לבקר אותה. רציתי לדבר איתה על הבעיה שלי. כמה פעמים ניסיתי והיא כל פעם קטעה אותי. בסוף לא סיפרתי לה ועד היום היא לא יודעת שהיה לי את המשבר והיא לא יודעת שכמעט ניתקתי איתה כל קשר בעקבות זה. ובמצב היום מה שיקרה זה מה ששתיכן כתבתן-אני אתחיל לשתוק והחברות כבר לא תהיה כל כך טובה.
 

g u r a

New member
שוב..גם לי קרה מקרה כזה..

לפני 3 ומשהוא שנים..הכרנו זוג הורים לילדה מהגן של הבכור..(להם ילדה בת 7 וילד בן 5 ולנו ילד בן 7 וילדה בת 5 ומהרגע הראשון הסתדרו מצוין.) התפתח קשר מאוד חם, משפחתי, והדוק ביננו. ביני לבינה -כל יום טלפון,ימי שישי ארוחות משותפות, טיולים,נופשים,עזרה הדדית עם הילדים בכל עת ושעה..מה שיש לי חילקתי איתה,אם אפיתי משהוא הולכת לתת לה כל עוד חם..וכ"ו. ופתאום לפני כחודשיים השיחות הפסיקו להיות מה שהיו פעם.היא- יותר הקשיבה מאשר דיברה, העבירה ביקורת, ירדה עליי, ואני שאלתי..והיא "סתם עייפה אין לי מצב רוח" ועוד כל מיני תרוצים עלובים.אפילו שלחתי לה מייל שאני אובדת עצות וכואבת את השינוי שחל ביחסים שלנו. ערב אחד היא התקשרה אחרי כמה ימים שלא דיברנו וירדה עליי- אז ככה את רוצה את זה?ואני בשיא הכנות עניתי שממש לא .אבל אין לי מושג איך לדבר מבלי לספוג ביקורת,ומבלי לפגוע או להעליב אותה..היו עוד כמה חילופי דברים וניתקנו. אני הסתובבתי ימים ןלילות כמו משוגעת(ואני לא מגזימה) במחשבות מה קרה?איפה פגעתי?העלבתי?מה עשיתי שגרם לה להתנהג בצורה כזו? ביום ההולדת של הבכור לאחר התלבטויות ארוכות,ושבועות שלא דברנו(היא באה ביום ההולדת להביא מתנה עם הילדים אבל עמדה בדלת וסרבה להכנס..)התקשרתי להזמין את הילדים כי הגעתי למסקנה שהילדים לא קשורים וחבל לי על החברות שנוצרה ביניהם.היא כמובן ירדה עלי קצת, וקצת פגעה,בכיתי כמו ילדה .התחננתי ואמרתי לה שאם אי פעם היא אהבה אותי או כבדה אותי אני מבקשת שתגיד לי למה?והיא בעקשנותה לא מוכנה להגיד. את הילדים היא שלחה ליום ההולדת, החלפנו כמה מילים וזהו. אחרי שיחת הטלפון בכיתי לחברה בטלפון שעה בערך, וחצי לילה לא ישנתי ורק בכיתי. וזהו-אחרי כל הבכי,אני נגמלת ממנה לאט לאט.משתדלת לא לחשוב עליה יותר מידי.הניתוק הזה ממש קשה לי.בעלה מדבר עם בעלי לפעמים טוען שלא יודע מה קורה לה.והוא לא מעונין להתנתק.. ואני-קשה לי מאוד בלעדיה.אבל "זה מה יש"ומאוד מאוד עצוב לי,כי היא היתה האחות שלא היתה לי אף פעם.(יש לי אחות ביולוגית אבל היא מעולם לא היתה החברה שלי.) חושבות שנהגתי נכון? אגב היא באה אלי הביתה השבוע לקחת ספר, ואמרה שאני חסרה לה,והיא מתגעגעת אלי.אז אמרתי לה שיש לי הרבה יבלות.והיא אמרה-זה לא בשביל לדרוך על יבלות.זו האמת ועוד מעט הדברים ירגעו אני מקווה?????מה זה אומר(חוץ מזה שיש לה שריטה רצינית??) סליחה...יצא לי ממש ארוך.
 

