רוצה להתייעץ
עברתי המון בחיים,הייתי בפנימיות בנערותי למרות שלא רציתי אבל ספגתי.
עכשיו אני בבית גר עם דודה שלי.חברים אין לי הרבה אבל זה גם לא כלכך מפריע לי זה כל הזמן ככה היה המצב ולא מהתקופה האחרונה ככה שזה כבר חלק ממני וכאילו פיתחתי חסינות לזה.גם בקושי יש לי משפחה,הייתי גר עד לפני שנה וקצת אצל סבי וסבתי מצד האמא(אין לי כל קשר עם משפחתי מצד האבא וגם לא עם אבא).
אמא שלי היא לא בסדר כלכך ומעולם לא היתה לה אחריות.הנושא שרציתי לדון איתכם עליו מתחיל לפני בערך שנתיים פלוס-התחלתי לחזור בתשובה.
בעודי מסתובב ברחובות בני ברק או מסתובב בתל אביב ראיתי הרבה מודעות עם סגנון כתיבה משיחי ובסופם רשום אתר אינטרנט.מאוד שכנע אותי להיכנס לשם.
אמרתי יאללה,מה כבר יכול לקרות...כולה אני אקרא שם קצת.
ואיך הם מצליחים לשכנע אנשים שיאמינו להם?הם הציגו את עצמם כמתקשרים עם העולם הבא ונתנו פרשנות משכנעת לכל מיני דברים שקורים או שייקרו בהמשך.
הרבה הם כתבו כדי להפחיד שמי שלא יעשה מה שהם אומרים יהיה בגהנום וגם ניסו להסביר באופן די משכנע למה הם צודקים וכל השאר טועים.אפילו הם כתבו דברים
שאמרו שרבנים חשובים בגן עדן אמרו להם לכתוב...היה אפשר לחשוב שהם מחבד אבל הם לא באמת קשורים אליהם.
השתכנעתי להאמין להם וחזרתי בתשובה.התחלתי לעשות דברים שהם כתבו-כמו למשל להפיץ את משנתם ברבים בדואר או לחלק גדלים עם הכיתוב שלהם ודברים בסגנון הזה.
פה למעשה אפשר לומר שכבר הייתי נעול בתוך הכת הזאת-כי כבר התחלתי לעשות מעשים וברגע שמתחילים קשה לצאת.
בשלב יותר מאוחר גם שמתי כיפה ושמרתי חלק מהמצוות.
אך לפני זה אמרתי שאני "אגדיל לעשות" ואפרסם אותם גם בעיתון,ולא תאמינו בכמה סכום...לא אכתוב אבל אומר שזה היה מעל ומעבר.
היה לי קשה לצאת מנקודת המבט ולהבין ולשאול ולהסתכל על הכל מבחוץ ולהבין כמה הייתי מטורף במה שעשיתי.
ומי שלא היה בזה לא יבין כמה שזה הורס את הבן אדם.לשכנע את עצמי ולהעביר על עצמי שטיפת מוח שמבוססת על הפחדות בשם הדת-ועוד להאמין שזה מה שאלוהים רוצה ממני שאעשה.אפילו אופן החשיבה נפגע אחרי כלכך הרבה שטיפת מוח.הם כתבו שאלוהים מצווה לרצוח את הממשלה ועוד כל מיני אנשים ורבנים.
הם כתבו שהולכת להגיע רעידת אדמה ויינצל רק מי שיימכור את ביתו ויגור מתחת לעץ ובכסף יפרסם אותם ואת רעיונותיהם ההזויים.
ובאמת הייתה תקופה שישנתי מתחת לעץ(לא היה לי בית תודה לאל...).באותה תקופה הייתי גר אצל סבי וסבתי ומאוד הצרתי להם בגלל כל ההזיות ובכלל בלי קשר גם בגלל הדת עצמה.אני ממש מרגיש רע עם עצמי בגלל דברים שהדת גרמה לי לעשות לסובבים אותי ולא אפרט.היתה משפחה חרדית שהכרתי שקצת רמזתי להם מה אני עושה
וכמובן הם ניסו לשכנע אותי לחזור לנורמה,כלומר להיות דתי לפי דרך האבות וללכת לישיבה,כי לא רציתי להיות בישיבה.
כיום אני כבר התפקחתי וכבר ספרתי את הנזקים שנגרמו-סבי וסבתי לא רוצים אותי בביתם והוציאו לי צו הרחקה,עברתי להתגורר אצל דודה שלי שמאוד אוהבת אותי.
כמובן גם נזק כלכלי,עשיתי גם דברים שיכולתי להסתבך עם הרשויות,אפילו אופן החשיבה נפגע.וכמובן בזבוז זמן והרבה חרדות.
