Brendan of DNA
New member
רגליו היו פשוטות לעבר שני הספסלים
רגליו היו פשוטות לעבר שני הספסלים
ביום 29.10.99 בסמוך לשעה 14:00 התובע, יליד 21.5.80, ישן במושב האחורי של קו אוטובוס 175 בירושלים. הוא ישב על הכסא האמצעי של המושב כאשר שתי רגליו היו פשוטות לעבר שני הספסלים שלפניו ומשני צדדיו. נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הינו קצין משטרה. הוא עלה לאוטובוס בלבוש אזרחי, לא בתפקיד. הוא פנה לעבר המושב האחורי ומשהבחין בתובע, הוא העיף את רגליו משני המושבים הצדדיים לרצפת האוטובוס. או אז, התובע התעורר, קם על רגליו, ופתח את פיו כלפי הנתבע בשורה של קללות, גידופים ואיומים כי ידקור אותו. הנתבע הזדהה לפני התובע כאיש משטרה, אחז בצווארו וחנקו וכשזה ניסה להשתחרר ממנו, נקרעה חולצתו. התובע עוכב והובל לתחנת משטרה. התובע התלונן כנגד הנתבע והוא הועמד לדין משמעתי (בתיק 53/00 בבית הדין למשמעת של המשטרה בירושלים). הנתבע נמצא אשם בעבירת שימוש בכוח שלא כדין כלפי התובע בכך שהוריד את רגליו ממושבי האוטובוס בכוח ותפסו בצווארו ובחלוצתו, והוא נידון לנזיפה חמורה. עתה, התובע הגיש תביעה אזרחית בסדר דין מהיר כנגד שני הנתבעים, בטוענו שיש לפצותו בסך 30,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שהסב לו הנתבע והוא הסמיך את תביעתו על הממצאים שנתבררו בהכרעת הדין של בית הדין למשמעת של המשטרה (להלן: "הכרעת הדין"). גם הנתבעים הסמיכו את טיעוניהם על הכרעת הדין, ומשכך, בישיבה המקדמית שהתקיימה הסכימו ב"כ הצדדים לסכם את טיענותיהם ללא צורך בגביית ראיות נוספות ובקשו מבית המשפט ליתן את הכרעתו על בסיס ממצאי הכרעת הדין. חרף העובדה שכיום העובדות אינן שנויות במחלוקת ואלו נקבעו על ידי בית הדין למשמעת בהכרעת דינו, התוצאות הנובעות מההליך המשמעתי ואלו הנובעות מההליך האזרחי הנוכחי שונות בתכלית. בהליך משמעתי או פלילי, נבחנים בעיקר מעשיו של הנאשם. תרומתו של המתלונן והמניעים שעמדו בבסיס התנהגותו של הנאשם, נבחנים בדרך כלל רק לאחר מעשה ולאחר שהוא מורשע בדינו (אלא אם הם מקימים לנאשם הגנה על פי הדין). לא כן בהליך אזרחי. בהליך מסוג זה, נבחנים גם מעשיו של הצד שכנגד ונבדקת תרומתו לנעשה לו. בית המשפט בוחן, לא רק את המעשה עצמו, אלא גם מה שקדם לו ולעתים מה שקרה לאחריו. נבדקת אשמתם המוסרית מתוך בחינת התנהגותם של כל הנוגעים בדבר, ולא רק של המעוול - הנתבע באופן קונקרטי (השווה ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא(4), 524). במקרה זה, אין לכחד כי נמצא פסול במעשיו של הנתבע אשר ידיו היו קלות עליו. עם זאת, התנהגות התובע מעוררת סלידה והיוותה אף עבירה לפי פרק ה' לחלק ה' לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. גם בית הדין למשמעת, מצא דופי בהתנהגות התובע וכינה אותה פרובוקטיבית, שלילית ופסולה. לכן, בשים לב לאלו, ובשים לב לאגרת המשפט ששולמה על ידי התובע, החלטתי להשית על הנתבעים חיוב סמלי בסך 500 ₪ בלבד כשכל צד ישא בהוצאותיו. לפני כב' השופט דוד מינץ בית משפט השלום בירושלים א 008469/03
