רוג'ר ווטרס קורא לרולינג סטונס לא להופיע בארץ

[Feanor75]

רוג'ר ווטרס קורא לרולינג סטונס לא להופיע בארץ

מגדולי המוזיקאים בכל הזמנים אבל אפס מאופס בתור אדם, זה לא חדש. כעת הוא קורא לרולינג סטונס לבטל את הופעתה בישראל. הוא מהצבועים שמטיפים לישראלים: אתם לא יודעים לחיות עם שכניכם (תנו לטרוריסטים להרוג אתכם בשקט ואל תתלוננו..) מי שמדבר, תבע את חבריו ללהקה למשפט.
העם הישראלי מותקף ע"י טרור ערבי מיומה הראשון של המדינה, אבל מר ווטרס מאשים את ישראל באפרטהייד ובכיבוש- שקרן.
בסוריה נטבחים עשרות אלפי אנשים, אבל לווטרס הצבוע לא אכפת מזה, אכפת לו רק מישראל. ככה מתנהג אדם ששקע באפילה ונתן לשנאה לכבוש את כולו ולהניע אותו. רמת התודעה שלו נמוכה מכדי להבין את זה, זה מראה שמוזיקאי מוכשר יכול להיות בסופו של דבר טיפש למדי.

בבריטניה יש אנטישמיות פרועה בתקשורת, אבל זה לא פוטר אף אחד מאחריות לשנאה שמתעוררת בו אם אין לו את שיקול הדעת לראות את המציאות כמו שהיא.

 

[giloni]

הצעה

למה שלא תפרסם את הודעתך זו בפורומים בינלאומיים כדי שתוכל לשכנע שם את העולם בצדקת דרכנו? שהרי רוג'ר ווטרס - לצערנו - איננו האישיות היחידה בעולם שמאשימה אותנו בכיבוש (ותהיה דעתנו שלנו על הנסיבות למצב אשר תהיינה - בעיני רוב מוחלט של דיירי העולם הזה, זה אכן כיבוש), והוא גם לא היחיד שטוען שהמדיניות שאנו נוקטים בה בשטחים היא מדיניות אפרטהייד. לצערנו הקולות האלו רק ילכו ויתגברו, ומאחר ויש רוב ישראלי גדול שמחזיק בדעתך שמדובר בשקרים, מן הראוי שלא תבזבז את זמן המקלדת שלך על המיעוט המיותר שלא חושב כך ותפנה את חיצי ביקורתך החדים אל העולם הנאור שמשום מה לא מצליח להשתכנע מצדקת דרכנו. ואגב, מסכים אתך שהוא מוזיקאי מוכשר, מסכים אתך שהוא טיפש למדי ושטחי למדי אבל לא מסכים אתך שמדובר באחד מגדולי המוזיקאים בכל הזמנים...

 

[tzvika321]

מסכים לחלוטין

זה ממש לא בסדר שהרולינג סטונס יופיעו בדמשק.
וצביעות לא נורמלית מצד ווטרס שהוא לא קורא להם לבטל את ההופעה הזו, או לא לקבוע אותה, או לשקול אותה, או משהו שדומה לזה.

 

[חובבת מוזיקה]

קיראו את התגובות זה מעניין

http://www.salon.com/2014/05/01/pin...n_why_rolling_stones_shouldnt_play_in_israel/

http://www.washingtontimes.com/news/2014/may/2/pink-floyds-roger-waters-nick-mason-rolling-stones/

 

[IORR]

לא ברור לי מה אתה (ורבים אחרים)