maybesure

New member
אוי אוי אוי

וואו, מה קורה לכל החברויות האלו?? אני רואה פה איזה דפוס שהוא אופייני לשתי ההודעות: מינון יתר. כנראה בזה נעוצה הבעיה. אין לה שריטה, אבל במינון כזה-מספיק ששכחת ליידע אותה במשהו מבי"ס, או לאסוף לה את הילדים, או להזמין אותה איך/איתכם לבילוי, חבל"ז. זה כבר כאילו הרבה יותר מאחות. אני בטוחה שאין לה כוונות רעות, אבל חברות באובר (ולכל אחד יש את המינון שלו) לפעמים מעיקה ויכולה לעצבן. גם זוגיות באובר.. ואולי זה משבר אישי שלה-שגורם לה לרצות חיים שלווים כמו שלך-משהו שגורם לה לקנא
לא צריך לבכות. אנשים עושים בחירות שלא תמיד אנחנו יודעים מה המניע שלהן. כדאי לתת זמן, לומר לה פשוט שלא נעים לשמוע את הירידות, ובעיקר להפחית מינון! זו כמובן דעתי.
 

g u r a

New member
אז זהו

שאת כל השאלות ששאלת-שאלתי אותה. לא שכחתי שום דבר,לא פיספסתי ארוע חשוב,, מה שקרה לדעתי שהיא התחברה עם השכנה שלה(יותר נכון השכנה שלה מנצלת אותה...היא עובדת עד השעות המאוחרות ואת הילדות מפילה עליה) ואולי קשה לה לתמרן בין שתינו. לא ,לא ביקשתי חברות טוטלית..רק כנות!! ואני נותנת לה את הזמן שלה,וגם הבטחתי לעצמי שכאשר תרצה לחזור..
אעשה את מה שנראה לי כנכון באותו רגע מבלי לשמור טינה. (באותו לילה שבכיתי גם צחקתי-כי זה הזכיר לי נורא את הסרטים שעברתי עם אהבות נכזבות,פרידות מבחורים בימים עברו...)
 
עכשיו את הזכרת לי עוד חברה "טובה"

שהיא גם קרובת משפחה. טלפונים, שיחות אישיות. בחורה סגורה למדי שנפתחה אלי כי הרגישה שעלי היא יכולה לסמוך. היא סיפרה לי דברים שלא סיפרה לאף אחד אחר. התיעצה איתי על הנישואים שלה שדי מתסכלים. הייתי שם בשבילה ותמכתי בה. פתאום בחודשים האחרונים נתק. היא לא מתקשרת. כשיוצא להיפגש בנסיבות משפחתיות היא מרוחקת. והקטע שלא קרה כלום. שיחת הטלפון האמיתית החרונה היתה נעימה ורגילה בלי שום דבר שיכול לגרום לפגיעה. ואני כל כך נפגעתי ממנה שפשוט זרמתי עם זה. לא רוצה, לא צריך. ההפסד שלה. כי אני חברה אמיתית ומי שלא מעריכה את זה, לא שווה את החברות שלי. אוףףף... קשה עם חברות. טוב שיש את החברות בפורום
 

lulit

New member
את מזכירה לי חברה "טובה" שהייתה לי

רק מה? תמיד אני הייתי זו שמתקשרת, שדורשת בשלומה. באיזשהו שלב די נמאס לי מזה (וגם קצת ממנה). הפסקתי להתקשר ו... היא הרימה טלפון פעם אחת, אחרי תקופה מאוד ארוכה, ומאוד כעסה עלי ש"נעלמתי". חזרנו להיות בחצי קשר, אחרי נתק ארוך מאוד. היא כל כך עסוקה בעצמה, לא רואה אף אחד ממטר. השיחות שלנו הפכו להיות מאוד קרות. שיחות של "ממצב, מה קורה" וזהו. אני לא מספרת לה כלום, כי יש לה עין צרה, והיא חסרת יכולת פרגון מינימלית. היום הגעתי למצב, שבו אין לי הרבה חברים. יש לי מס' מצומצם של אנשים קרובים, חברים אמיתיים. הגעתי למסקנה שהאנשים האחרים, פשוט לא שווים את ההשקעה הזו מצדי, אם הם רק מאכזבים, ולא נמצאים שם כשבאמת צריך אותם..
 

