"ראיון עבודה"

[monicel]

"ראיון עבודה"

הייתי בבוקר בראיון עבודה, באוניברסיטת בר-אילן, עם מרצה מסוים, חובש כיפה, כבן 60.. לאחר שהצגת את עצמי, בת 48, אמא לתאומים בני 4, שימו לב לשאלה הבאה: אפשר לדעת איך עשית אותם!! איך זה שבגיל 48 יש לך ילדים בני 4. כאשר אמרתי שזה לא קשור לראיון עבודה, חייך ואמר, טוב, אם את לא רוצה, את יודעת. אשתי ילדה בגיל 37, וזה לא היה מקובל אז. אולי הייתי צריכה לצאת וזהו. אבל המשכנו, למרות שכבר ידעתי שאני לא רוצה לעבוד אתו. לסיום, שאלה נוספת: מה בן זוגך עושה? לאחר שעניתי שאין לי בן זוג, התגובה הייתה: אה, כן, חשבתי ככה מהתחלה.

זהו. אני עדיין המומה. אני חושבת להגיש תלונה בכל מקום אפשרי. מי שירצה את השם שלו אפשר במסר (או שאולי בפומבי?)
מה דעתכן?

 

[נ ת י 73]

אולי אני מפספת משהו

אבל אני לא בטוחה שאני מבינה ממה את המומה. אולי חסר לי הקשר, או הבעות פנים, לא יודעת.
אני הייתי בראיונות עבודה כאמא והיחידנות עלתה. זה חלק מה'סיפור שלי'. נכון, לא שאלו אותי שאלות על 'איך' וזה היה מרגיש לי קצת לא נח, אבל לא בטוחה שזה היה כל כך מטריד אותי.
האמירה הראשונה חודרנית, אני מסכימה. אולי רצה לדעת אם הם מאומצים? לא יודעת.
האמירה האחרונה לא בעייתית בעיני. נפוץ שאמהות מבוגרת באה גם מיחידנות, מה לא בסדר בזה?
מצטערת, לא רוצה להוריד מהתחושות שלך. בגלל זה יש לי תחושה שאני מפספסת משהו בתיאור שכתוב כאן.

 

[monicel]

השאלה איך עשית אותם

הביכה אותי. בהתחלה חייכתי, ועניתי בסגנון : איך שעושים את זה היום. לא חושבת שזה שייך לראיון עבודה. האמירה לגבי בן זוג זה כבר עניין אחר וזה לא היה מטריד אותי ללא ההקשר של השאלה הראשונה. למה זה מעניין אותו איך עשיתי אותם?
ברור שאלה דברים שהיו עולים בהמשך, ברוח טובה, אבל לא בראיון ראשון.

 

[אד י]

אנשים חסרי טאקט וחטטנים

יש בכל מקום.
יש אפילו אנשים שחושבים שלדבר על הדברים הכי אישיים בעולם עם אדם שפגשת לפני חצי דקה זו הדרך ליצור חיבור ותחושת נינוחות.
והרבה אנשים שמראיינים עובדים פוטנציאלים הם חסרי כל הכשרה באיך מראיינים, וניגשים למשימה כמו לשיחת חולין בתור בקופת חולים...

אישית, אני מעדיפה לענות תשובות ישירות וקצרות שמבהירות לבן השיח שאין לי כוונה לפתוח את הנושא לדיון, מאשר לפתוח לדיון את עצם תקינותה של השאלה.
נגיד לשאלה איך זה שיש לך ילדים בגילך, הייתי עושה הבעת פנים מופתעת ועונה "יש".
אני מאמינה שאותו אדם היה בוחר את הרגע הזה לספר לי על אשתו ומצפה לתגובה כל שהיא, אני הייתי מקשיבה בנימוס, מהנהנת ולא מוסיפה שום פרט על חיי האישיים.

 

[monicel]

אם עברתי את הראיון

האם להסכים לעבוד איתו או לא? אני מרגישה שלא, אבל אולי אני טועה?

 

[אד י]

זה כבר באמת עניין אישי של כימיה

אני לא יכולה לעבוד עם אנשים שגורמים לי להרגיש לא בנוח גם אם הכוונות שלהם הן הכי טובות שבעולם.

יש כמובן גם שאלה של פרנסה, האם את יכולה כלכלית להרשות לעצמך לוותר על העבודה הזאת היה ותתקבלי ?