לאחר שהתפקחתי הייתה עוד תקופה שהייתי דתי(אני זוכר איך ישר כששמתי כיפה על הראש עוד מהתקופה של המשיחיים תמיד אהבתי להציג את זה כאילו כמה התקדמתי
בחיים,למרות שבפנים הרגשתי נורא ואיום).
היום אני כבר בלי כיפה אך עדיין שומר מעט מצוות בקטנה.איבדתי את מעט החברים החרדים שהכרתי מהתקופה שהייתי דתי-למרות שעוד יש לי קשר רופף עם אחד מהם אבל
אני מרגיש שהכל בכאילו.
מאוד משפיע עליי מה שעברתי בעיקר בגלל הכסף שאיבדתי בגלל זה וכבר עברו שנתיים מאז וזה עדיין לא יוצא לי מהראש.אני חושב לעצמי כאילו מה שווה לעבוד עד שאני "אחזיר" לעצמי את הסכום שהלך.
מה שרציתי להתייעץ איתכם הוא כזה-אני לא רוצה שהסבל שעברתי יהפוך עכשיו לטראומה של החיים שלי שלא אשכח,אני רוצה להסתכל על זה מעין חוויה לא נעימה שעברתי
כמו כל חוויה לא נעימה שעברתי(כמו שהייתי בפנימיות,כמו שלא מזמן סבא שלי ז"ל נפטר אחרי ניתוח...).
אז חשבתי לשלוח את עצמי לאשפוז פסיכיאטרי כדי להשיג כמה דברים-לדבר עם פסיכולוג על זה שלא ייהפך לטראומה,וגם מה שנקרא שהזמן יעשה את שלו,כלומר אחרי שהות ממושכת באישפוז יגיע השחרור ואז אוכל להסתכל על החיים כאילו פתחתי דף חדש.
אציין שבעבר הייתי באשפוז כך שאיני נרתע מכל הסטיגמות על "משוגעים" שיש שם,יש שם גם אנשים נורמלים שאפשר לדבר איתם.
לא אשקר ואומר שלמרות התסכול אני לפעמים חושב למי אני חשוב בכלל?ולמה אנשים משתמשים בדת להטיל אימה על אחרים כדי לקדם אינטרסים אישיים?באיזו זכות?חסר דרכים אחרות?
ועוד החבר החרדי שידע על מה שעברתי מתפלא למה הורדתי את הכיפה...
אז מה דעתכם?אשפוז יכול לעזור?
עברתי המון בחיים,הייתי בפנימיות בנערותי למרות שלא רציתי אבל ספגתי.
עכשיו אני בבית גר עם דודה שלי.חברים אין לי הרבה אבל זה גם לא כלכך מפריע לי זה כל הזמן ככה היה המצב ולא מהתקופה האחרונה ככה שזה כבר חלק ממני וכאילו פיתחתי חסינות לזה.גם בקושי יש לי משפחה,הייתי גר עד לפני שנה וקצת אצל סבי וסבתי מצד האמא(אין לי כל קשר עם משפחתי מצד האבא וגם לא עם אבא).
אמא שלי היא לא בסדר כלכך ומעולם לא היתה לה אחריות.הנושא שרציתי לדון איתכם עליו מתחיל לפני בערך שנתיים פלוס-התחלתי לחזור בתשובה.
בעודי מסתובב ברחובות בני ברק או מסתובב בתל אביב ראיתי הרבה מודעות עם סגנון כתיבה משיחי ובסופם רשום אתר אינטרנט.מאוד שכנע אותי להיכנס לשם.
אמרתי יאללה,מה כבר יכול לקרות...כולה אני אקרא שם קצת.
ואיך הם מצליחים לשכנע אנשים שיאמינו להם?הם הציגו את עצמם כמתקשרים עם העולם הבא ונתנו פרשנות משכנעת לכל מיני דברים שקורים או שייקרו בהמשך.
הרבה הם כתבו כדי להפחיד שמי שלא יעשה מה שהם אומרים יהיה בגהנום וגם ניסו להסביר באופן די משכנע למה הם צודקים וכל השאר טועים.אפילו הם כתבו דברים
שאמרו שרבנים חשובים בגן עדן אמרו להם לכתוב...היה אפשר לחשוב שהם מחבד אבל הם לא באמת קשורים אליהם.
השתכנעתי להאמין להם וחזרתי בתשובה.התחלתי לעשות דברים שהם כתבו-כמו למשל להפיץ את משנתם ברבים בדואר או לחלק גדלים עם הכיתוב שלהם ודברים בסגנון הזה.
פה למעשה אפשר לומר שכבר הייתי נעול בתוך הכת הזאת-כי כבר התחלתי לעשות מעשים וברגע שמתחילים קשה לצאת.
בשלב יותר מאוחר גם שמתי כיפה ושמרתי חלק מהמצוות.