g u r a

New member
../images/Emo45.gif

לכל חברות הפורום שלי שבוע טוב, אושר ובריאות וכמובן-המון א ה ב ה
 
היי גורה

את צריכה לשים גבולות לעצמך עם חברות כנראה שאת לוקחת ללב יותר מדי ונותנת את כל כולך למען קשר עם חברות (שזה יפה לעצמו). אבל תלמדי מהטעות הזו ואל תחזרי על כך על תהיה טוטלית כי את מכירה את עצמך חמודה את לא צריכה להתרגז בצורות כאלה. קראתי בקפידה את מה שכתבת ובאמת לקחת את כל הסיפור בצורה כואבת כמו שנפרדים מחבר. אפילו כשנפרדים מחבר לא מתנהגים ככה : פשוט תגידי לעצמך היא לא רוצה להיות בקשר איתי הפסד שלה אולי חנקת אותה? יש לי חברה טובה ממש יותר מאחות בשבילי אבל יש לנו את הגבולות שלנו אנחנו מדברות רק שאפשר פעם ביום מהעבודה ולפעמים בערב אם אנחנו לא עייפות נפגשות עם הבעלים פעם בשבוע או בשבועיים והיא גרה קרוב אלי. היא חבורה שלי כבר 13 שנים, תביני איזה קשר , אני ליוויתי אותה בחתנוה שלה והיא אותי בשלי. אני מקווה שאת כבר לא לוקחת ללב ממנה.
 

g u r a

New member
../images/Emo45.gif

השבוע אמרה לי המורה של הבכור(מכירה אותי מה-1 בספטמבר...)שאני:אמא טוטלית, בת טוטאלית,ואישה טוטלית.. אבל לעניננו..נתתי מעצמי את מה שהיא נתנה,הקשר היה דו סיטרי. רק שפתאום דברים השתנו וכל מה שרציתי הוא לדעת למה?מה קרה וגרם לשינוי? לא לחצתי, לא רדפתי ובטח שלא הצקתי..סיפרתי רק את מה שעבר עלי. אם תקראי בין השורות כתבתי שהיא התקשרה לאחר כמה ימים ושאלה אם כך אני רוצה את שיהיה,עניתי לה שלא, אבל מאז לא דיברנו. אני חושבת שההפסד הוא של שתינו ,במיוחד שגם לבעלים ולילדים היה קשר טוב. אני מכבדת את החלטתה,לא מאמינה שחנקתי אותה.. אבל כמו שכתבתי- אני לומדת לחיות בלעדיה.זה קשה אך בהחלט אפשרי. ולא אין לי עוד חברות כאלו.יש לי חברות אבל לא באותה רמה של חברות.
 

g u r a

New member
../images/Emo51.gif ממש לא../images/Emo70.gif

מצטערת אם גרמתי לך להרגיש כך. אני לא מחפשת תחליף, אני באמת חושבת שעדיף כמה חברות "בינוניות"(לא עולה לי מילה אחרת כרגע) .מאשר אחת טוטלית כמוה.
 

orit281

New member
אולי מישהו סכסך

זה נראה הכי הגיוני שאלת אותה מה קרה? אם כן מה היא ענתה? אולי שכחת משהו חשוב? אולי הילדים אמרו משהו שהוצא מהקשרו אצלה בבית? לדעתי עד שאת לא מלבנת את הענינים אל תחזרי לתקשר איתה כי עלול לקרות שוב...
 

g u r a

New member
על זה עדיין לא חשבתי

וגם לא נראה לי כל כך במחשבה שניה, כי אין לנו חברות משותפות. כל השאר כתוב בשרשור ... רציתי ללבן- אך היא בשתיקתה. אם אי פעם נחדש את הקשר, הוא לעולם לא יהיה כמו שהיה..לא מפני שאני שומרת טינה..אלא רק בגלל שאני זהירה.
 

