רגע לפני ש....

רגע לפני ש....

"…It's good to be happy, but it's so fucking hard!" Conversation with Other Woman הציטוט הנפלא הזה תופס אותי בסוף סרט שזה עכשיו ראיתי בחדרי בבית המלון במוסקבה. השלג לא מפסיק לרדת כבר שעות, ובעודי מעביר את הזמן עד טיסת הלילה שתיקח אותי הלאה, למקום קר ורחוק עוד יותר, אני לא יכול שלא לשקוע בשרעפים על עומקו של המשפט... האם באמת זה כל כך קשה להיות מאושר ? האם אושר הוא מטרה חשובה שיש לעבוד בשבילה כל הזמן ? ובלי הפסקה ?? מאז שהתחלתי את הספירה לאחור המנטלית שלי לפרק הרשמי בחדש של חיי, זימנתי קשיים ואתגרים שירדו עלי כמו השלג שירד קודם על ראשי, וגרמו לאפקט די דומה... פרידה ארוכה מנשוא של שבועיים, מהאישה שאני אוהב ושעד היום לא עזבתי ליותר מחמישה ימים. פרץ קנאה כשהיא חזרה כולה סמוקה ונוצצת מהרפתקאה שהיתה לה, שלא היה לי בה כל חלק ורק שמעתי עליה בדיעבד. הרפתקאה מהסוג שהקפיא בי את ההתרגשות של לקראת היום הגדול. ועוד בזמן שענני הסערה שוככים והינה אני כבר שב ומתרגש לקראת, והפעם אני נוסע. רחוק לשלג לקור ומהמקום שבו אני יודע בוודאות, שאני הבמאי של חיי, ושכל מה שקורה לי זומן על ידי ונועד לשרת מטרה רוחנית כלשהיא, אני תוהה מה השיעור שלי הפעם. המערכת הזוגית הקודמת היתה נטולת געגועים וקנאה. לא היתה בי קנאה, וגם לא היתה קנאה אלי. אין מדובר באגו, שכן אגו וקנאה נפרדים הם, בשמחה הייתי מוותר על מכשולי האגו, ומייחל ליכולת לפרגן הנאה לבת זוגי בלי שום חסמים או מעצורים שהם שלי ולא קשורים אליה כלל. למען האמת, קורטוב של קנאה מחולל פלאות וטובות בזוגיות... גם געגועים לא היו שם, ואולי הסדק הגדול ביותר בישות הזוגית שלנו נוצר בתחושה שנוכחותי או העדרי, חד הם. זכורה לי בעיקר חזרה הביתה לאחר 24 ימי מילואים, אל בית ריק וקר. את תחושת הכאב שליוותה אותי עייף ושבור למיטה, אחרי שהבנתי שהיא לא חשבה אפילו לבטל את המשמרת שהיתה לה באותו הערב בכדי להיות בבית כשאני חוזר רק הזמן ירפא.. אז הינה ממש בפתחה של זוגיות חדשה, טובה, אוהבת ומחזקת כמו שאני חווה, האם היה בי צורך להתנסות בכאב של געגועים וקנאה ? האם היתה זאת קריאת תיגר קוסמית שנועדה לזרוע ספיקות ? אם כן, אז טוב שכך.. למדתי מהי מידת הקנאה ומידת הגעגועים שמחזקים אותי ומזינים את נשמתי ואת האהבה שלי אליה (היא כנראה הרגישה ממש בטוחה באהבה שלי אליה, לבדוק אותי ככה, כל כך קרוב לאיחוד שלנו). והיום אני עוד יותר בטוח מתמיד צריך לעבוד כדי להיות מאושר, על כך אין עוררין אבל חשוב עוד יותר לבחור את השותף הנכון לדרך...
 

יוסף1948

New member
בהצלחה לך מכל הלב תודה על השתוף

נראה שהפקת לקחים מהזוגיות הראשונה שלך - ואת השנייה אתה בונה אחרת . אני הייתי מנסח קצת אחרת את האמירה שקורטוב קנאה עושה נפלאות . אני חושב שחשוב בשום רגע - לא לקבל את בן הזוג כמובן מאליו - והידיעה - המוכחת במקרה שלך עם ההרפתקאה של זוגתך החדשה - שזה אכן כך - והוא לא מובן מאליו - היא המחזקת את הקשר ויצרת ערנות אל צרכיו כמוני כמוך - הייתי רוצה להיות חסר חסמים ופחדים ביחס לזוגתי - ולצרכיה - ולרצון שלה - שאותו היא בודקת כעת לחוות קשרים נוספים . ואני מנסה כמיטב יכולתי להשתלט עליהם . אנחנו חיים בזוגיותת פתוחה מוצהרת וממושת בעקר על ידי כל השנים - ולמרות זאת לא קל לי אחד הלקחחים המרכזיים של יינו המשותפים - הוא שככל שאתה משחרר יותר ולא כופה - כך הקשר נעשה הדוק יותר ועמוק וחיוני . זה מסובך גם בזוגיות טובה ומתחזקת בהצלחה לך - נראה לי שאתה בדרך הנכונה
 