מנסים להשיג. אני מבין שאנשים מחונכים להאמין ש"כל תגובה עדיפה מאשר אין תגובה" אבל זו אמונת הבל. הקמפיין של ווטרס כבר מזמן הגיע לרוויה. ןןטרס - ולא משנה מאיפה התחילה אמונץתו וגישתו הפוליטית בקשר לישראל - הגיע כבר מזמן למקום שבו הוא "סתם עוד מטיף אנטי ישראלי פנאט". אז מה אם הוא מוזיקאי בריטי מוערך ומנהיג להקה אגדית (ובישראל אפילו אגדית בריבוע)? צרפת, יוון והונגריה (מנסיון) עתירות מטיפים אנטי ישראליים בדיוק מאותו הסוג. אז מה אם הוא מדבר אנגלית וכתב יצירות נחשבות? ממתי זה הופך אקטיביסט פוילטי לחשוב יותר? ווטרס משכנע רק את המשוכנעים - התומכים שלו (כולל ניק מייסון שכבר כתב פעם שיר אנטי ישראלי, ואפילו ממזמן) הם המשוכנעים ממילא. אלו ש"מבינים אותו" - כולל בישראל - מבינים אותו מתוך פוזיציה פוליטית. במילניום השלישי אין פוליטיקה אידאולוגית. יש אופנות, גבבי מניפסטים מבולבלים והמון לעומתיות. "האוייב של האוייב שלי הוא החבר שלי" - ואם ווטרס איפושהו מרגיז את מי שאני לא מסכים אתו - אז בעיני צריך להבין אותו. איש כמובן לא יודה בזה, ויגידו שאני הוזה, אולם זה המצב. בתחום עיסוקי אני ניזון ישירות מקשרי חוץ של ישראל בעולם. מזה 3-4 שנים שאיש לא מתעניין בעניין הישראלי. ווטרס (או ג'ראלד קאופמן, קן לואץ' וכו') נחשבים לסהרוריים ואובססיביים. הקמפיין של ווטרס וחבריו מביא לישראל את אחד מהנצחונות היחצ"ניים הגדולים ביותר - ובלי שהתכוונו או עבדנו בשבילו: העובדה שהאדם ה"הגון" מגלה סימפטיה לישראל - ובדיוק מאותן סיבות של אין פוליטיקה ויש לעומתיות. ווטרס וחבריו נחשבים מוקצים באירופה מבחינה פוליטית. בעוד שבישראל של תור הזהב המדומיין של יענו חברה ערכית ולא כובשת איש לא בא להופיע בלי שהיה לו במקרה אמרגן דובר יידיש עם דודה בגבעתיים - בישראל של היום זרם האמנים הנחשבים המופיעים לא היה מבייש את ברלין (עיר שאני עובד בה תדיר - וחוצמזה תקראו את הבלוג של קוטנר בדיוק על זה). היו פה פול קנטנר, לוני אנדרסון, לו ריד ורבים אחרים - כולם לאחרונה. עם אחד מהם אפילו שוחחתי. אפשר לבטל אותי כהזוי - ומאחורי הניקים כולנו מומחים. אני יודע על מה אני מדבר. ווטס הוא מגלומן אובססיבי שמנסה למצב את עצמו כאוטוריטה בעניין הישראלי. הוא לא חושב שהסטונז יבטלו (הם ספציפית לא סופרים אותו). הוא יודע שאפילו כמה שביטלו - בסופו של דבר חזרו להופיע פה. הקמפיין שלו מבוסס על סוג של סחיטה באיומים מנומסת - סחיטה של עבדה ותוקפה פג. מה שנותר לו זו האובססיה והנסיון לשווק עצמו כטוען עיקרי בדיון. הוא רוצה להיות הרפרנט הראשי בנושא ה:אנטי ישראליות". ומי שממהר להתנגח בו - לשפוט את יכולתו המוסיקאלית וכשרונו וכו' - נותן לו פרסום חינם. עד כמה שזה מצחיק - הייתי מודאג מזה שווטרס לא צייץ בנוגע להופעה הזו. כבר חשבתי שאולי הוא עזב את התחום ושבמקומו יבוא מישהו מוכשר יותר ושפחות מעורר אנטגוניזם (אסור לשכוח שבבריטניה של המעמדות הוא בן למעמד של "בולינג'ר בולשביקס" - מין טיפוס שבשנים האחרונות הפך למוקצה מחמת מיאוס.

בכל מקרה - מהיכרותי עם העם בו אני חי, ולצערי - די ברור לי שיהיו גם בהמשך תגובות פאבלוביות כנגד האיש הדי שולי הזה. וחבל.