ליידי123

New member
קאסיופא

כשהתקשרת אחרי השיחה,בשביל להגיד לה למה את כועסת...מה היא אמרה?.. נשמע לי ממש כמו קצר בתקשורת... אני חושבת שזה עניין של אופי של אנשים..יש כאלה שמבלי שהם מודעים,סוחפים את כל תשומת הלב אליהם..ואז כשמישהו מעיר להם הם ככ מנופחים בשביל להצטער...נשמע לי ממש כמו המקרה שלך...כנראה לא היה לה אומץ להצטער ואולי האגו שלה אמר לה שהיא בכלל לא צריכה כי "למה לעזעזל שאני אצטער בפניה,מה עשיתי רע?"...בקיצור,אני לא אקרא לזה חוסר בגרות ופשוט אייחס את זה לאופי מסויים שיש לאנשים... ועניין של כימייה, ואם זה לא איתה..נכון,זה עצוב-עצוב יותר לדעת שהיתה פה אבידה של חברה,אבל תחשבי על זה ככה שאת סיפקת לה בהרבה יותר ממה שהיא אי פעם סיפקה לך ובחברות טובה זה הדדי ברוב הפעמים! ובקשר למה שנאמר פה לגבי ה"עודף חברות"...גם-זה עניין אישי..יש כאלה שאוהבים את זה ,את ה"מחנק היום יומי" הזה,ויש כאלה שלא...
 

Miss פטל

New member
אוף..

מבינה אותך.. בשנה האחרונה החיים שלי דיי רגועים ואין לי משהו מיוחד לספר לחברות, אז פתאום שמתי לב שאם אני לא מספרת בעצמי, הן לא שואלות כלום, רק מספרות ומספרות בלי סוף על עצמן!! ומה עושים? מתעלמים..לא יוזמים שיחות כאלה.. אבל דווקא זה גם גרם לי לראות יותר את אחת החברות, שעדיין כשמתקשרת גם מספרת וגם שואלת מה קורה אצלי וכשאני אומרת ש"כלום" לא מתעלמת וממשיכה לספר על עצמה אלא מתעקשת ומתעניינת. חברה מודדים לא רק לפי "אני הוכחתי שאני חברה טובה" כי חברה צריכה להיות חברה גם בזמנים רעים וגם זמנים טובים. ואם היא עזרה לך זמנים קשים אבל כשטוב לך אז לא מעניין אותה לשמוע מה קורה אצלך..משהו משובש ביחסים שלכן.
 
וואו האמת שאנחנו מגזימות

אנחנו מאוד טוטליות עם החברות שלנו שאנחנו מגיעות איתן למריבות כמו ילדות קטנות. אם לא מוצא חן בעינייך שהחברה הספציפית שלך לא מקשיבה לך שהיא תהיה איתך בקשר של און אנד אוף אין מה לעשות אבל בטח יש בא צדדים חיוביים לא? בטח יש לך עוד חברות שמקשיבות ושהן "אמיתיות". גם לי יש חברה כזו מתקשרת אלי פעמיים בשבוע לכל היותר וככה נראות השיחות: היא: "מה קורה" אני "הכל טוב" היא: "טוב יאאלה ביי". מה דעתך על זה. אבל יש בא צדדים חיוביים מאוד ולכן אני לוקחת אותה בקלות פעם הייתי מתרגזת ומתרגשת מהשיחות האלו. אבל אמרתי לעצמי שיש לי חברות שמקשיבות לי אובר . וחוץ מיזה שיש את המיילים שאנחנו יכולות לשלוח להן ואז אין להן ברירה והן מקשיבות לנו הכי טוב. יש לי חברה שמרוב שהייתי איתה בסדר והכי טוטלית (למדתי לקח לכל החיים) היא עלתה עלי עם הידיים והרגליים ביחד. היא רבה עם בעלה לעתים קרובות וכשאמרתי לה שהם חייבים להפרד היא הקשיבה אבל נשארה (אני מדברת על השפלות מכות וכו'..) לא סתם אני אגיד לחברה להפרד מבעלה ואפילו מחבר. בקיצור הוא הרים עליה ידיים יום אחד וכרגיל ידעה שאני שם בשבילה בדיוק התחלתי לצאת עם בעלי והיא ביקשה לעבור לגור איתנו בדירה השכורה שגרנו בטוענה שבעל הדירה הסכים בתנאי שהיא תשלם את המיסים (יש לה ילדת בן שנה וחצי). הבית השגרנו בו היה מאוד גדול. אני לא הסכמתי בשום אופן ומאז היה ניתוק של חצי שנה , לחתונה שלנו היא לא הסכימה לבוא. מה דעתכם על זה אגב .....
 
למעלה