אך לפני זה אמרתי שאני "אגדיל לעשות" ואפרסם אותם גם בעיתון,ולא תאמינו בכמה סכום...לא אכתוב אבל אומר שזה היה מעל ומעבר.
היה לי קשה לצאת מנקודת המבט ולהבין ולשאול ולהסתכל על הכל מבחוץ ולהבין כמה הייתי מטורף במה שעשיתי.
ומי שלא היה בזה לא יבין כמה שזה הורס את הבן אדם.לשכנע את עצמי ולהעביר על עצמי שטיפת מוח שמבוססת על הפחדות בשם הדת-ועוד להאמין שזה מה שאלוהים רוצה ממני שאעשה.אפילו אופן החשיבה נפגע אחרי כלכך הרבה שטיפת מוח.הם כתבו שאלוהים מצווה לרצוח את הממשלה ועוד כל מיני אנשים ורבנים.
הם כתבו שהולכת להגיע רעידת אדמה ויינצל רק מי שיימכור את ביתו ויגור מתחת לעץ ובכסף יפרסם אותם ואת רעיונותיהם ההזויים.
ובאמת הייתה תקופה שישנתי מתחת לעץ(לא היה לי בית תודה לאל...).באותה תקופה הייתי גר אצל סבי וסבתי ומאוד הצרתי להם בגלל כל ההזיות ובכלל בלי קשר גם בגלל הדת עצמה.אני ממש מרגיש רע עם עצמי בגלל דברים שהדת גרמה לי לעשות לסובבים אותי ולא אפרט.היתה משפחה חרדית שהכרתי שקצת רמזתי להם מה אני עושה
וכמובן הם ניסו לשכנע אותי לחזור לנורמה,כלומר להיות דתי לפי דרך האבות וללכת לישיבה,כי לא רציתי להיות בישיבה.
כיום אני כבר התפקחתי וכבר ספרתי את הנזקים שנגרמו-סבי וסבתי לא רוצים אותי בביתם והוציאו לי צו הרחקה,עברתי להתגורר אצל דודה שלי שמאוד אוהבת אותי.
כמובן גם נזק כלכלי,עשיתי גם דברים שיכולתי להסתבך עם הרשויות,אפילו אופן החשיבה נפגע.וכמובן בזבוז זמן והרבה חרדות.
לאחר שהתפקחתי הייתה עוד תקופה שהייתי דתי(אני זוכר איך ישר כששמתי כיפה על הראש עוד מהתקופה של המשיחיים תמיד אהבתי להציג את זה כאילו כמה התקדמתי
בחיים,למרות שבפנים הרגשתי נורא ואיום).
היום אני כבר בלי כיפה אך עדיין שומר מעט מצוות בקטנה.איבדתי את מעט החברים החרדים שהכרתי מהתקופה שהייתי דתי-למרות שעוד יש לי קשר רופף עם אחד מהם אבל
אני מרגיש שהכל בכאילו.
מאוד משפיע עליי מה שעברתי בעיקר בגלל הכסף שאיבדתי בגלל זה וכבר עברו שנתיים מאז וזה עדיין לא יוצא לי מהראש.אני חושב לעצמי כאילו מה שווה לעבוד עד שאני "אחזיר" לעצמי את הסכום שהלך.
מה שרציתי להתייעץ איתכם הוא כזה-אני לא רוצה שהסבל שעברתי יהפוך עכשיו לטראומה של החיים שלי שלא אשכח,אני רוצה להסתכל על זה מעין חוויה לא נעימה שעברתי
כמו כל חוויה לא נעימה שעברתי(כמו שהייתי בפנימיות,כמו שלא מזמן סבא שלי ז"ל נפטר אחרי ניתוח...).
אז חשבתי לשלוח את עצמי לאשפוז פסיכיאטרי כדי להשיג כמה דברים-לדבר עם פסיכולוג על זה שלא ייהפך לטראומה,וגם מה שנקרא שהזמן יעשה את שלו,כלומר אחרי שהות ממושכת באישפוז יגיע השחרור ואז אוכל להסתכל על החיים כאילו פתחתי דף חדש.
אציין שבעבר הייתי באשפוז כך שאיני נרתע מכל הסטיגמות על "משוגעים" שיש שם,יש שם גם אנשים נורמלים שאפשר לדבר איתם.
לא אשקר ואומר שלמרות התסכול אני לפעמים חושב למי אני חשוב בכלל?ולמה אנשים משתמשים בדת להטיל אימה על אחרים כדי לקדם אינטרסים אישיים?באיזו זכות?חסר דרכים אחרות?
ועוד החבר החרדי שידע על מה שעברתי מתפלא למה הורדתי את הכיפה...
אז מה דעתכם?אשפוז יכול לעזור?