 

[ציףציף1000]

לא הבנתי אף מילה מדבריך, אבל בואו נסכם:

1. הכיבוש הוא כיבוש.
2. פרקטיקות של אפרטהייד כבר קיימות, וגם בתחומי הקו הירוק. זה רק יתדרדר, לצערי.
3. ווטרס לא מדגדג לאף אמן שחושב להגיע לכאן, בוודאי לא לסטונס, שלא סופרים אותו. הם יודעים שת"א זה לא "ישראל" והבארבי זה לא ההתנחלויות.
4. ווטרס הוא אמן חשוב רק בעיני עצמו. הוא אפילו לא המוזיקאי הכי טוב בלהקה (זה גילמור), ובוודאי שאינו "הגאון" מאחורי הפלויד, כפי שניסה לשווק את עצמו לפני כמה שנים; זה היה סיד בארט. וניק מייסון עוד פחות חשוב מווטרס.
5. ווטרס אפילו לא מוביל שום קמפיין; הוא חותם על מניפסטים שמגישים לו לחתימה.
5. הסטונס יגיעו לכאן, אלא אם ריצ'ארדס שוב יפול מעץ קוקוס או שג'אגר יאבד עוד חברה בדרך.

 

[הביזאר]

כמה דברים לגבי ווטרס

הבן אדם נכנס לקטע הזוי עם עצמו,הוא מגלומן שחי בסרט והוא באמת חושב שהאמירה שלו חשובה ונחשבת ולא היא.
לגבי הפינק פלויד - פינק פלויד אחת הלהקות הגדולות בכל הזמנים ומי שהביא אותם לשם זה בעיקר ווטרס ואת זה אף אחד לא יקח ממנו. מי שעבר אי פעם על אלבומי הפלויד (אחד אחד), יראה שלמירב החומר הוא אחראי. גילמור גיטריסט ענק וחלק חשוב מהפלויד אך הוא לא האחראי לענקיות של הפלויד. אם גדולתה של הפלויד הייתה יושבת במעט על גילמור אזי האלבומי סולו שלו והאלבומים שעשה עם פינק פלויד לבדו לא היו נשמעים כל כך בינוניים.

 

[ציףציף1000]

החומרים הטובים ביותר של הפלויד אחרי סיד

הוקלטו כאשר ארבעת חברי הלהקה עוד היו בתקשורת תקינה אחד עם השני ומסונכרנים מוזיקלית. ווטרס אולי הביא רעיונות לשירים, ולקח את הקרדיט, אבל הקטעים הטובים ביותר שלהם הם אלו עליהם כל הארבעה עבדו ביחד. כאשר ווטרס "השתלט" על תהליך ההקלטה, איכות המוזיקה התדרדרה. וכן לבדם, מחוץ ללהקה, כל אחד מהם מוזיקאי בינוני לחלוטין.

הפלויד הם לא אחת מהלהקות הגדולות בכל הזמנים (למעט תקופת בארט). הפלויד של שנות השבעים היו מאוד מאוד פופולריים, ויש להם "שלאגרים" לטווח ארוך. אבל בסה"כ הם היו אולי איפשהו בעשיריה השניה או השלישית של הלהקות החשובות.

ולצורך הדיון: אני מכירה כל קטע שהם הקליטו.

 

[arieltr]

זה מאוד סובייקטיבי - אבל הטעות עימך

הביזאר צודק לטעמי, חלקו של ווטרס בפלוייד הוא הגדול ביותר מכל חמשת חבריה.

כאשר כבודו של ריק רייט מונח במקומו, אפשר להביט על הדברים כך:
- אלבום אחד ללא גילמור - התוצאה טובה מאוד. אפילו מצויינת בעיני רבים.
- אלבומים רבים ללא סיד - התוצאה הינה, פשוטו כמשמעו, פינק פלויד as we know it. אוהבת או לא, זה פינק פלוייד.
- אלבומים בבודדת ללא ווטרס - התוצאה זוועה/ביזבוז זמן/בושות/לא פינק פלויד/תנו לי ווליום.

בקצרה, מה שניסיתי לומר בשטחיות לא מעטה, ללא ווטרס פינק פלוייד לא הייתה פינק פלוייד שאנחנו מדברים עליה קיימת (לטוב או לרע כבר תלוי באינדיוידואל).
אישית, אני הייתי יותר משמח לשבת עם ווטרס על קפה לשיחה על הפרספקטיבה הפנאטית שלו כיוון שבטוח יהיה הרבה יותר מעניין משיחה עם אנשים לא דוגמטיים.

