רגע של תיסכול....
היי לכולם, מה שאכתוב כאן אולי מוכר לחלקיכם: שעת ההשכבה שמתחילה ונידמה כי היא לעולם לא ניגמרת. זו השעה בה בני בשיא ההתמרדות והאימפולסיביות שלו. זה לא שהוא מפריע לי או שאני מתנצחת איתו להיכנס למיטה דווקא. זו פשוט הידיעה שאם הוא לא ישן מספיק, יום המחרת שלו יהיה גרוע ואני כל-כך רוצה לחסוך זאת ממנו. אני מסבירה לו על כך, יש בינינו פתיחות. אני מתעניינת והוא משתף, אך הוא בשלו, דווקא כשצריכים להיכנס להתקלח ולהתארגן לשינה, מתחשק לו לעשות כל מיני דברים: לסדר את הספרייה שלו, לתקן את הפנצ'ר בכדור וכדומה. זה יכול להימשך כך עד השעות המאוחרות של הלילה ואחר כך קשה לו להתעורר והוא כועס "ומאיים" אני לא הולך לביה"ס. כמובן שעם קצת "מוצי פוצי" הוא בסוף מתעורר והכל מסתדר. רק חבל שה"מוצי פוצי" הזה לא עוזר גם בלילה. עכשיו, למשל, גייסתי את כל הכוחות והנחמדות שלי, אך ללא הועיל. במקום להיכנס עכשיו למלחמה אבודה, החלטתי "להתפרק" עליכם. אני מוצאת שכולם כאן מסבירי פנים. אני קצת מרגישה כאן לבד עם ההתמודדות היומיומית. למעט בעלי והמשפחה הקרובה כאן בצפון, אין לי קשר עם משפחות דומות ואין מפגשים יזומים כמו שאני מבינה שאתם עורכים מידי שבוע. אני כן אשתדל מידי פעם להגיע למפגשים בימי שישי ברעננה. אני צמאה לשתף ולהקשיב, ללמוד ולהחכים כי אין דבר שחשוב לי יותר מלהבין את בני ומלתת לו כלים להתמודד בלימודים, בחברה ובחיים בכלל. לילה טוב לכולכם ואם יתחשק לכם, אתם מוזמנים גם אלינו לגליל. האירוח עלינו!!!!! להשתמע, רחלי
היי לכולם, מה שאכתוב כאן אולי מוכר לחלקיכם: שעת ההשכבה שמתחילה ונידמה כי היא לעולם לא ניגמרת. זו השעה בה בני בשיא ההתמרדות והאימפולסיביות שלו. זה לא שהוא מפריע לי או שאני מתנצחת איתו להיכנס למיטה דווקא. זו פשוט הידיעה שאם הוא לא ישן מספיק, יום המחרת שלו יהיה גרוע ואני כל-כך רוצה לחסוך זאת ממנו. אני מסבירה לו על כך, יש בינינו פתיחות. אני מתעניינת והוא משתף, אך הוא בשלו, דווקא כשצריכים להיכנס להתקלח ולהתארגן לשינה, מתחשק לו לעשות כל מיני דברים: לסדר את הספרייה שלו, לתקן את הפנצ'ר בכדור וכדומה. זה יכול להימשך כך עד השעות המאוחרות של הלילה ואחר כך קשה לו להתעורר והוא כועס "ומאיים" אני לא הולך לביה"ס. כמובן שעם קצת "מוצי פוצי" הוא בסוף מתעורר והכל מסתדר. רק חבל שה"מוצי פוצי" הזה לא עוזר גם בלילה. עכשיו, למשל, גייסתי את כל הכוחות והנחמדות שלי, אך ללא הועיל. במקום להיכנס עכשיו למלחמה אבודה, החלטתי "להתפרק" עליכם. אני מוצאת שכולם כאן מסבירי פנים. אני קצת מרגישה כאן לבד עם ההתמודדות היומיומית. למעט בעלי והמשפחה הקרובה כאן בצפון, אין לי קשר עם משפחות דומות ואין מפגשים יזומים כמו שאני מבינה שאתם עורכים מידי שבוע. אני כן אשתדל מידי פעם להגיע למפגשים בימי שישי ברעננה. אני צמאה לשתף ולהקשיב, ללמוד ולהחכים כי אין דבר שחשוב לי יותר מלהבין את בני ומלתת לו כלים להתמודד בלימודים, בחברה ובחיים בכלל. לילה טוב לכולכם ואם יתחשק לכם, אתם מוזמנים גם אלינו לגליל. האירוח עלינו!!!!! להשתמע, רחלי
