רגעים של בוקר טוב

ב ו ע ו ת

New member
רגעים של בוקר טוב

קמתי מוקדם בבוקר עם בור. בור גדול שיקשה עליי למלא אותו אם אשב בבית, אז יצאתי. יצאתי ועשיתי מסלול משופר שכלל את העליה הענקית של השחמון ואת כל הסיבוב עד הבית שלי. מלמטה זה נראה כל כך בלתי אפשרי, אבל עשיתי את זה ואפילו הצלחתי להנות מהואדי שלמרגלותי. לרגעים עמדתי בפסגה, מביטה על המפרץ וגאה בעצמי על המאמץ והתוצאה. ניצחתי את העליה, אני אנצח הכל. בעיקר את הנטיה שלי לשים לעצמי רגליים ולירות לעצמי כדורים ברגל. שמעתי את "האחים והאחיות" (כן, סטיה כזו) ולרגעים עשיתי לעצמי טוב. חזרתי הביתה מיוזעת, אדומה אבל כבר פחות מצוברחת. יהיו עוד נפילות היום, אני יודעת. אבל לרגע קט הייתי מאושרת. נעמה
 
בוקר טוב נעמה וכולם ../images/Emo42.gif

נעמה אני אוהבת מאד מאד 'לשמוע' אותך אני דרך עיניך והרגשותיך סופגת דברים יפים ממך. טובים. האם את רואה או מרגישה מה נובע ממך?? (מקוהה נורא שכן) גם אני. גם אני (טוב על ההליכון בחדר כושר
) קוראת בקול כשאני מסיימת: "ניצחתי! ניצחתי את עצמי!" את הרצון להפסיק באמצע, כי קשה, כי...עוד ועוד. הנצחון הזה מתוק וכי זהו באמת נצחון בעיניי. נעמה, מבחינה אישית אני עוברת מבחינה מסוימת תקופה לא קלה והספורט מקל אין מה לומר. האם את חושבת שבנקודות מבט מסוימות ושונות על החיים שניתן לך, זה עשוי להקל עליך בסיבות שעלולות לגרום לך לנפילות שסיפרת? מאד אשמח אני וגם אחרים מאמינה, לעמוד לצידך ולהוריד חלק מהמטען שעל לבך (זה א' כל) ולספר לך עוד משהו?? פעם חבר יקר אמר לי משפט "סתם פשוט": "שהחיים ממילא קשים אז למה להקשות עליהם יותר" - ויודעת מאז התחלתי לשים לב שאני מהנשמה שלי, מהמשמעויות (!) האישיות שאני נותנת לאירועים בהווה כתוצאה מהעבר - אני עושה לעצמי יותר גרוע!! אז יש מה לעשות, נכון?
דברי, דברי, מתי שתרצי ואיךךך שמרגיש לך. זה הבית נעמה
דליה שלך
 

ב ו ע ו ת

New member
דליה שלי.

צפיתי את הנפילה שלי אבל לא ידעתי שתתרחש מוקדם כל כך. "היד שמנענעת את ההריסה" קרא את ההודעה שלי כאן "אני תמיד כמה צעדים מאחורייך" הוא לעס את עצמו באזני ואף הזכיר את הנפילות. הוא מקור הצער שלי, הוא מקור הכאב. הוא בייש אותי, לפני כולם ולא עצר לרגע לחשוב על משמעות הדברים לגבי. לא, זו לא הפעם הראשונה, אבל נשבעתי שזו הפעם האחרונה. כמו שנצחתי את העליה כך אנצח את הדחף שלי לחבור לגברים הרסניים שנפשם עקרה. מגיע לי הטוב ביותר ואני אולי "המיטב שהחיים יכולים לתת לו" (כך כינה אותי) אבל כבר תקופה ארוכה אני יודעת שהוא לא המיטב וגם לא מתקרב לשם. מעשיו רעים ונמהרים ואינם "נגועים" ברצון טוב ובנפש חפצה. כתבת ש"החיים ממילא קשים אז למה להקשות עליהם יותר?" וצדקת. כן, אני אולי לא יכולה לברוח ממנו, אבל אם טוב לו לשבת ולקרא אותי שיהנה. נעמה
 
נעמה יקרה יקרה

וואו..
ו..לומר לך משהו שאמרתי בבית הקודם? שרואה מאד הקבלה בין הנצחון של העליה שדיברת עליה הפיזית, לנצחון לגבור על העליות הקשות שבפנים בפנוכו. האחד משפיע על השני. קראתי את זה גם במאמר בעבר, על ההשלכות החיוביות מעוררות ומציפות את הכוחות הפנימיים שעושה הספורט על הנפש. לצאת ולהנצל ממערכת יחסים פוגעת והרסנית, זה באמת לדבוק במערכת הערכים שמקובלת עליך ולמצוא איש שלו יש תשתית למערכת יחסים קרובה בריאה ואמיצה, השקפת חיים טובה ומוצקה. מבלי להדרש לטפל בפגיעויות, חולשות וכד' של האחר. ונעמה תראי גם! הכי הכי מכל אלו?? את מופיעה בניק ושמך המוכרים לו - ואומרת בזה תקרא כמה שתרצה. אתה רואה? אני חזקה אני מתגברת. אממ? (את אומרת שזה קרה לך כמה פעמים? חשבת למה זה קורה? למה זה קורה לך? שווה מאד לחשוב/לדבר על זה)
 
"ניצחתי את העלייה"

"יהיו עוד נפילות היום, אני יודעת. אבל לרגע קט הייתי מאושרת". הייתי חייבת לצטט אותך. המשפט הזה מאד נגע בי כרגע. יהיו עוד נפילות, אבל הייתי מאושרת. יהיו, אבל מאושרת. זה כ"כ נכון. אני חושבת שהרבה פעמים אנחנו מפחדים מה"עלייה" עוד כשאנחנו ב"מישור". מחפשים כ"כ את הוודאות, ששוכחים מהדרך עצמה (וגם מהעובדה שאין כזה דבר וודאות. וודאות קורית ב-אין תזוזה).
 
למעלה