לגבי החומרים של הפלויד עם סיד, צריך להבין דבר אחד. אם פלוייד לא היו ממשיכים אחריו והיו מתפרקים מיידית כשהפייפר אלבומם הבודד, סביר להניח שאלבום זה לא היה מקבל את התהודה או ה'קאלט' שהוא מחזיק כיום אצל חלק ממעריצי פלוייד.
סביר להניח שרק הברמלאי ועוד קומץ בודד של אנשים בעולם היו מכירים אלבום זה, ורובנו לא היינו בכלל מכירים את השם פינק פלוייד כמו שנבצר מאיתנו להכיר עוד אלפי שמות אחרים מבריטניה מבוסטון מהווסט קואסט או השד יודע מאיפה.
הפלוייד הם כן אחת מהלהקות הגדולות (ביותר, לטעמי) בעידן הרוק של המאה העשרים - וזה לא בגלל תקופת בארט.

 

[tzvika321]

השלם גדול מסך חלקיו

ובמקרה של פינק פלוייד, השלם הוא הדבר המשמעותי היחיד.
כל אלבומי הסולו של הפלויידים הם בינוניים במקרה הטוב, ומשעממים בדרך כלל. הרגעים הטובים היחידים בהם הם אלו שמזכירים בקצת את פינק פלוייד.
פיק פלוייד כלהקת ווטרס היתה יכולה להוציא אלובם או שניים טובים, ואז למחזר את עצמה למוות.

 

[Barmelai]

צריך להפריד

את הפינק פלויד של בארט מהפינק פלויד של ווטרס. אלה היו שתי להקות שונות, עם חזון וכיוון מוזיקלי שונים, אבל עם אותו שם. גם העובדה ששלושה מחברי הפינק פלויד השתתפו בשני ההרכבים, קצת מבלבלת. אין לי מושג מה היה קורה אם בארט היה בכושר להנהיג את הלהקה לשורה של אלבומים, אבל אני בטוח שהיא הייתה נשמעת שונה לגמרי משורת אלבומי הפלויד שאנחנו מכירים. ההימור שלי, שלעולם לא יופרח, הוא שווטרס היה פורש על רקע חיכוכי אגו ומקים להקה אחרת בשם אחר, ואילו גילמור לא היה מצטרף ללהקה של סיד. הוא היה חובר לווטרס וההסטוריה הייתה חוזרת על עצמה, רק שאלבומי הפלויד המוכרים לנו היו יוצאים תחת שם אחר ואילו פינק פלויד של בארט הייתה הופכת ללהקת קאלט עם מכירות עלובות ומעמד אגדי בין מביני דבר.

אז צריך להפריד, מדובר בשתי להקות שונות, עם מנהיגים שונים.
את אלבומי הפלויד של ווטרס, אני מעדיף מהתקופה שהיא לא הייתה באמת שלו. בין 1968 - 1972 הפלויד הייתה להקה בחיפוש דרך וללא מנהיג ברור. אם כי התרומה של ווטרס הייתה הגדולה ביותר כבר אז ומכאן שהצביון של הלהקה החל להתגבש לאיטו בכיוון שהוא רצה. נראה ששאר החברים היו באותו ראש פחות או יותר: גילמור היה מוזיקאי נסיוני לא פחות מווטרס, רייט עם רקע קלאסי וחיבה יתרה לפסיכדליה, וניק מייסון, ובכן, הוא היה המתופף.

אפשר לא לאהוב את הכיוון אליו ווטרס הוביל את הפלויד, אבל אי אפשר להתכחש לחתימתו הברורה של ווטרס עליה - גם על הטקסטים וגם על הלחנים. לא גילמור שאף ליצור אלבומי קונספט ולא גילמור הוא שכתב את כל (אני מדגיש -כל-) שירי הפסקול של MORE, רצף השירים האהוב עלי מכל אלבומי הפלויד לפניו ואחריו. לא כולל החלילן, שהוא כאמור אלבום בחתימת ידו של בארט ושייך ללהקה אחרת....