 

[monicel]

עבודה נוחה מבחינת שעות

קצת מעל חצי משרה. נראית עבודה מעניינת ונוחה אבל עדיין צריך להתגבר על המכשול הזה. הגיון מול רגש?

 

[donatela]

הייתי לוקחת את העבודה

לפעמים אנשים אומרים דברים בעייתיים (והשאלות שלו בעייתיות בעיני)
אבל אח"כ עם ההיכרות נוצר משהו אחר
אולי אפילו תוכלי פעם לומר איך הרגשת וכמה לא לעניין זה היה...
אם את צריכה את העבודה והיא נוחה לך - לכי על זה אל תהיי שבויה של סטריאוטיפים של אחרים
תמיד תוכלי לעזוב אם הוא באמת כזה טיפש

 

[dafnapo]

מסכימה, אלא אם כן

אינטואיטיבית את מרגישה שאת ממש ממש לא רוצה לעבוד שם.

 

[ישליציפור קטנה בלב]

דעתי

אני לא הייתי נעלבת ולא הייתי חושבת להגיש תלונה. נתקלתי הרבה בחטטנות ובסקרנות של אנשים וזה נראה לי נטו סתם עודף סקרנות וחטטנות לא במקום. מה שסיפרת לא מעיד עליו כבן אדם וכבוס. נתקלתי באנשים ממש מקסימים עם שאלות לא במקום ועם כוונות טובות.
אם העבודה מתאימה לך מבחינת שכר, שעות, טיב העבודה וכו כן הייתי לוקחת אותה, תמיד תוכלי לעזוב אם הוא יתגלה כמעביד רע, אבל בגלל כמה שאלות חטטניות לא הייתי פוסלת את העבודה ואותו כבוס.
שיהיה בהצלחה

 

[s p r i n g1]

מזכיר לי ראיון עבודה אחרי שסיימתי ללמוד

המראיין, חובש כיפה שאל האם אני עומדת להינשא בזמן הקרוב, כניראה שישר עשיתי פרצוף מאד תמוהה על החוצפה בשאלה והוא המשיך, "את יודעת, נשים מתחתנות, ישר יולדות ילדים וכו" לא זוכרת אם עניתי לו מה דעתי על השאלה החצופה והחטטנית והמפלה, יכול להיות שכן אמרתי לו בפרצוף שזאת אפליה של נשים, זוכרת שהיה לי טעם רע מהראיון הזה הרבה זמן, מצד אחד כעסתי, אבל מצד שני הרגשתי שאני לא רוצה לעבוד במקום כזה...לא שמעתי מהם אחרי הראיון.

לגבי מה ששאלו אותך, לא יודעת אם זה מעיד על זה שלא ישקול קבלה למקום עבודה, אולי זה היה מחטטנות גרידה, אותי בראיון למקום עבודה קודם שאל המראיין שאלה חטטנית, בלי להתבלבל אמרתי שהשאלה לא רלבנטית והייתי מאד משועשעת מאותו רגע מול המראיין, לא עניתי לו על השאלה החטטנית, וכן קיבלו אותי אז לעבודה כי הידע והכישורים שלי התאימו למקום העבודה.

וגם אחותי קיבלה לעבודה אצלהם יחידנית עם שני ילדים, היא לא עשתה את זה מתוך מודעות למצב שלי ואמפתיה יתרה, אלא כי המועמדת התאימה למשרה שהם מחפשים והיא הציגה את המצב ככזה שיש סידור לילדים ואחרי שיקולים קיבלו אותה כי היא מתאימה לתפקיד.

 

[החיידק הידידותי]

לדעתי הוא רק רצה לבדוק אם יש לך פתיל קצר

ונישמע שיש לך ..

 

[rnana2]

ואתה טרול

 

[3מרגו]

מצטרפת לאחרות וסיפור

הייתי בראיון כאשר בני היה פחות מבן שנה.אני גרושה.אז עשו אחד +אחד וקבעו בתקיפות שאני התגרשתי לאחרונה ונמצאת במצב נפשי לא תקין.ואז הם לא יכולים לקבל אותי!אהה???היה משעשע...עניתי שכלל אין לי בן זוג ומצבי הנפשי תקין לחלוטין.
מזל של התקבלתי כי היה רחוק והרבה שעות.למה הלכתי בכלל.