שואף לפיסגה
New member
רגע לפני ש....
"…It's good to be happy, but it's so fucking hard!" Conversation with Other Woman הציטוט הנפלא הזה תופס אותי בסוף סרט שזה עכשיו ראיתי בחדרי בבית המלון במוסקבה. השלג לא מפסיק לרדת כבר שעות, ובעודי מעביר את הזמן עד טיסת הלילה שתיקח אותי הלאה, למקום קר ורחוק עוד יותר, אני לא יכול שלא לשקוע בשרעפים על עומקו של המשפט... האם באמת זה כל כך קשה להיות מאושר ? האם אושר הוא מטרה חשובה שיש לעבוד בשבילה כל הזמן ? ובלי הפסקה ?? מאז שהתחלתי את הספירה לאחור המנטלית שלי לפרק הרשמי בחדש של חיי, זימנתי קשיים ואתגרים שירדו עלי כמו השלג שירד קודם על ראשי, וגרמו לאפקט די דומה... פרידה ארוכה מנשוא של שבועיים, מהאישה שאני אוהב ושעד היום לא עזבתי ליותר מחמישה ימים. פרץ קנאה כשהיא חזרה כולה סמוקה ונוצצת מהרפתקאה שהיתה לה, שלא היה לי בה כל חלק ורק שמעתי עליה בדיעבד. הרפתקאה מהסוג שהקפיא בי את ההתרגשות של לקראת היום הגדול. ועוד בזמן שענני הסערה שוככים והינה אני כבר שב ומתרגש לקראת, והפעם אני נוסע. רחוק לשלג לקור ומהמקום שבו אני יודע בוודאות, שאני הבמאי של חיי, ושכל מה שקורה לי זומן על ידי ונועד לשרת מטרה רוחנית כלשהיא, אני תוהה מה השיעור שלי הפעם. המערכת הזוגית הקודמת היתה נטולת געגועים וקנאה. לא היתה בי קנאה, וגם לא היתה קנאה אלי. אין מדובר באגו, שכן אגו וקנאה נפרדים הם, בשמחה הייתי מוותר על מכשולי האגו, ומייחל ליכולת לפרגן הנאה לבת זוגי בלי שום חסמים או מעצורים שהם שלי ולא קשורים אליה כלל. למען האמת, קורטוב של קנאה מחולל פלאות וטובות בזוגיות... גם געגועים לא היו שם, ואולי הסדק הגדול ביותר בישות הזוגית שלנו נוצר בתחושה שנוכחותי או העדרי, חד הם. זכורה לי בעיקר חזרה הביתה לאחר 24 ימי מילואים, אל בית ריק וקר. את תחושת הכאב שליוותה אותי עייף ושבור למיטה, אחרי שהבנתי שהיא לא חשבה אפילו לבטל את המשמרת שהיתה לה באותו הערב בכדי להיות בבית כשאני חוזר רק הזמן ירפא.. אז הינה ממש בפתחה של זוגיות חדשה, טובה, אוהבת ומחזקת כמו שאני חווה, האם היה בי צורך להתנסות בכאב של געגועים וקנאה ? האם היתה זאת קריאת תיגר קוסמית שנועדה לזרוע ספיקות ? אם כן, אז טוב שכך.. למדתי מהי מידת הקנאה ומידת הגעגועים שמחזקים אותי ומזינים את נשמתי ואת האהבה שלי אליה (היא כנראה הרגישה ממש בטוחה באהבה שלי אליה, לבדוק אותי ככה, כל כך קרוב לאיחוד שלנו). והיום אני עוד יותר בטוח מתמיד צריך לעבוד כדי להיות מאושר, על כך אין עוררין אבל חשוב עוד יותר לבחור את השותף הנכון לדרך...
"…It's good to be happy, but it's so fucking hard!" Conversation with Other Woman הציטוט הנפלא הזה תופס אותי בסוף סרט שזה עכשיו ראיתי בחדרי בבית המלון במוסקבה. השלג לא מפסיק לרדת כבר שעות, ובעודי מעביר את הזמן עד טיסת הלילה שתיקח אותי הלאה, למקום קר ורחוק עוד יותר, אני לא יכול שלא לשקוע בשרעפים על עומקו של המשפט... האם באמת זה כל כך קשה להיות מאושר ? האם אושר הוא מטרה חשובה שיש לעבוד בשבילה כל הזמן ? ובלי הפסקה ?? מאז שהתחלתי את הספירה לאחור המנטלית שלי לפרק הרשמי בחדש של חיי, זימנתי קשיים ואתגרים שירדו עלי כמו השלג שירד קודם על ראשי, וגרמו לאפקט די דומה... פרידה ארוכה מנשוא של שבועיים, מהאישה שאני אוהב ושעד היום לא עזבתי ליותר מחמישה ימים. פרץ קנאה כשהיא חזרה כולה סמוקה ונוצצת מהרפתקאה שהיתה לה, שלא היה לי בה כל חלק ורק שמעתי עליה בדיעבד. הרפתקאה מהסוג שהקפיא בי את ההתרגשות של לקראת היום הגדול. ועוד בזמן שענני הסערה שוככים והינה אני כבר שב ומתרגש לקראת, והפעם אני נוסע. רחוק לשלג לקור ומהמקום שבו אני יודע בוודאות, שאני הבמאי של חיי, ושכל מה שקורה לי זומן על ידי ונועד לשרת מטרה רוחנית כלשהיא, אני תוהה מה השיעור שלי הפעם. המערכת הזוגית הקודמת היתה נטולת געגועים וקנאה. לא היתה בי קנאה, וגם לא היתה קנאה אלי. אין מדובר באגו, שכן אגו וקנאה נפרדים הם, בשמחה הייתי מוותר על מכשולי האגו, ומייחל ליכולת לפרגן הנאה לבת זוגי בלי שום חסמים או מעצורים שהם שלי ולא קשורים אליה כלל. למען האמת, קורטוב של קנאה מחולל פלאות וטובות בזוגיות... גם געגועים לא היו שם, ואולי הסדק הגדול ביותר בישות הזוגית שלנו נוצר בתחושה שנוכחותי או העדרי, חד הם. זכורה לי בעיקר חזרה הביתה לאחר 24 ימי מילואים, אל בית ריק וקר. את תחושת הכאב שליוותה אותי עייף ושבור למיטה, אחרי שהבנתי שהיא לא חשבה אפילו לבטל את המשמרת שהיתה לה באותו הערב בכדי להיות בבית כשאני חוזר רק הזמן ירפא.. אז הינה ממש בפתחה של זוגיות חדשה, טובה, אוהבת ומחזקת כמו שאני חווה, האם היה בי צורך להתנסות בכאב של געגועים וקנאה ? האם היתה זאת קריאת תיגר קוסמית שנועדה לזרוע ספיקות ? אם כן, אז טוב שכך.. למדתי מהי מידת הקנאה ומידת הגעגועים שמחזקים אותי ומזינים את נשמתי ואת האהבה שלי אליה (היא כנראה הרגישה ממש בטוחה באהבה שלי אליה, לבדוק אותי ככה, כל כך קרוב לאיחוד שלנו). והיום אני עוד יותר בטוח מתמיד צריך לעבוד כדי להיות מאושר, על כך אין עוררין אבל חשוב עוד יותר לבחור את השותף הנכון לדרך...