כן, ווטרס אחראי, לטוב ולרע, לחלק הארי של המוזיקה של פינק פלויד, אם מדובר בלחנים, אם בטקסטים ואם בקו האמנותי.
זאת מבלי לפגוע בחשיבות התרומה של גילמור ובחשיבות התרומה של ההפריה ההדדית בלהקה. אלא שכמותית, התרומה של גילמור ורייט מבחינת כתיבה, הייתה קטנה יותר. וכן, ECHOES על כל יופיו ו 23 דקותיו, עדיין נספר כשיר אחד...

ההשוואה בין אלבומי הפלויד עם ווטרס לאלה שנעשו בלעדיו, אינה לגמרי הוגנת: צריך לזכור שתקופת השיא היצירתית בחייו של מוזיקאי היא כעשר שנים, פלוס/מינוס. בגילאי 20-30 מגיעות למוחו ההברקות המוזיקליות הבהירות והשאפתניות ביותר. לאחר מכן רמת ההלחנה יורדת בהתמדה.
פינק פלויד ללא ווטרס הייתה מורכבת ממוזיקאים "זקנים" במונחים יצירתיים. השירים הגדולים של רייט, הסולואים הגדולים של גילמור, היו כבר מאחריהם. זו הייתה הסיבה העיקרית שהשלישיה הזו הוציאה אלבומי פח. חסרונו של ווטרס היה גורם זניח לפאשלה וגם איתו הם לא היו ממריאים לשום מקום.
במקביל, ווטרס בעצמו החל להדרדר: הפיינאל קאט נשמע כשאריות מחוממות של החומה ולאלבום היתרונות והחסרונות של הטרמפים אין באמת יתרונות. האלבום שבא אחריו היה האיום והנורא מכל אלבומי הסולו של חברי הפלויד. ווטרס הבריק בפעם האחרונה, ורק באופן יחסי לשורת אלבומיו הקודמים, עם Amused to death. מייד אחריו שקע לשארית ימיו באין אונות יצירתית. מה שככל הנראה הוביל אותו לחפש הובי חדש, והשאר ידוע.

באשר לרייט וגילמור - צריך לשמוע את אלבומי הסולו שלהם משנות השבעים, כשהם היו אמורים להיות בשיר כושרם, כדי להיווכח עד כמה הם היו דלים ברעיונות מוזיקלים טובים, כשזה הגיע לכתיבת אלבום שלם. שם נמצאת ההשוואה ההוגנת.

 

[רני שרוני]

 

[arieltr]

אני מסכים לגמרי שצריך להפריד

בין האלבום עם סיד לבין כל מה שבא אחר כך.
רק ניסיתי לטעון שפינק פלוייד של הפייפר היו נשארים בגדר איזוטריה שרק חפרנים של מוסיקה היו מחזיקים בבית יחד עם כל שאר האלבומים הנהדרים שרק חפרנים של מוסיקה שמעו עליהם.
במציאות של היום אפשר לטעון שהפייפר נמצא גם בגדר חפרני הפינק פלוייד רק בזכות אותה הלהקה ששיחררה כמה אלבומים אחרי הפייפר ואותה אנחנו מכירים כפינק פלוייד.

או בקיצור, כל מה שאתה כתבת בסוף פיסקה הראשונה.

 

[הביזאר]

כל מילה בסלע ברמלאי

 

[רני שרוני]

התקלת אותי

יש לי את הביטלס ובאופן סוביקטיבי עד כאב את רדיוהד שהם יותר טובים מפינק פלוייד עד האלבום אנימלס וכולל. יש לך רשימה של עוד עשרים שלושים להקות יותר טובות עפי איזשהו מדד משוקלל של חובבי רוק קלאסי איכותי? אכפת לך לחשוף משהו מהסוד הכמוס הזה? יש בסגנון החד משמעי של האמירה שלך יותר מהבעת עמדה אישית...

גם אני לא מת על הפרסונה החברתית פוליטית של ווטרס אבל אני מאד מאד מעריך את היצירה שלו לאורך שנים רבות. במבחן התוצאה הוא מגמד כמעט את כולם. כולל כל חברי פינק פלוייד לדורותיה.