תודה לך... ../images/Emo13.gif

הרבה פעמים אני כותב בפורום כסוג של תראפיה. הכתיבה משחררת אצלי המון לחצים. אני מופתע בכל פעם מחדש שממש קוראים את מה שאני כותב ועוד אוהבים ועוד מגיבים
למרות שהתחת שלי קפוא, חיממת לי את הלב תודה לך
 
מברכת אותך

על הדרך החדשה ומלאת האתגרים וההתרגשויות. מברכת אתכם שתשכילו לשמור על אהבתכם ותוכלו להכיל ולאהוב את ההרפתקאות של כל אחד מכם ושל שנייכם יחד. אבישג שכרגע חווה בעיקר את הקושי של הזוגיות הפתוחה ומחזקת את חגורת הבטיחות כדי לא ליפול................למעלה בגבהים זה פשוט נפלא
 
נהנתי לקרוא../images/Emo45.gif

אני חושבת שבעיקר מי שנמצא בזוגיות פתוחה מתייחס למילה "קנאה" כאל מילה גסה. גם אני חשבתי כך עד לא מזמן. כאילו שאסור לקנא. ואז הגעתי לתובנה שזה דווקא לגיטימי לקנא קצת. השאלה היא כיצד אנו מתמודדים עם הרגש הזה? האם אנחנו משכילים להבין שזה רגש "שלנו" אפילו טבעי, או שאנחנו "מאשימים" את הפרטנר כמי שגורם לנו לקנא ומזין את קנאתנו...? האם זו קנאה שגורמת לנו לכבול את הפרטנר אלינו? להפעיל בו רגשות אשמה? נקיפות מצפון? אני חושבת שבפירגון אמיתי, גם אם מפעפעת בנו קנאה קטנה, החוכמה היא להתעלות עליה.
 
הו שלום...../images/Emo13.gif

שמחתי לקרוא אותך.. אני חושב שאנחנו לא עונים לקטגוריה "זוגיות פתוחה" (יותר אחרת...).. אבל עדיין קנאה הוא אישיו הייתי בטוח שרק שלי, התברר לי שלא רק... בכל מקרה, זה מרגיש כל כך נכון הפעם
 

יוסף1948

New member
כל מילה בסלע - מדויקת ונכונה לדעתי

אין להאשים את הפרטנר בקנאה שלנו - אלא להתמודד אתה- הגם שזה לא קל- אני יודע זאת מניסיוני אני מנסח זאת טיפה אחרת - וחושב שחשוב בשום רגע לא לקבל את הפרטנר - וודאי ה"ראשי" כמובן מאליו ומעט קנאה עוזרת בכך
 

SDK10

New member
אין כמו מרחק

לתת לנו את הזמן <לך במקרה הזה> להביט קצת מהצד על החיים ועל מה שמתרחש. מבין כל הדברים מה שאני קורא זה - תקווה. תקווה במובן שיש לך למה לצפות ולמה לשאוף. תקווה שיוצקת את הרגשות שתארת ומתווה את דרך ההווה ומנתבת את העתיד. שאילת שאלות עצמיות, אותם שרעפים שצצים בראש הם חלק מהיותם יצור תבוני המחפש כל הזמן ובודק כל הזמן את חייו. אני אישית חושב שמי שלא חווה את זה חיי חיי חסר. גם באשר לרגש הקנאה אני לא רואה בה דבר פסול. המילה מכילה הרבה מאד פרושים חלקם שליליים <שאותם אנחנו יותר מכירים> אך יש לה בה גם דברים חיוביים. והאושר, לעומת הפתיח שלך אני חושב שהוא הרבה יותר פשוט והרבה פחות מורכב ממה שחושבים. אם מפסיקים את "המרדף" אחרי האושר "ההוא" הנשגב פוקחים קצת את העיניים רואים שהוא בעצם נמצא שם והוא ממלא אותנו כל הזמן. מבחינתי אושר כדוגמא קטנה זה לבוא הבייתה ב- 8 בערב ולשמוע את הקטן יורד מהמיטה וקורא לי לבוא אליו, לישון לידו ולדבר כמה דקות על מה שהוא עשה היום ואתה לאחרונה מתאר הרבה רגעים שכאלה אצלך. לא צריך לעבוד בשבילה צריך לאסוף אותה כמו טיפות הטל ואז אתה מגלה מעיין מרווה של אושר
 
אחרי תגובה כזאת נותר לי רק לומר...

תודה רבה !! גמעתי את המילים שלך בצימאון רב העשרת אותי
 
למעלה