נכון, צריך לקחת אחריות. אבל לפני שהגעתי לכפר הייתי אדם מאוד עדין ובמשך השנים אנשים הרגיזו אותי והפכתי לאדם יותר קשה ותוקפני. אולי נהייתי תוקפני גם כי אני מחפש משמעות בחיים ועוסק בזה חזק מדי. אני מנסה לתת אהבה וטוב וגם חוכמה כדי לשפר את עצמי ואת הסביבה ומגיע לעימותים וחבל. אולי אני צריך לדבר בדרך יותר רגשית ופחות שכלית, וגם פחות ליצור רושם מפחיד על אנשים.
פילוסוף, אני חושבת שהחיים מעמידים כל הזמן במבחנים את כולנו. לא רק הכפר אלים. הכפר ששמו כדור הארץ אלים. יש מקומות שיותר ויש מקומות שפחות. והשאלה שאני שואלת את עצמי היא איך אני מתמודדת עם האלימות בחוץ. האם אני הופכת גם אלימה בתגובה, או שמפתחת דרכים אחרות להתמודד איתן.
יש אמת במה שכוכבית כתבה, לדעתי.
נדמה לי כאילו יש לך שתי אופציות:
או להיות עדין כמו פעם, שאז לא ידעת איך להגן על עצמך
או להיות תוקפני בחזרה, שבתאכלעס אתה רואה שזה גם לא עוזר
אולי צריך לחשוב איך לפתח אוםציות נוספות.
לשים גבולות לאחרים בלי להיות תוקפני.
אני הלכתי פעם לחוג באסרטיביות שמאוד עזר לי.
אולי גם אתה תלך ללמוד כלים אסרטיביים?
בהצלחה