רגליו היו פשוטות לעבר שני הספסלים
ביום 29.10.99 בסמוך לשעה 14:00 התובע, יליד 21.5.80, ישן במושב האחורי של קו אוטובוס 175 בירושלים. הוא ישב על הכסא האמצעי של המושב כאשר שתי רגליו היו פשוטות לעבר שני הספסלים שלפניו ומשני צדדיו. נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") הינו קצין משטרה. הוא עלה לאוטובוס בלבוש אזרחי, לא בתפקיד. הוא פנה לעבר המושב האחורי ומשהבחין בתובע, הוא העיף את רגליו משני המושבים הצדדיים לרצפת האוטובוס. או אז, התובע התעורר, קם על רגליו, ופתח את פיו כלפי הנתבע בשורה של קללות, גידופים ואיומים כי ידקור אותו. הנתבע הזדהה לפני התובע כאיש משטרה, אחז בצווארו וחנקו וכשזה ניסה להשתחרר ממנו, נקרעה חולצתו. התובע עוכב והובל לתחנת משטרה. התובע התלונן כנגד הנתבע והוא הועמד לדין משמעתי (בתיק 53/00 בבית הדין למשמעת של המשטרה בירושלים). הנתבע נמצא אשם בעבירת שימוש בכוח שלא כדין כלפי התובע בכך שהוריד את רגליו ממושבי האוטובוס בכוח ותפסו בצווארו ובחלוצתו, והוא נידון לנזיפה חמורה. עתה, התובע הגיש תביעה אזרחית בסדר דין מהיר כנגד שני הנתבעים, בטוענו שיש לפצותו בסך 30,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שהסב לו הנתבע והוא הסמיך את תביעתו על הממצאים שנתבררו בהכרעת הדין של בית הדין למשמעת של המשטרה (להלן: "הכרעת הדין"). גם הנתבעים הסמיכו את טיעוניהם על הכרעת הדין, ומשכך, בישיבה המקדמית שהתקיימה הסכימו ב"כ הצדדים לסכם את טיענותיהם ללא צורך בגביית ראיות נוספות ובקשו מבית המשפט ליתן את הכרעתו על בסיס ממצאי הכרעת הדין. חרף העובדה שכיום העובדות אינן שנויות במחלוקת ואלו נקבעו על ידי בית הדין למשמעת בהכרעת דינו, התוצאות הנובעות מההליך המשמעתי ואלו הנובעות מההליך האזרחי הנוכחי שונות בתכלית. בהליך משמעתי או פלילי, נבחנים בעיקר מעשיו של הנאשם. תרומתו של המתלונן והמניעים שעמדו בבסיס התנהגותו של הנאשם, נבחנים בדרך כלל רק לאחר מעשה ולאחר שהוא מורשע בדינו (אלא אם הם מקימים לנאשם הגנה על פי הדין). לא כן בהליך אזרחי. בהליך מסוג זה, נבחנים גם מעשיו של הצד שכנגד ונבדקת תרומתו לנעשה לו. בית המשפט בוחן, לא רק את המעשה עצמו, אלא גם מה שקדם לו ולעתים מה שקרה לאחריו. נבדקת אשמתם המוסרית מתוך בחינת התנהגותם של כל הנוגעים בדבר, ולא רק של המעוול - הנתבע באופן קונקרטי (השווה ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא(4), 524). במקרה זה, אין לכחד כי נמצא פסול במעשיו של הנתבע אשר ידיו היו קלות עליו. עם זאת, התנהגות התובע מעוררת סלידה והיוותה אף עבירה לפי פרק ה' לחלק ה' לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. גם בית הדין למשמעת, מצא דופי בהתנהגות התובע וכינה אותה פרובוקטיבית, שלילית ופסולה. לכן, בשים לב לאלו, ובשים לב לאגרת המשפט ששולמה על ידי התובע, החלטתי להשית על הנתבעים חיוב סמלי בסך 500 ₪ בלבד כשכל צד ישא בהוצאותיו. לפני כב' השופט דוד מינץ בית משפט השלום בירושלים א 008469/03