 

[tzvika321]

בארץ, הפלויד הפכו לנייר לקמוס לרוק קלאסי איכו

איפה בדיוק ניתן להשיג את המדד המשוקלל שאתה מדבר עליו?
מבחינת משמעות, הסטונס, המי, דילן, יאנג, ספרינגסטין, אולמן ברדרס, קינג קרימזון, הקלאש - כל אלו על פי המדד שלי הרבה יותר משובחים, משמעותיים, חשובים, וכל מילה אחרת מהפלויידים.
גילוי נאות - עוד לא שתיתי קפה ואני שולט בדיסקוגרפיה של פינק פלוייד יותר מכל השמות שהזכרתי

 

[רני שרוני]

למשל כאן

מדד המבוסס על כמעט כל דירוג ידוע ובחירת הגולשים בנוסף:
http://www.besteveralbums.com/overall.php

הטענה הנחרצת של ציף "הפלויד הם לא אחת מהלהקות הגדולות בכל הזמנים" לא נשמעת כמו דעה סובייקטיבית כי אם הבחנה המבוססת על מדד משוקלל שכזה. ולכן ביקשתי את הרשימה שאני עצמי לא מסוגל להקיש.

"הסטונס, המי, דילן, יאנג, ספרינגסטין, אולמן ברדרס, קינג קרימזון, הקלאש"

לגבי הסטונס הייתה לי התלבטות כי יש להם רפרטואר מפואר ביותר של שירים מופלאים אבל באלבומים הם לא ממש עושים לי את זה. בטח לעומת שלל יצירות המופת של הפלוייד בראשותו של ווטרס.

את יאנג ובואי אני מאד אוהב ואני חושב שבואי הוא אמן הרוק-פופ הגדול אי-פעם. למרות זאת, לדעתי, אלבומי הפלוייד עולים באיכות על אלבומי שני הענקים האלה (פרט לזיגי היחיד במינו כמובן).

"ספרינגסטין, אולמן ברדרס" - לא משהו שאני שומע. לא מכיר אפילו שם של אלבומם אחד של מישהו מהשניים.

"קינג קרימזון" - מעולים אבל יותר מהפלוייד? יש לי בעיה עם להקות בלי אינטגריטי של הרכבים החל מיום אפס, למעשה מדובר בשם מטריה אוסף של הרכבים.

"הקלאש" - להקה בעלת השפעה עצומה אבל לא הייתי אומר שאני מנגן את "לונדון" לעיתים תכופות ואני לא ממש מכיר אלבומים אחרים שלהם. אני יותר טיפוס של ג'וי דיווז'ן. מכור קשות ל "הישר לגיהנום"

"דילן" - אני באופן אישי לא הצלחתי להתחבר אליו (ולעשרות האלבומים שעשה). טוב, פרט ל "כוס קפה" שמרגש אותי עד דמעות.

יהיה נחמד לקבל את הרשימה המלאה של שלושים ההרכבים שעולים על הפלוייד.

 

[ציףציף1000]

עד כמה שרשימות יכולות להיות אובייקטיביות

אתה יכול לבדוק את רשימות האלבומים הנחשבים, שמתפרסמות בעיתוני/אתרי הרוק המובילים, תוך שקלול של ההטיה הבריטית/אמריקאית של כל אחד מהם. הבריטים לרוב מכניסים את פייפר למקום גבוה, ואת DSOTM בעשיריות נמוכות יותר. בארה"ב, יש בד"כ "נציגות" רק ל-DSOTM.

אמנם רשימות כאלו הן מוטות, מסיבות שונות, ולכן אם אתה רוצה להשוות לטבלת האלבומים הנמכרים ביותר או טבלת הלהקות שמכרו יותר מאחרות, יש גם נתונים כאלו. הפלויד בד"כ מתברגים איפשהו במקום טוב, עם DSOTM ועם "החומה", ובמקום טוב גם בכלל המכירות שלהם כהרכב. יחד עם זאת, נתוני מכירות הם בעייתיים: חברות התקליטים אינן נותנות נתונים מלאים, ולא בטוח שיש בידיהן, בגלל ההדפסות בחו"ל, לפני עידן ההורדות. וכמובן, נתוני מכירות אינם מעידים על איכות. בארה"ב ממילא כמחצית(?) מהאמנים שמוכרים הכי הרבה עותקים מאלבומיהם הם זמרי קאנטרי, שאינם מוכרים מחוץ לארה"ב.

אם תשאל את המבקרים, הפלויד של בארט מאוד מוערכים; הפלויד של שנות השבעים עדיין זכורים למבקרים הוותיקים כמפלצת-איצטדיונים שקרסה תחת משקלה-שלה. מבקרים צעירים יותר הם גם יותר מפרגנים ואובייקטיביים לפלויד של שנות השבעים. הם מחשיבים את DSOTM יחסית לשאר האלבומים, ובוודאי יחסית למאוחרים שבהם (אנימלז, החומה וצפונה), אבל הם אינם רואים בפלויד איקון תרבותי כלשהו.

תמיד יש את ההערכה הסובייקטיבית, שלנו. בישראל, כפי שכתבו כאן אחרים, יש הערכת-יתר לפלויד. אולי החרדה הקיומית, שנהייתה מוטיב מרכזי ביצירתם, דיברה אל הצעירים כאן, שכן השירים העבריים הטובים ביותר עוסקים גם הם בנ"ל. סיבה אחרת היא תת-החשיפה שהיתה בארץ לאמנים זרים רבים, מז'אנרים רבים, ולכן נוצרה כאן עד עידן האינטרנט תפישה מעוותת לגבי הרוק בכלל, והרכבים מסויימים בפרט, כולל הפלויד. בכל מקרה, אני זוכרת את ההערצה כלפי הפלויד, עוד לפני שידענו בכלל מי זה מי, ורוג'ר ווטרס היה רק שם על עטיפת האלבום. במקביל, לא היה לנו מושג - או שהיה מושג קלוש בלבד - על פועלם של אמנים רבים אחרים, חלקם אמנים שאנו דנים בהם בפורום הזה כיום - וחבל.

 

[רני שרוני]

הערכת יתר ביחס לאיזה מדינה?

ארה"ב, אנגליה, מדינות אירופה?
אני חושב שפינק-פלויד היא פשוט להקה מצויינת ולכן זה בא לידי ביטוי כה ברור כשמשקללים מעל 14 אלף דירוגים.

"סיבה אחרת היא תת-החשיפה שהיתה בארץ לאמנים זרים רבים"
בישראל קוטנר עשה הרבה לקידום פינק-פלויד והוא לא מישהו בעל השכלה מוזיקלית מוגבלת.

"אבל הם אינם רואים בפלויד איקון תרבותי כלשהו" - אני מאד מקווה שזה לא מדד לחשיבות של להקה. לפחות לא המדד שלי. ובכל זאת החומה של ווטרס היא יצירה שבהחלט חרגה מתחום המוזיקה (למרות שאני לא ממש סובל את האלבום הזה ולמעשה עצרתי באנימלז המופתי של ווטרס).

"הפלויד של בארט מאוד מוערכים" - להקה של אלבום אחד... בשיא הכנות אני חושב שווטרס הוכיח את עצמו הרבה יותר מבארט.

 

[Barmelai]

אין אובייקטיבי

גם מבקרים ועיתונאים אינם אובייקטיבים. הרשימה שהבאת, ככל רשימה אחרת שמתפרסמת ויש מאות כאלה, גם היא לא אובייקטיבית. היא רק משקפת ממוצעים של דעות סובייקטיביות בתקופה נתונה. הערך היחיד של רשימה כזו היא סוג של המלצה בסגנון "רבים חושבים שמדובר ביצירת מופת - כדאי גם לך לשמוע".

להשקפתי, מהרגע שאנחנו מכירים את האלבומים בעצמנו, אין יותר חשיבות לביקורות או דרוגים של האלבום ביחס לאחרים, לז'אנר, למוזיקה, לאמנות בכלל או לנצח. מהרגע שהאלבום מוכר לך היטב, כל אלה הופכים לרעש רקע ולא יותר. הדעה שלך לא יותר או פחות נכונה או נחשבת מזו של ציף, או שלי או כל אחד אחר. האלבום הטוב בעולם, לא קיים שם בחוץ, אלא רק בראש של כל אחד מאיתנו.